בעל חנות לממכר פיצוחים ומשקאות קלים זוכה מעבירה של העסקת עובדים בשבת

1.         בפתח הדברים אודיע, כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

2.         הנאשם,  מר סונסינו יהושוע, הואשם על פי כתב האישום המתוקן בשני פרטי אישום של העבדת עובד יהודי בזמן המנוחה השבועית, בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן: "החוק"), מבלי שקיבל היתר כדין, עבירות על סעיפים 9 ו-26(א)9 לחוק.

בפריט האישום הראשון הואשם כי העביד את העובד סוניסינו חיים (שהוא אביו של הנאשם), בערב שבת, ה-5.5.06, בשעה 22:00 או בסמוך לכך בחנותו, חנות לממכר פיצוחים ומשקאות קלים בשם "פיצוחי סמדר" בשד' קוגל 34 חולון.

בפריט האישום השני הואשם בהעבדתו של העובד סונסינו מני (אחיו של הנאשם) ביום 28.10.05, בשעה 20:20 או סמוך לכך בחנות שבבעלותו, חנות לממכר פיצוחים ומשקאות קלים בשם "שוקולד בר" בשד' קוגל 34 חולון.

3.         הנאשם כפר בעובדות כתב האישום (למעט היותו בעלים של החנות בשם "שוקולד בר") וטען כי אביו ואחיו אינם עובדיו, אלא מדובר בעזרה משפחתית גרידא.

4.         מטעם המאשימה העידו מר מני סוניסנו, אחיו של הנאשם, שעל פי הנטען הועבד בעסקו של הנאשם בערב שבת; המפקחים מר פיליפ חדד, מר קאדרי גסאן ומר עבד פדילה.

הנאשם העיד מטעמו.

5.         לטענת ב"כ המאשימה, מפקחי העבודה העידו על הביקורות שערכו בחנות, זיהו את העובדים שעסקו במקום, גבו מהעובדים עדויות ורשמו פרטיהם ואת פרטי העסק. מפקחי העבודה העידו בפני בית הדין שביקורי הפיקוח בחנות של הנאשם נערכו בשני מועדים בערב שבת: יום שישי ה-5.5.06 בסמוך לשעה 22:05 ויום שישי ה-28.10.05 בסמוך לשעה 20:20, כפי שנרשם בדו"חות.

            אשר למועדי כניסת ויציאת שבת נטען כי מושכלות יסוד הן שהשבת נכנסת עם שקיעת החמה בערבו של יום שישי וצאתה בצאת הכוכבים בערבו של יום השבת. מאחר וביקורי הפיקוח נערכו בתחילת חודש מאי בשעה מאוחרת בערב (22:05) כאמור ובסוף חודש אוקטובר בשעה מאוחרת בערב (20:20), הרי שהוכח שהעסקת העובדים היתה במהלך מנוחת השבת. (ע"פ 1002/02 מ"י נ' עיוב יעקוביאן , עב-אר כרך לג(37), 32).

לטענת ב"כ המאשימה, החוק מדבר מפורשות על "העבדה". ראיות בדבר העבדת העובדים המנויים בכתב האישום אצל הנאשם ניתן למצוא בעדות המפקחים שטענו כי בשני המקרים, הן ביום 28.10.05 והן ביום 5.5.06 ערכו תצפית מקדימה בה נצפו מני סנסינו וחיים סנסינו מבצעים פעילות מכירה בחנות שבבעלות הנאשם. העובדים הזדהו בפניהם ומסרו את פרטי העסק. המפקחים העידו כי במקום היתה תנועה מסחרית והתבצעה מכירה והם כתבו דו"ח לגבי האירוע בסמוך למועד האירוע.

על פי הנטען, גם מעדות הנאשם ומעדות האח, מני סונסינו, ניתן ללמוד שהן חיים סוניסינו והן מני סונסינו היו לבדם במקום וניהלו את הפעילות המסחרית במקום, שכללה מכירה ממוצרי החנות במועדים המוזכרים בכתב   האישום.

