בע"מ 6683/16

 המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

 א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיא א' ש' שילה והשופטות מ' נד"ב וו' פלאוט) בעמ"ש 61300-05-16 ובעמ"ש 28772-05-16 מיום 30.8.16, שבגדרו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה (השופט ב' יזרעאלי) בתמ"ש 4529-06-15 ובתמ"ש 7877-06-15 מיום 20.4.16, ונדחה ערעור המבקשת. עניינה של הבקשה הסדרי ראיה ומשמורת.

רקע

ב.        הצדדים נישאו בשנת 2004. לשניים שני ילדים: בן יליד 2005, ובת ילידת 2007 (להלן הקטינים). הצדדים נפרדו בשנת 2011, והם מנהלים ביניהם מזה כחמש שנים הליכים משפטיים הנוגעים לפירודם. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסב על משמורת הקטינים. ביום 11.2.15 הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין (עמ"ש 4585-06-14), כי ישאו באחריות הורית משותפת. בהתאם לכך, שוהים הקטינים אצל המשיב פעמיים בשבוע החל מהשעה 17:00 ועד למחרת בבוקר. כמו כן שהו הקטינים עם המשיב עד כה בכל סוף שבוע שני. יצוין, כי הצדדים התגוררו אותה עת בעיר א', ושם למדו הקטינים עד כה בבית הספר.

ג.        ביום 2.6.15 הגישה המבקשת תביעה חדשה, לקביעת משמורת בלעדית על הקטינים. כן ביקשה שיינתן לה היתר לעבור עמם מעיר א' לעיירה ב' במרחק מעל 70 ק"מ. המבקשת - רופאה במקצועה - הסבירה, כי קיבלה הצעת עבודה יוצאת דופן בעיירה ב', המהוה בעבורה קידום מקצועי, ושממנה היא צפויה להשתכר כ-51,000 ₪ בחודש. המשיב הגיש ביום 3.6.15 גם הוא תביעה למשמורת בלעדית. כחודשיים לאחר הגשת התביעות, ובטרם ניתנה החלטה, עברו המבקשת והקטינים להתגורר בעיירה ב', אך הקטינים המשיכו את לימודיהם בעיר א'.

ד.        בבוא בית המשפט לענייני משפחה להכריע בתביעות הצדדים, נתן דעתו לכך שמאז מעבר מגוריה של המבקשת לעיירה ב', ממשיכים הסדרי הראיה להתקיים כסדרם, וכי קשר המשיב עם הקטינים לא נפגע כתוצאה מן המעבר. עם זאת הוטעם, כי המעבר לעיירה ב' נבע בראש וראשונה מרצון המבקשת, ולא מצורך כזה או אחר של הקטינים, וכי במסגרת ההליכים השונים נוצר הרושם שהמבקשת נקטה בפעולות שונות בניסיון לפגוע בקשר בין המשיב לקטינים, וכי גם המעבר לעיירה ב', הנובע משיקוליה, מעלה חשש דומה. עוד צוין, כי מתסקיר פקידת הסעד עולה, שהמעבר לעיירה ב' מיטיב עם הקטינים, אולם לא נראה כי הם מבינים שלמעבר תהיינה השלכות רבות, לרבות שינוי בהסדרי הקשר עם המשיב. בסופו של יום, לאחר שפגש בקטינים ועיין בתסקירי פקידת הסעד, קבע בית המשפט לענייני משפחה ביום 20.4.16 כדלקמן: א. אין לשנות לעניין המשמורת המשותפת של הצדדים; ב. עד לסוף שנת הלימודים תשע"ו ימשיכו הקטינים להתגורר עם המבקשת בעיירה ב' וללמוד בעיר א'. ג. הסדרי הראיה יימשכו בהתאם למתכונת הקיימת. ד. מלוא הנטל הכרוך בהסעות הקטינים יהא על המבקשת (אף שאין היא חייבת לבצע את ההסעות בעצמה). ה. ככל שעד לסיום שנת הלימודים תשע"ו יתקיימו הסדרי הראיה כסדרם, יעברו הקטינים ללמוד בבית הספר בעיירה ב' בשנת הלימודים תשע"ז. במצב דברים זה ישהו הקטינים עם המשיב פעם בשבוע עם לינה ופעם ללא לינה, כמו גם בשלושה סופי שבוע מתוך כל חמישה.

ה.        הצדדים עירערו על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. פסק הדין בערעור ניתן יומיים לפני תחילת שנת הלימודים, דבר שלצערנו הוסיף לחוסר הודאות שבו נתונים הקטינים. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיב. צוין, כי מעבר המבקשת לעיירה ב' נערך לצרכיה שלה, תוך שעשתה דין לעצמה ונקטה מהלך חד צדדי. עוד צוין, כי המבקשת אינה משתפת פעולה עם רשויות הרווחה, וכי יש לתת את הדעת לכך שהגישה כנגד המשיב תלונות במשטרה, אשר לא נמצא בהן ממש. כן הוסיף בית המשפט, שלא שוכנע כי רצון הקטינים הוא כטענת המבקשת, וכי שגה בית המשפט לענייני משפחה שעה שהסיק שעמדת פקידת הסעד היא כי המעבר לעיירה ב' מיטיב עם הקטינים. עוד צוין, כי לקטין נ' נותרה שנה בלבד עד לסיום בית הספר היסודי. נוכח אלה בא בית המשפט המחוזי למסקנה, כי טובת הקטינים מחייבת שלא לשנות את מקום לימודיהם.

ו.        נקבע, כי הסכמת הצדדים באשר למשמורת משותפת תישאר על כנה. כן נקבע, שהקטינים ימשיכו כאמור את לימודיהם בעיר א', ויתגוררו עם המשיב, שכן המשך מגוריהם בעיירה ב' אינו אפשרי נוכח הנסיעות הרבות הכרוכות בכך. הקטינים יפגשו את המבקשת באמצע השבוע, אחת לשבוע עם לינה ופעם נוספת ללא לינה. כן ישהו עם המבקשת שלושה סופי שבוע מתוך כל חמישה. ערעור המבקשת שנסב על חיובה בנטל הסעות הקטינים נדחה, ונקבע כי היא תשא בכל הכרוך בהסעתם מעיירה ב' לעיר א' ובחזרה. על המבקשת הוטלו הוצאות בסך 60,000 ₪, וכן אגרת הערעור.

 בקשת רשות הערעור

ז.        מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו. לטענת המבקשת, פסק דינו של בית המשפט המחוזי הורה על שינוי דרמטי בחיי הקטינים מבלי לשקול את טובתם ומבלי ששמע אותם. נטען, כי הקטינים נקלטו היטב בעיירה ב', השתלבו חברתית ורצונם הכן הוא להמשיך להתגורר שם. עוד ציינה המבקשת, כי היא תומכת בשמירת הקשר של הקטינים עם אביהם, וכי ניתן להתאים את הסדרי הראיה למציאות חייהם של הקטינים, כך שיישמר הקשר עמו. כן הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע ובקשה לשמיעת הקטינים. בהחלטה מיום 31.8.16 נתבקשה תשובת המשיב.