בנק מרכנתיל דיסקונט סניף מרכנת נ' קודיאק מ. אמר ובניו בע"מ (2002) ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה של הנתבעים לביטול עיקולים זמניים שהוטלו על נכסיהם.

2.עסקינן בתביעתו של בנק (להלן: "הבנק") שהוגשה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 2,694,000 ₪, בגדרה הוטלו עיקולים זמניים על נכסים שונים של הנתבעים.

3.לטענת הנתבעים, שווי הנכסים המעוקלים עולה בהרבה על סכום התביעה נגדם. עוד טוענים הנתבעים כי לגבי אחד הנכסים שעוקלו, לא הומצאה להם בקשת העיקול ולכן דין העיקול להתבטל. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי לגופו של ענין עומדת להם הגנה טובה מפני התביעה שכן לא קיבלו הסברים מאת הבנק בדבר מצבה של החייבת העיקרית, שלחובותיה ערבו. בנוסף, הבנק לא מסר לנתבעים הודעות שהיה עליו לשלוח לערבים. כמו כן, לאחר הגשת התביעה גבה הבנק מצד שלישי על חשבון החוב סכום של 262,676 ₪ ויש להפחית סכום זה מסכום התביעה. עוד נטען כי הבנק לא הביא ראיות מספיקות להוכחות מרכיב ההכבדה וכי העיקול גורם נזק לנתבעים.

4.הבנק השיב על הבקשה, והנתבעים השיבו על תגובתו של הבנק.

5.הצדדים לא ביקשו לקיים דיון באולם.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות באתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את העיקול הזמני שהוטל על חלקה 51 בגוש 8448 ולהותיר על כנם את שאר העיקולים, מן הנימוקים שיפורטו להלן.

7.הטענה לפיה העיקול תפס נכסים ששויים עולה על סכום התביעה, דינה להדחות, שכן מדובר בנכסי מקרקעין שחלקם מעוקל וחלקם משועבד בסכומים ניכרים לנושים אחרים, כמפורט בתשובתו של הבנק, כך שברור כי לא ניתן לקבוע שהעיקול תפס נכסים בשווי העולה על סכום התביעה.

8.יש ממש בטענת הנתבעים בנוגע לבטלותו של העיקול שהוטל על חלקה 51 בגוש 8448. הבנק צריך היה להמציא לנתבעים תוך שלושה ימים את העתק הבקשה לעיקולו של נכס זה וכן את צו העיקול, שאם לא כן יפקע העיקול, אך לא עשה כן. העיקול הוטל ביום 3.11.2009 אך הבקשה עצמה (בש"א 19968/09) וכן צו העיקול לא הומצאו לנתבעים. אכן, הבנק טוען כי מדובר בסך הכל בבקשה לתיקון טעות סופר שכן הבקשה המקורית להטלת עיקולים זמניים נקבה בפרטים שגויים של הנכס, אך גם אם כך הוא הדבר, ברי שהיה על הבנק להמציא לנתבעים את הבקשה החדשה ואת צו העיקול המתוקן שניתן בעקבותיה, שכן תיקון טעות הסופר הביא הלכה למעשה להטלת עיקול חדש על נכס שטרם עוקל. משלא דאג הבנק להמציא לנתבעים את ההודעה על העיקול החדש- דין העיקול להתבטל.

9.טענות הנתבעים בענין סיכויי התביעה נגדם הן טענות הגנה שמחייבות עריכתו של ברור עובדתי של ממש בשלב שמיעת הראיות, תוך קביעת ממצאי מהימנות, ולא ניתן להכריע בהן במסגרת הליך של עיקול זמני. יצויין כי הנתבעים 2 ו- 3 הם ערבים בעלי ענין בחייב העיקרי, ועל כן הבנק טוען כי ידעו היטב מהו מצבו של החייב העיקרי ועל יצירת חיוביו.

10.אינני מקבל את טענת הנתבעים לפיה הבנק לא הוכיח את יסוד ההכבדה. כעולה מתצהירו של הבנק שהוגש בתמיכה לבקשת העיקולים, הנתבעים מסובכים בחובות לנושים רבים בסכום של כ- 16,750,000 ₪ והוטלו עיקולים על נכסיהם לטובת נושים שונים. קיים איפוא חשש שמי מהנושים יממש את העיקול המוטל לטובתו עוד בטרם תוכרע התביעה הנוכחית. די בכך כדי לבסס את דרישת ההכבדה.

11.באשר לטענת הנתבעים לפיה הבנק גבה לאחר הגשת התביעה סכום של 262,676 ₪ שיש להפחיתו מסכום התביעה, הרי שטענה זו אינה נתמכת באסמכתא כלשהי ולכן לא הוכחה בשלב זה.

12.לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם של הנתבעים. קיים חשש סביר, אם לא למעלה מכך, שבלא עיקולים זמניים, לא יוכל הבנק לגבות את סכום התביעה היה וזו תתקבל. העובדה שהנתבעים 2 ו- 3 הם ערבים, ולא חייבים עיקריים, אינה משנה עובדה זו, שהרי דינם של ערבים שהתביעה נגדם התקבלה, כדינו של החייב העיקרי. גם העובדה שהנתבעים נדרשו לפרק זמן ממושך עד אשר הגישו את הבקשה לביטול העיקולים מלמדת כי העיקולים לא באמת מכבידים עליהם.

13.סוף דבר, העיקול הזמני שהוטל על חלקה 51 בגוש 8448 מבוטל. שאר העיקולים ייותרו על כנם.

14.המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תש"ע, 11 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, רשם

ביהמ"ש המחוזי ת"א