בנק מזרחי טפחות בעמ נ' דהן ואח'

החלטה

הנתבעים, שאינם מיוצגים, מבקשים שתינתן להם רשות להתגונן מפני תביעת המשיב, תאגיד בנקאי. עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר על סך נומינלי של 57,802 ₪, שהוגשה כנגדם בגין יתרות חובה בהלוואות שנטלו ואשר טרם נפרעו לאחר שדירת מגוריהם, ששועבדה לטובת המשיב, מומשה.

המסמך שהגישו הנתבעים, ואשר הוכתר כבקשת רשות להתגונן לא נתמך בתצהיר. נקבע מועד לדיון וניתנה לנתבעים רשות להגיש לתיק תצהיר ערוך ומפורט כדין לתמיכה בטענותיהם. התצהיר שהוגש ביום 16.5.11 נערך מטעמו של נתבע מס' 1, על דרך ההפנייה בלבד.

לשיטת הנתבעים, על פי הטענות הכוללניות שהועלו הן בבקשתם והן על ידי נתבע 1 במהלך הדיון, ספק אם חייבים הם דבר מה לזוכה, בשים לב לסכום החוב המקורי (שעמד לטענתם על כ- 620,000 ₪) אל מול הסכום שבו נמכרה, לבסוף דירת מגוריהם בתיאום עם בא-כח התובע (כ- 705,000 ₪). בנסיבות אלה, ובשים לב להסכמות נטענות להן הגיע נתבע 1 עם ב"כ התובע דאז, עו"ד רוזנצוויג ז"ל - הן באשר לנכונות לשקול ויתור על חיובי ריבית והצמדה באשר ליתרת חוב הפיגורים והן באשר לקציבת שכר טרחתו על סך כולל של 10,000 ₪ בלבד חלף העמדתו מאוחר יותר על סך העולה על 47,000 ₪ - לשיטת הנתבעים חובם היה אמור להיפרע.

מדברי ב"כ התובעת בדיון שהתקיים בפני מתברר, כי הלכה למעשה, הליכי מימוש דירת המגורים בוצעו במסגרת כינוס נכסים בהוצאה לפועל (והוצגו אף אסמכתאות לכך), כך שלמעשה, אליבא דב"כ המשיבה, היה על הנתבעים להעלות טענותיהם כנגד אישור שכר הטרחה בתיק ההוצאה לפועל. ב"כ התובעת אף הבהיר, כי סכום החוב, הלכה למעשה, עמד על סך 694,000 ₪ בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל, כך שממילא, לשיטתו, אין לטענות הנתבע 1 על מה שתסמוכנה.

כידוע, טענה סתמית, שלא פורטה כלל בתצהיר (אשר מטיבו לשמש ככתב הגנה, ככל שבקשת הרשות להגן מתקבלת), דינה להידחות (השוו: ע"א 2418/90 רלפו נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מז (ג) 133 ; ע"א אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מ(2) 765). הלכה למעשה, משבקשת הרשות להתגונן נתמכה אך בתצהיר על דרך ההפניה מטעם נתבע מס' 1, ניתן היה לדחות את הבקשה (הן כנגד נתבעת 2 שלא הגישה תצהיר כלל והן מטעם נתבע 1) מטעם זה גרידא.

אולם גם לו ניתן היה לראות בתוכן בקשת הנתבעים עצמם כבקשת רשות להגן, עדיין לא היה בכך כדי להוביל לגיבוש גרסה עובדתית ומשפטית מוצקה דיה מטעם המבקשים, אשר תבהיר מהי העילה – במשפט או בעובדה – המקנה להם הגנה מפני התביעה. לעניין זה, כלל הוא כי ניסוח כוללני של טענות בתצהיר, באופן שאיננו מגלה פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת הגנתו של המבקש, אין בו כדי ליצור תשתית של ממש לשם מתן רשות להתגונן (לעניין זה השוו, למשל ע"א 431/86 נאות מרינה בת-ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פ"ד מג (2) 362).

