בע"מ 7706/16 פלוני נ' פלוני

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא י' שנלר, סגן הנשיא ד"ר ק' ורדי והשופט ח' ברנר), מיום 9.8.2016, בעמ"ש 7101-07-15, בערעור על פסק דינו החלקי של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (השופט י' שקד), מיום 14.5.2015, בתמ"ש 44804-09-14. עניינה של הבקשה – מחלוקת בנוגע לזכויות בדירת מגורים.

רקע

ב.        המבקשת והמשיב הם בני זוג שנישאו בשנת 1971 ולהם ארבעה ילדים בגירים. בסוף שנת 2005 עזב המשיב את הדירה ששימשה למגורי בעלי הדין בתל אביב, היא הדירה נושא ההליך דנא (להלן הדירה). המועד הקבוע לחלוקת הרכוש נקבע בהסכמה ליום 31.12.2005. לא היתה מחלוקת כי בתחילת נישואיהם, העניקו הורי המבקשת לבני הזוג דירת מגורים שנרשמה על שמם בחלקים שוים. דירה זו נמכרה בשנת 1985 ותחתיה נרכש בית פרטי בהרצליה. הבית נרשם תחילה על שם בני הזוג בחלקים שוים, אך בשנת 1988 הועבר חלקו של המשיב ללא תמורה לידי המבקשת. העברת זכויות זו נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 27.8.1990. לימים נמכר הבית, ותחתיו נרכשה הדירה בתל אביב אשר נרשמה על שם המבקשת בלבד.

ג.        ביום 18.9.2014 הגיש המשיב תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בה עתר, בין היתר, להצהיר כי מחצית מן הזכויות בדירה שייכות לו. המשיב טען, כי הדירה נרשמה על שם המבקשת בלבד עקב חששו מנושים פוטנציאליים, בהיותו עצמאי בעל עסקים ומפעל טקסטיל. מנגד טענה המבקשת, כי הרישום משקף את בעלותה הבלעדית בדירה, שכן הבית בהרצליה הוענק לה במתנה "כמחוות פיוס", וכי הדירה נושא הבקשה נרשמה על שמה מכוח ההמשכיות, נוכח העובדה שהדירה הראשונה מתחילת הנישואין ניתנה לבני הזוג במתנה על ידי הוריה.

פסק הדין (החלקי) של בית המשפט לענייני משפחה

ד.        בית המשפט לענייני משפחה קבע, בפסק דין חלקי שדן אך בדירה בה עסקינן, כי הוכח שהיתה כוונת שיתוף כללית בין בני הזוג, אשר היו נשואים זה לזו בהרמוניה במשך כ-35 שנה, וכי אין כל אינדיקציה לקרע שהיה בו כדי לנשל את המשיב מזכויותיו בדירה. נקבע, כי הוכחה כוונת שיתוף לגבי הבית בהרצליה, כוונה אשר המשיכה לחול גם ביחס לדירה נושא הבקשה. עוד נקבע, כי לא הוכחה כוונה להחריג את הדירה ממצבת הנכסים המשותפים, וכי המשיב הוא שנשא בתשלומי המשכנתא הן בעבור הבית בהרצליה (אף שהיה רשום על שם המבקשת בלבד) והן בעבור הדירה נושא הבקשה. על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

ה.        בית המשפט המחוזי, בפסק דין מפי סגן הנשיא ד"ר ק' ורדי, ובהסכמת יתר שופטי ההרכב - סגן הנשיא י' שנלר והשופט ח' ברנר, דחה את הערעור. זאת, לאחר שמאמץ בית המשפט להשיג הסדר בין הצדדים בקדם-ערעור לא עלה יפה. נקבע, כי מדובר בערעור על קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא, אשר התרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן העדים והעדיף את גרסת המשיב על פני זו של המבקשת, וכי אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בקביעות אלה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי גרסת המבקשת, שלפיה מדובר במתנה "כמחוות פיוס" נשללה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, אשר קבע כי המבקשת לא ידעה לפרט באיזה פיוס ובאיזו מחוה מדובר, ואף לא מהן הנסיבות שהביאו להעברת הזכויות בבית בהרצליה על שמה; לעומת זאת, כך נקבע, גרסת המשיב התקבלה, ונמצאו תימוכין בראיות לכך שזכויותיו בבית בהרצליה ובדירה נושא הבקשה הועברו על שמה של המבקשת נוכח חששו מפני נושים. כאמור, הערעור נדחה.

           כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית.