בנק מרכנתיל דיסקונט סניף רמלה ואח' נ' שושטרי ואח'

החלטה

מונחת בפני בקשתה של הגב' חיה רוקח (להלן: המבקשת) כי אורה להעביר אליה כספים של החייב, המצויים בפוליסת ביטוח חיים, אצל חברת הביטוח הראל.

לאור העובדה כי בקשות 21 ו26 הינן בקשות זהות, אדון בהן במשותף, והחלטתי כאמור ביחס לשתיהן.

המבקשת, טוענת לקיומה של קיימה מערכת זוגית של "ידועים בציבור" עם החייב במשך למעלה משמונה שנים עובר לפרידתם. משבחרו ללכת איש לדרכו, הגיעו הצדדים לפשרה אשר קיבלה תוקף של פסק דין בפני בית משפט לענייני משפחה, לפיה החייב ישלם למבקשת מזונות ידועה בציבור בסכום של 75,000 ₪. להבטחת התשלום נקבע, כי יוטל עיקול לטובתה של המבקשת על זכויות הנתבע בפוליסת ביטוח החיים, אצל חברת הראל. לטענת המבקשת, נוכח הסכם הפשרה, יש להעביר את הכספים המגיעים לה, לאלתר, וודאי שלא לקופת פשיטת הרגל.

יוער כי החייב מצוי בהליכי פשיטת רגל כבר משנת 2007, והליכי הפשרה בבית משפט לענייני משפחה אושרו ביום 10.10.2012.

משניתנה החלטתי בבקשה 21 ביום 31.01.2013 לפיה יש לברר עם בעל התפקיד, האם ההליכים בבית משפט לענייני משפחה, נעשו באישור בית משפט זה ועל דעת הנאמן, ציינתי, כי ככל ואישורו של בית משפט לא ניתן, אזי מעמדו של הסכם הפשרה הוא "כחרס הנשבר". לא זו אף זו, הן בהחלטתי והן מתגובת הנאמן נאמר מפורשות, כי נוכח העובדה שההסכם קיבל תוקף של פסק דין, שעה שהחייב כבר מצוי בהליכי פשיטת רגל, אין בכך כדי לסייע למבקשת לקבל את מבוקשה.

מאחר שבקשה 21 טרם נסתיימה, פתחה המבקשת בקשה חדשה שמספרה 26. בבקשה זו המבקשת מצרפת את הסכם הפשרה משנת 2012, אשר אושרר בבית משפט לענייני משפחה ויחד עם זאת, מצרפת היא לראשונה הסכם פשרה בינה לבין החייב שנערך ונחתם ביום 30.12.2005 בנוכחות עו"ד אסתר סגל. יוער, כי בכל הנוגע להסכם הפשרה משנת 2005, לא בא זכרו במסגרת בקשה 21.

הנאמן בתגובתו, הגיש תסקיר אודות מעמדה של המבקשת בכל הנוגע לכספים האמורים, וציין כי מלבד העובדה שמעמדה של המבקשת כידועה בציבור של החייב לא הוכח כדבעי ומוטל בספק, בכל זאת הסכם הפשרה נעדר תוקף שכן הוא נוצר לאחר שהחייב היה מצוי כבר בהליכי פשיטת רגל. עוד המליץ הנאמן כי המבקשת תיצור עימו קשר לקידום עניינה, ומניעת התדיינות מיותרת אשר תכביד על הצדדים לריק.

לטענת הנאמן, משיחה שקיים עם המבקשת עולה כי ב"כ החייב, הוא זה המושך בחוטים ומנסח את כתבי בי-דין עבור המבקשת, זאת, שמא בכדי להבריח כספים עבור החייב באמצעות המבקשת. עוד מוסיף הנאמן, כי חרף העובדה שהובהר למבקשת כי אין תוקף להסכם הפשרה, עליה להגיש תביעת חוב, אשר תתברר בפני הנאמן ובית משפט זה.

כונס הנכסים הרשמי, מציין בתגובתו, כי כל מהלך אשר נוצר לאחר צו הכינוס טעון אישור בית משפט זה, לבטח שזכאותה של המבקשת למזונות, מוטל בספק.

עניין לנו, בצעד שעלול להתפרש כניסיון למחטף כספי באשר המבקשת עומדת במריהּ, ואינה מוכנה להכפיף עצמה להוראות החוק הברורות.