בנסיבות אלה, גם לו ניתן היה לשקול את טענת הנתבעים לפיה ההסכמות בדבר קציבת שכר טרחת בא-כח הזוכה לא כובדו בסופו של יום, עדיין אין בכך כדי להבהיר כיצד היה בקבלת טענה זו בכדי להשליך על יתרת החוב הכוללת של הנתבעים כלפי הזוכה. זאת הן בשים לב לכך שכפי שהתברר בדיון (והדבר לא הובהר, לא בכתב התביעה ולא בבקשת הנתבעים), כלל הליכי המימוש נוהלו במסגרת הליכי כינוס נכסים בהוצאה לפועל, והן בשים לב לכך שהנתבעים לא תמכו בקשתם בכל תחשיב מפורט, המבהיר את השלכות טענותיהם ביחס לחובם הנטען לזוכה.

יחד עם זאת, אין מחלוקת כי הנתבעים אינם מיוצגים על ידי עורך-דין, ולא נראה, כי אופן הגשת הבקשה כמו גם התצהיר מטעמם נבע משיקול טקטי מכוון להשהיית הדיונים (לעניין זה ממילא אציין, כי בפועל, השהיית הדיון בבקשות איננה נחלת הנתבעים בלבד, כפי שמגלות התראות בדבר חוסר מעש שנשלחו לתובע עצמו).

בשלב זה, בשים לב לטענותיהם הכוללניות של הנתבעים אף לא ניתן להעריך אל נכון האם גרסתם (לרבות הגרסה בדבר ההסכמות לעניין שכר הטרחה) אכן יכולה להקנות להם הגנה מפני התביעה, במלואה או בחלקה, בשים לב לכך שעל פני הדברים חלק ניכר מטענותיהם מתייחס לסוגיות מתחום אופן ניהול הליכי כינוס נכסים בהוצאה לפועל, ואשר לא הובררו דיין. מנגד, בשלב הדיוני קא עסקינן, בו ניתן להעלות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, ככל שתפורטנה טענות הנתבעים באשר להסכמות שהושגו עם ב"כ התובע דאז (לרבות לעניין השלכת עצם ניהול הליכי כינוס נכסים בהוצאה לפועל על הסכמות אלה), לא ניתן לשלול אפשרות שטענות אלה יגלו, בסופו של יום, הגנה אפשרית מפני התביעה.

על פי ההלכה הפסוקה, בנסיבות מסויימות ניתן להתיר למבקש להגיש תצהיר מתוקן והדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט בכל מקרה ומקרה (כשגם אופן ניסוח כתב התביעה מהווה אחד מהשיקולים הללו). אין, כמובן, בחובה להתיר הגשת תצהיר נוסף, כי אם ברשות, וככל שעסקינן בעילות נוספות, בחסד (לעניין זה השוו, בין היתר: ע"א 464/62 מרכז לפירות וירקות בע"מ נ' ברמץ פ"ד יז 999 וכן ע"א 431/86 נאות מרינה בת-ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פ"ד מג (2) 362).

בנסיבות אלה, שוכנעתי כי יש מקום לאפשר לנתבעים להגיש תצהירים מפורטים מטעמם בהם יציגו ויפרטו את כלל העילות המקנות להם, לשיטתם, הגנה מפני התביעה, לרבות בקשר עם סכום התביעה, עם הסכמות נטענות להם הגיעו אל מול מי מטעם התובע, ובשים לב לכך שכעולה מדברי ב"כ התובע בדיון שנערך, טענותיהם נובעות ככלל מהליכי מימוש דירת מגורים בכינוס נכסים.

תצהירים אלה יוגשו בתוך 30 יום.

ככל שהנתבעים לא יעשו כן, בהתחשב בכלל האמור לעיל, בחלוף המועד שנקצב תידחה בקשת הרשות להתגונן מטעמם.

לצד זאת, ובשים לב לכלל מחדליהם עד עתה, יישאו הנתבעים בשכר טרחת התובע עד כה בסך כולל של 2,000 ₪.

תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים. לעיוני ביום 1.8.11.

ניתנה היום, י"ז סיון תשע"א, 19 יוני 2011, בהעדר הצדדים.