בע"ח 49460-01-17 אבו חלא נ' פרקליטות מחוז תל אביב פלילי

1. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו ביחד עם אחרים אחריות לתאונת עבודה קשה שבה נהרג עובד אחד, ועובד שני נפצע. המבקש שימש מנהל עבודה באתר הבנייה שבו אירעה התאונה. העובד שנהרג והעובד שנפצע היו עובדים של חברה קבלנית שעסקו בעבודות ניקיון במקום, ולפי הנטען בכתב האישום ניקו אשפה שהצטברה על פלטת עץ שכיסתה פיר מעלית, ובעת שעמדו על אותה פלטה, היא קרסה, והם צנחו לעומקו של פיר המעלית.

2.הבקשה לעיין בחומר חקירה (בחלקיה שלא נענו בטרם החלטה זו) עוסקת בעיקרו של דבר בחומרים שאינם נמצאים בידי התביעה. אקדים ואומר שיש אינטרס ציבורי ברור בכך שחקירת תאונות עבודה קטלניות תהיה מלאה לא רק לצורך ענישת האחראים לתאונה ספציפית, אלא בראש ובראשונה לצורך צמצום מספרן של תאונות אלה בעתיד. עניין זה התחדד בשנה האחרונה לאחר שלידיעת הציבור הגיע מידע מטריד ומזעזע על כך שעשרות עובדים נהרגים מדי שנה בתאונות עבודה באתרי בניה בישראל (ראו דו"ח תאונות עבודה בישראל, הרבעון השלישי לשנת 2016, שפרסם משרד הכלכלה, http://www.economy.gov.il/Employment/SafetyAndHealth/ResearchAndProjects/Reports/Reports/OccupationalSafetyReport2016Q3.pdf)

3.לנוכח דברי לעיל, התפלאתי על כך שנציגת המדינה בדיון בפני גילתה נכונות חלקית בלבד לתפוס ראיות שעליהן הצביע הסניגור אשר הרלבנטיות שלהן לבירור הסיבות לתאונה היא ברורה, גם אם לתפיסת המדינה הן לא ישחררו את המבקש מאחריותו לתאונה.

4.מעבר לאמור לעיל יש להדגיש כי במקרים של תאונות כתוצאה מרשלנות יש חשיבות גדולה גם במסגרת ההליך הפלילי לבחינת אחריותם של כל הגורמים הנושאים באחריות, שיכולה כמובן להשפיע לכל הפחות בקביעת מיקומו של הנאשם במדרג הענישה ולעיתים אף בקביעת אחריותו ממש. הטיפול השונה של רשויות אכיפת החוק בעניינם של אחראים נוספים לתאונה יכול גם להוות בסיס להעלאת טענת אכיפה בררנית. מכאן ברורה הרלבנטיות בתוך ההליך הפלילי של ראיות הנוגעות לאחריותם של אחרים לקרות התאונה. בהקשר זה יש להדגיש כי הואיל ומדובר בראיות הנוגעות לקביעת האחריות למעשה העבירה המתואר בכתב האישום, לא מדובר בסוג הנתונים שדרישתם לצורך העלאת טענת אכיפה בררנית מקומה בהליך לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (ראו בש"פ 2242/16 ‏מדינת ישראל נ' זוהר מזרחי (2016)).

5.חשוב להדגיש, והעניין לא היה שנוי במחלוקת בדיון, כי לפי ההלכה המשפטית הנוהגת, העובדה שראיות מסוימות אינן מצויות בידי התביעה היא אמנם אינדיקציה לכך שלא מדובר בחומר חקירה, ואולם אם מדובר בחומר שזיקתו לחקירה היא ברורה הרי בית המשפט יכול להורות לתביעה לתפוס את אותו חומר במסגרת בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ (ראו למשל בג"ץ 9264/04‏ מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים (2015)).

6.כעת אפנה להתייחסות ספציפית לכל אחד מן החומרים שאותם מבקש הסניגור לקבל לעיונו כפי שהם מפורטים בסעיף 42 לבקשה. כמובן, לאחר תפיסת כל אחד מן החומרים שעל תפיסתם אני מורה, אם תסבור התביעה שחומר מסוים אינו רלבנטי ויש סיבה שלא להעבירו להגנה היא תוכל לבקש קביעתו של דיון נוסף שבמסגרתו אעיין בחומר לצורך החלטה:

א.העתק תכניות העבודה באתר (ובכלל זה תכניות אדריכליות וקונסטרוקציה של הבניין) – הסניגור לא ידע להבהיר בדיון מהן בדיוק תכניות אלה ומה הרלבנטיות שלהן, והסביר שמומחה מקצועי שאליו פנה להתייעצות, ביקש את אותן תכניות לצורך הגשת חוות דעת. עד שלא תובהר לי הרלבנטיות של אותן תכניות (אולי באמצעות צירוף מכתב מאת אותו מומחה), אינני מוצא מקום לחייב את המדינה לתפוס תכניות אלה, אם כי לנוכח דברי לעיל אודות החשיבות שבעריכת חקירה ממצה, יכולה התביעה כמובן לשקול תפיסת מסמכים אלה עוד קודם להשלמת הבקשה. הסניגור יכול, כמובן, לפנות גם בבקשה לפי סעיף 108 בעניינן של תכניות אלה.

ב.העתק קלסרי הבטיחות – הרלבנטיות הלכאורית של קלסרים אלה לחקר נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה היא ברורה, ולראייה קלסרים אלה היו בידי המשטרה במהלך החקירה (לפי הרישומים בתיק היא החזירה אותם אחרי שעיינה בהם). הואיל והסניגור טוען שהקלסרים לא הגיעו למבקש ומי שחתם על קבלת הקלסרים אינו קשור למבקש, אני מורה על תפיסת הקלסרים בשנית.

ג.תיק העבודה של חוקרת הבטיחות מטעם התמ"ת הועבר לסניגור ביום הדיון. לנוכח טענות הסניגור, אני מורה לתביעה להעביר להגנה נוסח מלא של כל מסמך המופיע בתיק עבודה זה באופן חלקי.