עדוי נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לקבלת חומרי חקירה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ").

המבקש, אשר מואשם בעבירות של נהיגה ברכב משא במשקל העולה ב- 25% מעל למותר, שימוש ברכב ללא ביטוח, שימוש ברכב ללא רישיון רכב תקיף ושימוש ברכב לא תקין שלא נאסר בשימוש, עותר לקבל חומרי חקירה הנוגעים למאזני המשקל בהם השתמשו לשקילת המשאית בה נהג.

במסגרת בקשתו עותר המבקש לקבל עותק מספר היצרן של המאזניים שגילו את העבירה ועותק מהוראות ההפעלה של המאזניים, כשלטענתו "מדובר בחומר ראיות רלוונטי שיעזור בהגנת הנאשם בתיק זה"- כך במקור וללא פירוט נוסף.

בדיון הראשון שהתקיים בפניי, ביום 12.3.18, טען ב"כ המבקש כי אין בסיס עובדתי לטענת המשיבה כי אין הוראות הפעלה וכי קיימות אצלו הוראות הפעלה שהתיישנו.

ב"כ המשיבה טענה כי אין הוראות הפעלה אלא הנחיות שהן יצירות הפסיקה ושם קבוע מה צריך לעשות. עוד הוסיפה ב"כ המשיבה כי בהתאם לבש"פ 8685/13 רוני יעקב נ' מ"י (פורסם בנבו- להלן: "עניין יעקב"), כאשר החומר המבוקש אינו ברשות המאשימה יהיה על הנאשם להראות בסיס להמצאת החומר.

לאור עמדות הצדדים בדיון הראשון הוריתי על קיומו של דיון נוסף, אשר לקראתו תגיש המשיבה תוגבה מפורטת בה תתייחס לאופן ההפעלה של המאזניים, הבדיקות שנערכות להם לרבות החובה לערוך אותן ומקורה וכן רישום הדו"חות בהתאם לתוצאות הבדיקה.

כמו כן, הוריתי למשיבה להמציא התייחסות בכתב של גורם מוסמך ממשרד התחבורה באשר לקיומם של ספר יצרן/ הוראות הפעלה ולרבות כל הנחיות באשר להפעלת המאזנים.

כן אפשרתי לב"כ המבקש להמציא לדיון פסיקה הנוגעת לספרי יצרן של מכשירי מדידה אחרים או הוראות ההפעלה שהתיישנו אשר טען כי ישנם בידיו.

לקראת הדיון הנוסף, הגיש ב"כ המבקש עותק של העמוד הראשון מנוהל ישן שעניינו הפעלת משקלים ניידים ואילו המשיבה ביקשה, ואושר לה, להציג את המסמכים הנדרשים בדיון בלבד.

במעמד הדיון (6.5.18), הגישה ב"כ המשיבה תגובה בכתב וכן טענה, במענה לשאלותיי כי קיים אישור אימות דיוק למאזניים התקף למשך שנה ולטעמה מהווה מעין תו תקן של המאזניים אשר, הלכה למעשה, אין להרהר אחריו ואם ב"כ המבקש רוצה לטעון כי הדבר נוגד את הנוהל הוא יכול לחקור את המפעיל.

כן הגישה ב"כ המשיבה, לעיוני, את חומר החקירה בתיק, את תגובת משרד התחבורה ואת נוהל ההפעלה של משרד התחבורה (והכל בהתאם להוראת סעיף 74(ד) לחסד"פ).

בתגובתה בכתב, טענה המשיבה כי הגם שהגדרת הפסיקה לחומר חקירה היא רחבה עד מאד, עדיין קיימים סייגים וגבולות להגדרות אלה על מנת שלא להפליג ל"מחוזות רחוקים" שהקשר בינם לבין הגנת הנאשם הינו שולי וכי על הנאשם לבסס את שאלת הרלבנטיות להגנתו. לטענת המשיבה, מטרת הבקשה הינה מסע דיג אחר פגם כלשהו מבלי לבסס זאת.

כן הוסיפה וטענה המשיבה כי הבדיקות מבוצעות ע"י משרד התחבורה אשר ככל רשות מנהלית קיימת לעבודתו "חזקת תקינות" מעשה המנהל וכי אין המדובר בחומר חקירה היות שמדובר בנוהל פנימי של משרד התחבורה ונהלים פנימיים אינם מהווים חומר חקירה תוך שהפנתה לפסיקה נוגעת לנהלי עבודה והנחיות פנימיות של המעבדה לזיהוי פלילי והמעבדה לטוקסיקולוגיה בתל השומר.