בעבירות של נהיגה במשך שעות ארוכות מידי, ראוי להעמיד לדין את בעלי הרכבים.

בקליפת אגוז - מה הדין כאשר הנהג הוא הנאשם אך למעביד אחריות וסמכות רבים יותר?

1.                  במקרה שלפנינו הגיעו הצדדים להסדר טיעון מקל למדי ושאלה היא אם על בית המשפט לכבדו.  נציין כי האירוע מעיר מרבצה בעיה ידועה בדיני התעבורה הקשורה לעבירות שונות.  קרי, נהג שכיר מואשם בעבירה שלמעבידו יכולת מעשית יותר למנוע אותה.  לא רק זו אלא שלעיתים נמצא הנהג השכיר במצב שבו אם יתנגד לביצוע העבירה, ייתכן ויפוטר או לכל הפחות ייפגע במשכורתו ע"י המעביד.  מה צריכה להיות הענישה במקרים מעין אלו?

2.         והתשובה היא כי אין מנוס מענישת הנהג שכן הוא זה שביצע את העבירה, אך עונשו של הנהג, צריך להיות מתון יחסית בהתחשב בנסיבות.  בנוסף, מן הראוי שהמחוקק ורשויות האכיפה ימצאו דרכים כדי להניע את המעסיק לפעולה שתמנע עבירות אלו בעתיד

ומכאן לעבירה שלפנינו, נהיגת שעות ארוכות מדי ביום עבודה רגיל.

העובדות שלפנינו

3.         הנאשם מר אבראהים אחמד (להלן: " הנאשם ") עובד כנהג שכיר בחברת הסעות טורק בע"מ (להלן: " המעסיק ").  אין חולק כי הנאשם נהג ביום 07.10.08 בשעה 00:50 לערך בכביש מס' 1 מחלף לטרון, ברכב משא 247 מסוג וולבו מ.ר.  8459339. 

4.         הנאשם הודה, כי נהג מעל ל -  12 שעות ברציפות, בניגוד לתקנה 168 (א)(2) לעיל, זאת בהתאם לשעות העבודה שנקבעו לו מראש על ידי מעסיקו.  על-פי גיליון ההרשעות של הנאשם, המדובר בנאשם שלחובתו 10 עבירות תנועה כך שאין מדובר בגיליון הרשעות מכביד במיוחד לנהג מקצועי.

5.         אלא שלטענת הסניגור, הנאשם איננו בן חורין לקבוע תמיד את שעות עבודתו עקב כפיפותו למעביד.  לצורך בדיקת טענה זו, נעבור בקצרה על הרקע הנורמטיבי, נדון בעמדת הפסיקה בנידון, ונסיק מכך על המקרה שלפנינו.

הרקע המשפטי הנוגע לענייננו

6.         תקנה 168( א)( 2) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961 קובעת הוראות שונות הקשורות לשעות העבודה המותרות לנהגים.  והיא קובעת בהאי לישנא:

"(א)  הנוהג רכב ציבורי, אוטובוס פרטי או רכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 6000 ק"ג, והנוהג רכב מנועי מסוג אחר המסיע או המורשה על פי רשיון או היתר להסיע אחד עשר אנשים או יותר בנוסף על הנהג -

...............................

(1)                לא ינהג בו יותר מ-12 שעות בכל תקופה של 24 שעות ולא יותר מ-68 שעות בכל תקופה של 7 ימים;

7.         נציין שתקנה 168(א) לא קובעת רק הוראה זו של 12 שעות נהיגה מקסימום, אלא קובעת הוראות רבות הקשורות למנוחה.  ביניהן, הדרישה כי יום העבודה יחל רק אחרי מנוחה של שבע שעות, כי אחרי כל ארבע שעות נהיגה רצופות יפסיק הנהג את נהיגתו לחצי שעה לפחות, כי אחרי שש שעות לשעה נוספת, ישבות אחת לכמה ימים, כי על נהגים צבאיים יחולו הוראות אחרות, ועוד כהנה וכהנה.

8.         עוד נדגיש כי תקנה 168(ב) קובעת במפורש כי האחריות איננה חלה רק על הנהג אלא על בעל השליטה, והניסוח המדויק של תקנה 168(ב) הוא:

"מי שבידו השליטה על רכב מנועי מהסוגים המפורטים בתקנת משנה (א) או על הנוהג רכב מנועי כאמור, לא יניח לנוהג לנהוג אלא בהתאם להוראות תקנה זו."

9.         קרי, נאסר על בעל רכב או על מי שהשליטה בידו לנהוג מעל ל -  12 שעות בתוך פרק זמן  של 24 שעות (יחד עם איסורים אחרים הקשורים לשעות נהיגה ומנוחה).  מטרת התקנה הנ"ל הינה למנוע מבעלי הרכב או הנהגים לנהוג נהיגה רצופה לאורך זמן, ובמיוחד נהיגה בכלי רכב כבדים הדורשת מאמץ וריכוז מהנהג.  דומה שאין מחלוקת כי חקיקה זו דרושה וראויה היא שכן מן הראוי לקבוע ולהגדיר את הזמן המותר והאפשרי לנהיגה בכלי רכב ציבוריים.

10.        נציין כי המחוקק היה ער לכך כי לעיתים יהיה קשה להאשים בעל רכב (או בעל שליטה) בעבירות מסוג זה שכן תמיד יוכל הוא להאשים כי הנהג לא פעל לפי הוראותיו ואין להאשים את הנהג לבדו.  אשר לכן, נחקק סעיף 68(א) לפקודת התעבורה שקבע כי:

68א.    (א)  בעל רכב או מי שהשליטה על הרכב בידו (בסעיף זה - בעל הרכב), חייב לפקח ולעשות כל שניתן כדי למנוע ביצוע עבירה המנויה בתוספת השמינית בידי אדם הנוהג ברכב ברשותו והמבצע בעבורו עבודה או שירות; בעל רכב המפר הוראת סעיף זה, דינו - קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.