בפקודת פשיטת הרגל, מצינו במפורש, כי כל חוב שנוצר עובר לצו הכינוס הינו חוב בר תביעה ויש להגיש תביעת חוב מסודרת ומנומקת כדבעי בהתאם להוראות הדין. אשר לחובות שנוצרו לאחר צו הכינוס, לבטח שלא ברשות בעל התפקיד ובית משפט זה (ואין נפקא מינה להסכמת החייב אם לאו), אין הם חובות ברי תביעה, והנושה בחייב, יוכל לנקוט בהליכי הוצאה לפועל עת יסתיימו הליכי פשיטת הרגל, ככל אשר יסתיימו ובדרך בה יסתיימו.

במקרה דנן, המבקשת טוענת כי ערכה הסכם פשרה עם החייב בשנת 2012, קרי חמש שנים לאחר שהחייב היה מצוי בהליכי פשיטת רגל. לא זו אף זו, הסכם זה נעשה בלא ידיעה של בעל התפקיד ואף לא באישורו של בית משפט זה, כך שאין מניעה להכריז כי כל הנוגע להסכם זה, הינו חסר נפקות, וכאמור בהחלטתי הקודמת: "כחרס הנשבר".

בלא להכביר מילים אודות ההלכה הבסיסית מדיני הראיות אשר ממעיטה מאוד מהמשקל של ראיה כבושה, קרי, ראיה נטענת שהובאה רק במאוחר, במהלך שנראה על פניו כשיפור עמדות. הרי אף על פניו, ספק אם הטענה הנוספת יכולה להועיל למבקשת. זאת, אף בלא שאצטרך לקבוע ממצא עובדתי חלוט בשאלה האם התוספת המאוחרת אינה קשורה לכך, כי המבקשת הבינה אל נכון, שבקשתה הקודמת לוקה ורבים סיכוייה להידחות. אי לכך, שמא בעצת מאן דהוא, צרפה הסכם, חתום ומאושר על ידי עורך דין, שנעשה, לעניות דעתי כביכול, שנתיים בטרם החלו הליכי פשיטת הרגל כנגד החייב, אי לכך ניסתה ליצור רושם שיכשיר את הסכם הפשרה כאילו נעשה כדין עובר לצו הכינוס, ובגינו זכאית המבקשת לכספים.

במלוא הכבוד הראוי, לא מצאתי לקבל טענתה ולוּ בגלל התנהלות ההליכים בתיק, שאין לי אלא לְזֹקפם לחובתה.

ההסכם משנת 2005, צורף לראשונה במסגרת בקשה 26 ולא צורף לכתחילה במסגרת בקשה 21, קרי, הבקשה הראשונה שהחלה את ההליכים דנן. לא זו אף זו, מה רבותא מצאו החייב והמבקשת להגיש את ההסכם לבית משפט לענייני משפחה בשנת 2012 עת חתמו עליו בפני עורך דין כבר בשנת 2005? אין לי אלא לחזור ולתהות שמא, נעשה ניסיון לכאורה לזרות חול בעיני בית משפט זה ולמתוח את חלון הזמנים לאחור על מנת שזה יכריע כי להסכם יש תוקף ועל קופת הנושים לכבדה.

לא מצאתי כי המבקשת עומדת בנטל בצורה זו או אחרת, אשר ישפוך אור על טענותיה, הן לגבי הסכם הפשרה המאוחר והן ביחס להסכם הפשרה המוקדם ועל כן דין בקשתה להידחות. בכל הנוגע לכספי החייב המצויים בפוליסת הביטוח אצל חברת הראל, אני מורה כי יש להעבירם לאלתר לקופת הנושים.

בשולי הדברים יובהר, כי ההסכם בין המבקשת והחייב נעדר כל תוקף במשמעותו לעניין תביעת חוב במסגרת הליכי פשיטת רגל. ככל שהמבקשת סוברת כי בידיה ההוכחות והנימוקים בגינם ניהלה משק בית משותף עם החייב, העולה כדי מעמד של ידועים בציבור, תתכבד ותגיש בקשה מנומקת, בצרוף האסמכתאות הדרושות, לפיה זכאית היא לקבלת מזונות בהתאם לס' 128 לפקודה.

נוכח מצבה הבריאותי והכלכלי של המבקשת אינני עושה צו להוצאות, אך אין בכך כדי למנוע את הבעת מורת רוחו של בית משפט זה, על התנהלות ההליכים בתיק וריבוי כתבי הטענות אשר הוגשו שלא לצורך, לרבות פתיחת שתי בקשות באותו עניין.

המזכירות תודיע החלטתי