בעל מסעדה שהציב שולחנות וכסאות בחזית זוכה מעבירות של הצבת 'מכשול' ברחוב

השופט ס' ג'ובראן:

1.        ענייננו במספר דו"חות שהוגשו כנגד מסעדת "חומוס אכרם" אותה ניהל המערער, הגם שללא רישיון עסק, ברחוב יהודה הלוי 95 בתל-אביב-יפו (להלן: המסעדה). בחזית המסעדה, בשטח מקורה הנמצא בבעלות פרטית (להלן: השטח המקורה), נהג המערער להציב מספר שולחנות וכיסאות (להלן: השולחנות). לטענת המשיבה, השטח המקורה בחזית המסעדה הוא בבחינת "רחוב", על פי סעיף 1 לחוק עזר לתל-אביב-יפו (שמירת הסדר והנקיון), התש"ם-1980 (להלן: חוק העזר), ועל כן חל עליו סעיף 39(א)(1) לחוק העזר, האוסר הנחת דבר ברחוב מבלי שיינתן לכך היתר. משכך, הוגש כנגד המערער מספר רב של דו"חות בגין עבירה על סעיף זה. הסוגיה הובאה לפתחו של בית המשפט לעניינים מקומיים, אשר דן בתשעה מבין הדו"חות, כאשר הצדדים הסכימו כי דינם של הדו"חות האחרים יהיה כדינם של התשעה שנדונו.

2.        ביום 4.1.2004 הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופט י' בשן) את המערער בעבירות שיוחסו לו בדו"חות, וגזר עליו קנס של 3,240 ש"ח, בגין תשעת הדו"חות. במישור העקרוני קבע בית המשפט כי הרשות להוציא שולחנות וכסאות לשטח המעבר הציבורי היא "שלוחה" של הרישיון לנהל מסעדה, וכי מבלי הרישיון האחד, לא יכול להנתן ההיתר האחר, ואין זה משנה מי הם בעלי הקרקע. במישור העובדתי קבע בית המשפט כי לא הובאה בפניו כל ראיה כיצד מוגדר השטח המקורה בתכנית המבנה שבו הוא נמצא או בתכניות מתאר החלות על האזור בכללו. עוד קבע בית המשפט, בהתבסס על התמונות שהוצגו בפניו, כי אלמלא היה המערער מציב את השולחנות בשטח המקורה היה עושה הציבור שימוש בשטח כדי להגיע לעסקים הסמוכים למסעדה, וכי השולחנות מפריעים לגישה למסעדה עצמה. עוד דחה בית המשפט את טענתו של המערער לאכיפה בררנית, המופעלת כנגד המערער ממניעים גזעניים.

3.        על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (עפ"א 80067/04).

4.        ביום 29.5.2005 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר וי' שיצר) ברוב דעות את הערעור. דעת הרוב קבעה כי אמנם הבעלות הפרטית על השטח המקורה, כשהיא מצטרפת לקביעה עובדתית לפיה לא נוצרה הפרעה למעבר הציבור, יכולה להטות את הכף לכוון ממצא כי אין מדובר ברחוב. עם זאת קבע בית המשפט המחוזי כי בהתאם לממצאיו העובדתיים של בית המשפט לעניינים מקומיים אכן נגרמה הפרעה למעבר, ואין זה המקרה בו תתערב ערכאת הערעור בממצאיה של הערכאה הדיונית. מנגד, קבעה דעת המיעוט כי לאור הוראות סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כאשר מדובר בשטח שהוא שטח בבעלות פרטית, מוטל על המשיבה נטל הוכחה הן במישור העובדתי והן במישור המהותי, ובמקרה דנן המשיבה לא עמדה בנטל זה.

5.        על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המערערת בקשת רשות ערעור. ביום 14.9.2005 הוריתי כי הבקשה תובא לדיון בפני הרכב שלושה.

6.        לטענת המערער, הגם שאין מניעה עקרונית כי שטח בבעלות פרטית ייכנס לגדרי המונח "רחוב", כמובנו בחוק העזר, ועל כן אין מניעה כי יחולו עליו הוראות סעיף 39(א)(1) לחוק העזר, הרי שיש בעובדה שמדובר בשטח פרטי כדי להצדיק החלתו של מבחן נוקשה יותר לבחינת ההפרעה לציבור, ומתן פרשנות מצמצמת למונח "רחוב". לטענת המערער, הקביעה לפיה קיימת הפרעה בשל הצבת השולחנות אינה נתמכת בשמץ של ראיה. עוד טוען המערער, כי שגה בית המשפט המחוזי משדחה את טענתו לאכיפה בררנית.

7.        מנגד טענת המשיבה כי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים אינו אלא יישום הלכות קיימות על נסיבותיו של המקרה הנדון, וכי אין כל מקום להתערב ביישום זה.

8.        החלטנו לתת רשות ערעור כמבוקש ולדון בבקשה כבערעור לגופו. לאחר שעיינו בבקשה ובתשובה לה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

9.        המסגרת הנורמטיבית המסדירה את הסוגיה שבנדון מצויה כאמור בחוק העזר, שתוקן בהתאם לסעיף 250 לפקודת העיריות. סעיף 39 לחוק העזר קובע כי: