בע"ח
בית משפט השלום אשקלון
|
1275-12-15
10/01/2016
|
בפני השופט:
אבשלום מאושר
|
| - נגד - |
המבקש:
אלכסנדר חייט (עציר)
עו"ד זייצב
|
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד תביעות לכיש
|
| החלטה |
לפניי בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
בבקשה, עותר המבקש כדלקמן:
להורות למאשימה להעביר לידי העותר את עברה הפלילי של המתלוננת, רשימת המב"דים כנגדה וכן רשימת התלונות שהגישה המתלוננת.
נגד המבקש הוגש ביום 23.11.15 כתב אישום בת"פ 49726-11-15, המייחס לו עבירות של איומים, עבירה בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: החוק), ותקיפה סתם- בן זוג, עבירה בניגוד לסעיף 382(ב) לחוק.
טיעוני הצדדים
המבקש טוען כי המתלוננת מגישה תלונות רבות כנגדו, בין היתר, התלונה נשוא הבקשה, וזאת במטרה להציג לבית המשפט הדן בעניינה גרסה לפיה מדובר באדם תוקפני.
עוד טוען המבקש, כי בעברה נהגה המתלוננת להגיש תלונות שווא כנגד בני זוגה, ואף בהן הוכח כי אין דברים בגו.
בנסיבות האמורות, עותר המבקש מבית המשפט להורות למאשימה להעביר לידיו את עברה הפלילי של המתלוננת, רשימת המב"דים הפתוחים כנגדה וכן רשימת התלונות שהגישה.
מנגד, ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה, שכן לטענתה אין רלוונטיות להגנת הנאשם, שכן מדובר בתיקים סגורים אשר אינם מהווים חומר חקירה, וכך גם לגבי הר"פ של המתלוננת וכתב האישום שהוגש נגדה.
לאחר ששמעתי את טענות המבקש ואת תשובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט להלן.
המסגרת המשפטית
סעיף 74 לחסד"פ, שכותרתו "עיון בחומר החקירה" קובע כדלקמן:
"(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו... לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו. (ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו."
סעיף זה מכיר בזכותו של נאשם לעיין בחומר חקירה, בכדי לאפשר לו לנהל הליך הוגן ולהביא את הגנתו בצורה הטובה ביותר.
השאלה אם חומר מסוים נחשב "חומר חקירה", מוכרעת באופן ענייני ונקודתי בהתאם למבחני השכל הישר וניסיון החיים, על-פי טיב החומר המבוקש, נגיעתו לאישום וזיקתו לסוגיות הנדונות בהליך שבמסגרתו הוא מבוקש, ומידת התועלת העשויה לצמוח ממנו לנאשם (בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר (23.1.14); בש"פ 11042/04 פלוני נ' מדינת ישראל (30.12.04)).
המבחן שנקבע בפסיקה באשר לרלוונטיות החומר הוא "הנגיעה של החומר לאישום". כל חומר הנוגע לאישום, נגיעה ישירה וודאית, או עקיפה, מהווה "חומר חקירה", ובלבד שקיים יסוד של ממש להנחה שהחומר ישפיע על בירור האשמה (בש"פ 6717/12 מדינת ישראל נ' אהרון (18.12.12); בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ברקו (13.8.09); בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל (9.8.00); בש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל (7.2.07)).