החלטה
בפני בקשתו של המבקש כי אורה על ביטול פסק הדין אשר ניתן כנגדו בתיק זה, ביום 11/9/2012, בהעדר הגנה, על הסך של 89,734 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
ב"כ המשיב המלומד טען בסיכומיו כי המבקש איחר בהגשת הבקשה ולא צירף בקשה להארכת המועד להגשתה. לטענת ב"כ המשיב, המבקש לא ציין בבקשתו מתי קיבל לידיו את פסק הדין, ולא בכדי.
אמנם, יש בדברים טעם - ברם, עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי פסק הדין נשלח למבקש, בדואר רגיל, ביום 13/9/2012 בשעה 14:00. לפיכך, גם אם התקבל אצל המבקש 7 ימים לאחר שליחתו, איחר המבקש להגיש בקשתו איחור של כיומיים בלבד.
מנגד, העיד המבקש כי קיבל את פסק הדין לידיו חודש לאחר נתינתו. אמנם, המבקש לא ציין עובדה זו בבקשתו, אך, לעיתים, יש בחקירה נגדית כדי להשלים את הנטען בתצהיר.
עוד יש לזכור כי "במקרים יוצאים מן הכלל יש ובית המשפט מאריך את המועד אף כשלא נתבקש לכך בדרך המרצה, והוא רשאי לנהוג כן אם יש בפניו ראיה לצידוק האיחור ו"הטעם המיוחד", אם דרוש כזה" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 899).
בענייננו, סבורני כי גם לו תתקבל הטענה כי פסק הדין הגיע לידיו של המבקש כ- 7 ימים לאחר מועד שליחתו, קרי – ביום 20/9/2013, הרי שבשל פגרת הסוכות והעובדה כי האיחור מסתכם לכדי יומיים בלבד, ובהתחשב באינטרס הממשי שיש למבקש בקיום דיון לגופו של עניין בבקשתו ולאור סכום התביעה, יש מקום להאריך את המועד.
נפנה כעת לדיון לגופה של הבקשה לביטול פסק הדין - "שתיים הן, כידוע, העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו (ראה י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 696). שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט. בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם - ובעיקר - אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה (ראה זוסמן, שם, בעמ' 698)." (ע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני, עו"ד הנאמן על נכסי י' בן-ציון, פורסם בפדאו"ר-גוגל – ההדגשות שלי – י.ב.).
בענייננו, מצאתי לנכון להורות על ביטולו של פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.
טענת ההגנה שבפי המבקש היא אמנם טענה דחוקה ובלתי סבירה (לפיה ויתר המשיב על ערבותו של המבקש מבלי לקבל ערב חלופי), אך בשלב הדיוני בו אנו מצויים, וכן בבקשת רשות להתגונן, די בה כדי לאפשר למבקש להתגונן בפני התביעה.
המבקש טען, כאמור, הן בתצהירו והן בחקירתו, כי מנהל סניף הבנק המשיב הודיעו, במפורש, כי ערבותו מבוטלת וזאת לאור היותו חייב מוגבל באמצעים.
גם אם המדובר בטענה בעל-פה כנגד מסמכים בכתב עליהם חתום המבקש – הרי ש"בהליך שבו נדונה בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה; אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. כך, למשל, אין בודקים אם בידי הנתבע מצויה ראיה בכתב להגנתו כנגד הראיה בכתב של התובע. כשנתבע טוען טענה בעל פה כנגד מסמך יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שמראה הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד" (עמ' 310). (כב' השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית תשס"ג – 2003).
גירסתו של המבקש, בנקודה מרכזית זו, לא "התמוטטה" בחקירתו הנגדית.
לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטולו של פסק הדין שניתן בתיק זה בהעדר הגנה, ומתיר למבקש להתגונן בפני התביעה.
התביעה תידון בסדר דין רגיל ותצהירו של המבקש ישמש ככתב הגנה.
הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי.
ניתנה היום, כ' סיון תשע"ג, 29 מאי 2013, בהעדר הצדדים.