פס"ד בבקשת רשות ערעור של סב נגד דודתו של קטין על קבלת תביעה לפי אמנת האג לפיה על הקטין לחזור לאיטליה

הבקשה 

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטים ש' שוחט, ס"נ, ע' רביד ונ' שילה) אשר ניתן ביום 11.11.2021 בעמ"ש 2852-11-21 ואשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה תל אביב-יפו (השופטת א' אילוטוביץ' סגל) אשר ניתן ביום 25.10.2021 בתמ"ש 24437-09-21 ואשר במסגרתו קיבל בית המשפט את תביעת המשיבה, קבע כי המבקש ביצע הרחקה שלא כדין של הקטין שעניינו עומד לדיון (להלן: הקטין), כהגדרתה בסעיף 3(א) לתוספת לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: אמנת האג או האמנה), וציווה להחזיר את הקטין לאיטליה – מדינה ממנה הוא הובא ארצה על ידי המבקש.

           כמו כן, הניח המבקש על שולחני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין אשר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי – וזאת, עד להכרעה בבקשת-רשות-הערעור הנוכחית; בקשה להשהות את ההכרעה בבקשת-רשות-הערעור כדי שיוכל לשוב ולעדכנני אודות הליכי אימוצו של הקטין, שלדבריו נפתחו באיטליה על ידי המשיבה; וכן בקשה להורות על שמיעת הקטין בהתאם לאמנה לזכויות הילד או, לחלופין, למינוי דחוף של אפוטרופוס לדין לקטין כדי לאפשר לקטין ייצוג עצמאי בהליך דנן (להלן: הבקשות הנלוות).

           ביום 17.11.2021 נתתי צו ארעי המעכב את ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת.

העובדות

2. הקטין נולד בישראל לפני שש שנים וחמישה חודשים. כשהיה בן חודש ימים, עברה משפחתו הגרעינית להתגורר באיטליה לשם לימודי רפואה שהחל אביו באוניברסיטה שבעיר פאביה. לקטין שתי אזרחויות ושני דרכונים – ישראליים ואיטלקיים. משפחת הקטין מצד האם, לרבות המבקש – סבו של הקטין – מתגוררת בישראל. כמה מבני משפחת הקטין מצד אביו, לרבות המשיבה – דודתו של הקטין – מתגוררת באיטליה.

3. ביום 23.5.2021, הוריו ואחיו של הקטין נספו בתאונת רכבל מזעזעת שאירעה באיטליה (להלן: התאונה). בתאונה זו מצאו את מותם גם סבא רבא של הקטין ובת זוגו. הקטין נפצע בתאונה באופן קשה ואושפז בבית חולים כשהוא מונשם ומורדם. יומיים לאחר מכן, הסכימו הצדדים כי האחריות ("tutore", לפי הדין האיטלקי) על הקטין תינתן למשיבה. לאחר שהתקיים דיון בבית החולים בפני שופטת איטלקית ובמעמד נציגי בית החולים, המשיבה, הוריה ואחיה של המשיבה, המבקש ובנו של המבקש – ניתן ביום 26.5.2021 תוקף להסכמת הצדדים על ידי בית המשפט באיטליה אשר הוציא מלפניו צו מינוי המשיבה כ-tutore על הקטין (להלן: המינוי). בהקשרו של מינוי זה, ייאמר מיד כי בין בעלי הדין דכאן נטושה מחלוקת לגבי המשמעות המשפטית של המילה tutore. לטענת המשיבה, משמעות המילה היא "אפוטרופסית", ואילו המבקש סבור כי מדובר ב"ממונה" ותו לא. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, למחלוקת זו אין משמעות אופרטיבית לאחר שידענו כי המבקש הביא את הקטין לישראל תוך הפרת הדין האיטלקי; ועל כך ארחיב את הדיבור בהמשך. בנסיבות אלה, ניתן להסתפק בקביעה שאינה במחלוקת לפיה המשיבה מונתה כאחראית על הקטין על ידי בית משפט מוסמך באיטליה. בהיותי מודרך על ידי האמור בסעיף 14 לאמנת האג, אשר מסמיכני "להתייחס ישירות לדין המדינה שבה נמצא מקום מגוריו הרגיל של הילד", אפנה את הקוראים למאמר שאחד ממחבריו הוא מומחה בעל-שם למשפט איטלקי: מאמר זה מציין כי tutore הוא משגיח או ממונה על חסר-כשרות-משפטית, שבידו סמכויות אפוטרופסות (ראו: Henry Hansmann & Ugo Mattei, The Functions of Trust Law: A Comparative Legal and Economic Analysis, 73 Y.U.L. Rev. 434, 442&n.27 (1998) ("To begin with, European law has various special purpose institutions that serve as substitutes for the trust in certain well-defined situations. These include, for example, special guardianship institutions to manage assets on behalf of minors or incompetents. In Italian law, for example, these are the curatore (for a moderate incompetent) and the tutore (for a complete incompetent)").

4. בחלוף זמן קצר, התגלעה בין בעלי הדין מחלוקת קשה לגבי מינוי המשיבה כאחראית על הקטין. המבקש הגיש לבית המשפט לערעורים שבטורינו, איטליה, ערעור על מינוי זה וטען כי ההסכמה שנתן התייחסה למינוי המשיבה כאחראית וכבעלת סמכויות ביחס לקטין באופן זמני בלבד. לטענתו, הסכמתו ניתנה בעת שהקטין היה זקוק לטיפול רפואי דחוף, ובזמן שהוא עצמו היה עסוק בפרוצדורות הקשורות להשבת גופות המשפחה לישראל. המבקש טען כי על הקטין לעבור להתגורר עם משפחתו מצד האם בישראל. מנגד, המשיבה טענה כי הסכמת המבקש ניתנה עבור מינויה באופן קבוע וכי הסכמה זו ניתנה מדעת וקיבלה אף תוקף של פסק דין.

5. לאחר שבית המשפט האיטלקי קיים מספר דיונים ושמע עדויות של המטפלים בקטין ושל קרובי משפחה, נדחה ערעורו של המבקש. בית המשפט הדגיש כי אף אם בין הצדדים הייתה הסכמה באשר למינוי זמני, אין היא מחייבת את בית המשפט כאשר הוא דן ופוסק במינוי אחראי, משגיח או אפוטרופוס קבוע. משהגיע בית המשפט למסקנה כי טובת הקטין, בעת הזאת, מחייבת כי הלה ימשיך להתגורר באיטליה בסביבת המגורים היציבה והמוכרת שליוותה אותו עד למועד התאונה, תוך קבלת טיפול פסיכולוגי ושיקום פיזי, נקבע כי צו המינוי שניתן יישאר על כנו וכי מקום המגורים של הקטין יהא אצל המשיבה. בקשה שהגישו המבקש ורעייתו לביטול מינויה של המשיבה כאחראית ולמינויים במקומה, נדחתה אף היא; וביום 11.8.2021, הוציא בית המשפט מלפניו צו עיכוב יציאה מאיטליה ביחס לקטין והורה על מסירת דרכונו הישראלי, שהיה מצוי בידי המבקש, לידי המשיבה. המבקש לא הפקיד את הדרכון כמצוות בית המשפט האיטלקי ואף הגיש ערעור לערכאת ערעור במילאנו על פסק הדין של בית המשפט לערעורים שבטורינו, וכן תביעה נגד הצו בדבר העברת הדרכון הישראלי למשיבה לבית המשפט בפאביה. הליכים אלה נקבעו לדיון שאמור היה להתקיים בחודש נובמבר 2021.
6. ביום 11.9.2021, לאחר שהקטין כבר השתחרר מבית החולים והתגורר בבית המשיבה, ביקר המבקש את הקטין בהסכמת המשיבה ובתיאום עמה. בתום הביקור, לקח המבקש את הקטין ללא אישורה וללא ידיעתה של המשיבה וחצה עמו את הגבול מאיטליה לשוויץ. שם, העלה את הקטין לטיסה פרטית שהזמין מראש והביאו לישראל. לאחר ההגעה לישראל, שלח המבקש הודעת טקסט למשיבה לפיה "[הקטין] הגיע הביתה".