באשר למר חיים סונסינו נטען כי העדת אב כנגד בנו בפני בית הדין אינה  אפשרית על פי חוק. לפיכך, הוצגו המסמכים הרלוונטים והועדו המפקחים, שהעידו כי ראו את האב עובד בחנות הנאשם. בנוסף העיד הנאשם עצמו כי אביו פתח את חנותו ועסק בה במכירה וכי אביו הינו יהודי.

כן נטען כי מפקחי העבודה העידו כי ראו את העובדים עובדים בחנות של הנאשם וכי להוכחת העבדת עובדים בחנות, אין צורך להראות מעשה פוזיטיבי של העבדה ודי שהחנות היתה פתוחה לקהל והעובדים נכחו במקום. (ע"פ 2/99 מ"י נ' צרעה אגודה שיתופית ).

כן נטען כי עובדת יהדותם של העובדים הוכחה הן על ידי העדויות בבית הדין, של הנאשם ואחיו מני סונסינו והן על ידי תמציות מרשם האוכלוסין שהוגשו לבית הדין, כאשר הלכה היא שרישומי משרד הפנים הינם בגדר ראייה קבילה לעניין הוכחת יהדותו של אדם לצורך חוק שעות עבודה ומנוחה.

על פי הנטען, גירסת הנאשם לפיה המדובר בעזרה משפחתית בלבד לא מורידה או מעלה לנושא יסודות העבירה, שכן באם במסגרת העזרה המשפחתית הועבדו בני המשפחה, האב והאח, שלא כדין בזמן המנוחה השבועית, אזי נעברה העבירה על פי החוק.

על פי הנטען, גירסה דומה באשר להעסקת עובד משפחה לא התקבלה בתיק שנדון בפני כב' השופט איטח (פ 412/06), בו נקבע כי עצם הנוכחות הפיזית של הבן בעסק אביו, אפילו בישיבה פסיבית, בזמן המנוחה השבועית, מסכלת את תכלית החוק.

6.         הנאשם לא כפר בעצם נוכחותם של אחיו ואביו בעסקו בערבי השבת הנדונים, לא כפר ביהדותם ואף לא כפר בכך שבמועד ביקור המפקחים עסקו בפועל במכירת מוצרים בעסק. אלא שלטענתו, מדובר בעזרה משפחתית שאינה אסורה על פי החוק. עוד הוסיף וטען כי המדובר בפגיעה בחופש העיסוק של הנאשם, אביו ואחיו.

            לטענת ב"כ הנאשם, יחסים שמקורם התנדבות או עזרה לזולת מתוך יחס ידידות אינם יוצרים יחסי עובד מעביד הואיל ואלה יחסים שמקורם בהתנדבות ולא בהתקשרות חוזית (דב"ע לט 30-2 לילי גוטפריד נ' עזבון גטרוד קראוס פד"ע יא 214) וסממני המתנדב הינם שהוא בא לעבודה מרצונו, הוא מבצע עבודה בלא תמורה כספית, הוא אינו צד לחוזה עבודה, הוא אינו קשור במסגרת מחייבת של שעות עבודה או ימי עבודה, הוא אינו מחוייב לתקופה עבודה מוגדרת ורשאי לחדול מלעבוד בכל עת שיחפוץ. הוא אינו נתון למרות המעסיק, עבודת המתנדב אינה מצמיחה זכויות מכוח הסכמים קיבוציים ובאין הוראה מיוחדת בחוק - לא חל עליהם משפט העבודה המגן. לטענתו, לא ניתן לשנות את הסטטוס של אחיו ואביו של הנאשם ולהופכם ב"הבל פה" לעובדיו.

            עוד טען כי אין די בכך שהאב או האח נמצאים בחנות בערב שבת ומבצעים פעילות מכירה בחנות שבבעלות הנאשם, כדי להרשיע את הנאשם ותוצאה כזו אינה מתקבלת על הדעת בחברה יהודית ודמוקרטית. מסקנה כאמור מתעלמת לחלוטין ממטרת החוק ומזכויותיו הבסיסיות של הנאשם להיעזר בבני משפחתו.