בנק מרכנתיל דיסקונט סניף מרכנת נ' ס.ש אלרום בע"מ ואח'

פסק-דין

רקע ותקציר העובדות

1.בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה כספית על סך 194,787 ש"ח, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר על ידי המשיב, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, נגד המבקשים, ס.ש. אלרום בע"מ ("החברה"), מר ארז סמל ("סמל") ומר אוהד שטרית ("שטרית"). כתב התביעה הוגש מלכתחילה נגד החברה וסמל, אולם בסמוך לאחר הגשתו תוקן על ידי הוספת שטרית כנתבע נוסף. על פי כתב התביעה, ניהלה החברה חשבון אצל המשיב, במסגרתו הועמד לה אשראי, וסמל ושטרית ערבו לחובותיה: סמל, כמנהל החברה, אינו במעמד ערב יחיד או מוגן, כהגדרתם בחוק הערבות, התשכ"ז-1967, ואילו שטרית הוא ערב יחיד אך אינו ערב מוגן. יתר על כן, ביום 12.8.2009 חתמו המשיב והמבקשים על הסכם (נספח ח' לכתב התביעה המתוקן – להלן – "הסדר החוב"), בו אישרו את יתרות החוב בחשבון, והתחייבו לפרוע אותם בתנאים שונים, ביניהם תשלום 40,000 ש"ח תוך 3 שבועות – אולם לא עמדו בתנאים המוסכמים.

2.מלכתחילה הוגשה בקשת הרשות להתגונן על ידי החברה וסמל, ואילו נגד שטרית ניתן פסק-דין, אלא שזה בוטל בהחלטתי מיום 28.11.2010, ובקשת הרשות להתגונן שהגיש באיחור צורפה אף היא לתיק ונדונה בו-ביום, ביחד עם בקשתם של החברה ושל סמל.

3.בקשת הרשות להתגונן ארוכה ביותר, ומלאה בכל הטענות שברגיל נשמעות כנגד בנקים, כמעט מבלי להשאיר טענה אחת שלא נעשה בה שימוש, אולם בחלק ניכר מהמקרים לא לווה המלל וסקירת הפסיקה בעובדות קונקרטיות המשליכות על התיק דנן.

4.מאידך, תצהירו של סמל, שצורף לבקשה, מגולל סיפור שאלה עיקריו:

בחודש מאי 2008 הוקמה החברה, תוך העמדת מסגרת אשראי ללא בטחונות.

בהמשך נדרשה החברה לרכוש מכונה לשם עמידה בהתחייבויות שונות, אולם לאחר שהמשיב אישר את ההלוואה הנדרשת לשם כך, חזר בו; כשפנתה החברה לבנק אחר, שהסכים להעמיד את ההלוואה, סרב המשיב להחריג אותה מהשעבוד השוטף הרשום לטובתו על נכסי החברה.

לימים, ובלא התראה, ביטל המשיב את מסגרת האשראי באופן חד-צדדי.

ביני לביני, בחודש מרץ 2009 היתה פריצה למשרדי החברה, ונגנבו שיקים. לפיכך ביטלה החברה סדרות שלמות של שיקים.

להסדר החוב מתייחס סמל בחטף, כ"הסדר" עליו חתמו המבקשים, שנועד להביא לביטול השעבוד השוטף.

טענות הצדדים

5.על פי גרסה זו, אלה טענות המבקשים:

א.בקשה למחיקת כותרת: המבקשים טוענים, אם ירדתי נכונה לסוף דבריהם, כי התביעה אינה כשרה להידון לפי סדר דין מקוצר, שכן בדף החשבון שצורף לא פורט סוג החשבון, בניגוד לכללי גילוי בנקאיים. כבר עתה אבהיר, כי לא השכלתי להבין מה לכך ולכשרות התביעה להידון לפי סדר דין מקוצר, ואני דוחה את הבקשה למחיקת כותרת.

ב.המשיב סירב להמציא מסמכים שנדרשו לצורך פרישת טענות ההגנה כדבעי. במיוחד סירב הבנק להמציא דפי חשבון וצילומי שיקים שנפרעו מהחשבון, והתנה את מסירתם בתשלום מופקע.

ג.המשיב הפר את חובות הגילוי המוטלות עליו, בכך שלא שלח מסמכים באופן רציף (אם כי המבקשים טוענים גם, כי הדבר הוא למיטב זכרונם, ומשתמע כי כלל אינם משוכנעים שלא כל דפי החשבון התקבלו, או שההודעות על שינוי בשיעור הריבית לא התקבלו).

ד.המשיב כיבד שיקים שבוטלו, או שלא בוטלו אך לא נחתמו כהלכה, בסכום כולל של למעלה מ-250,000 ש"ח. לעניין זה מצרפים שתי רשימות: האחת, מפורטת בגוף התצהיר, של 12 שיקים בסכום כולל של 14,364 ש"ח, והשניה, כנספח לתצהיר, רשימה בכתב יד של שיקים רבים המסתכמים, כנטען, בכ-240,000 ש"ח.

ה.המשיב מנע מהם לנהל את העסק כהלכה, לאור פרשיית ההלוואה לרכישת המכונה, ובכך גרם להם להיכשל במילוי התחייבויותיהם העסקיות, והביא למעשה לנפילת העסק.

ו.המשיב ביטל את מסגרת האשראי בלא הצדקה ובלא התראה.

ז.המשיב פעל בחשבון החברה כבשלו, וביצע העברות מחשבון אחר של סמל לחשבון החברה, בלא רשות.