בנק לאומי נ' טל טריידינג קורפ

השופטת א' חיות:

           דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה ברע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (24.11.2015) (להלן: פסק הדין בערעור) אשר ביטל את ההלכה הותיקה בדיני שטרות שנפסקה בע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז 595 (1962) (להלן: הלכת גויסקי).

רקע הדברים

1. בחודש דצמבר 1958 רכש מר יוסף מאיר מכשירי פטיפון (מָקוֹל) ושילם בעבורם בשיק מעותד בסך 2000 לירות. המכשירים שרכש מאיר לא נמסרו לידיו ועל כן מסר מאיר הוראת ביטול לבנק הנמשך. אלא שלפני מתן הוראת הביטול סוּחר השיק והגיע לידיו של מר אליעזר גויסקי. הואיל והשטר סוּחר לידיו של גויסקי לאחר מועד הפירעון הנקוב בו, לא רכש גויסקי מעמד של "אוחז כשורה" בשיק, כמשמעותו של מונח זה בפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות או הפקודה), אך גויסקי שנתן ערך בעד השיק דרש את פירעונו הן מידי מאיר המושך והן מידי מוכר הפטיפונים כמסב. מאיר סירב לפרוע את השיק וטען לכשלון תמורה מלא. בית המשפט המחוזי קיבל את טענתו ודחה את תביעתו של גויסקי. העניין הגיע בערעור אל בית המשפט העליון שם נהפכה התוצאה ונפסק מפי השופט (כתוארו אז) זוסמן בהסכמת הנשיא אולשן והשופט כהן כי:

"... אם הפר המוכר לאחר מכן, היינו, לאחר שסיחר את השטר, את חוזהו עם הקונה ולא סיפק את הנמכר או שהתמורה נכשלה מטעם אחר, הקונה חייב לפרוע את השטר לאוחז-הנעבר, ובלבד שהוא אוחז בעד ערך, ואם נתן הנעבר ערך למוכר-המסחר, דינו כדין אוחז בעד ערך גם כלפי הקונה, בהתאם לסעיף 26(ב) לפקודת השטרות, טענת-ההגנה שעלתה לקונה, עקב כשלון התמורה, רק לאחר הסיחור, אינה משמשת לו במקרה זה מענה לתביעת הנעבר. כאשר הוא, הנעבר התובע, נטל את השטר מידי המוכר ופגם נולד לאחר מכן, אין מייחסים את הפגימה למפרע, כי הרי המועד בו נטל התובע-האוחז את השטר קובע ובאותו זמן – כאשר החוזה היה עוד "פתוח" לביצוע וזמן ביצועו לא הגיע – לא היתה מניעה לסיחור השטר ולנטילתו." [ההדגשה לא במקור]

           הלכת גויסקי קבעה, אפוא, כי אוחז בעד ערך ולא רק אוחז כשורה יוכל להתגבר על טענת כשלון תמורה מלא שמעלה מושך השיק, ובלבד שהשטר סוחר לידי אותו האוחז בטרם נכשלה התמורה (שלום לרנר דיני שטרות 321-317 (מהדורה שנייה, 2007) (להלן: לרנר); יואל זוסמן דיני שטרות 277-275 (מהדורה שישית,  התשמ"ג) (להלן: זוסמן)). הטעם המרכזי אשר הוליך את בית המשפט למסקנה זו מעוגן בדיני הקניין. בית המשפט הדגיש בפסק הדין כי לא הייתה כל תניה האוסרת על סיחור השיק וכי משסוחר השיק שניתן כדמי קדימה עבור התחייבות לספק את הפטיפונים בעתיד ומועד האספקה טרם הגיע בעת שהשיק סוחר לידיו של גויסקי, לא נפל באותה נקודת זמן פגם כלשהו בזכות הקניינית שהייתה בידי מסב השיק ועל כן הנסב קיבל לידיו זכות קניין שלא נפל בה פגם ומשנתן ערך בעד השיק הוא זכאי להיפרע על פיו. בית המשפט הוסיף והדגיש בהקשר זה את חשיבותו של השטר כשווה כסף ואת נוהג הסוחרים בציינו כי נטילת שטר בידיעה שהוא ניתן למעביר על יסוד חוזה שטרם בוצע, איננה נטילה שלא בתום לב:

"נוהג הסוחרים אינו פוסל סיחור של שטר מפני האפשרות שהערך שניתן בעבורו אולי ייכשל בעתיד אם לא נכשל בהווה בפועל במעמד הסיחור" (הלכת גויסקי, בעמ' 599)

2. מאז שנפסקה בשנת 1962, ספגה הלכת גויסקי ביקורת רבה הן בפסיקתו של בית משפט זה והן בספרות המשפטית (ע"א 444/82 בנק קונטיננטל לישראל בע"מ נ' שייקביץ, פ"ד לט (3) 113, 121-120 (1985) (להלן: עניין שייקביץ); ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח(4) 498, 527 (1994) (להלן: עניין ציטיאט); ע"א 775/85 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ברוש מסחר בברזל (אשדוד) בע"מ, פ"ד מב(1) 294, 296 (1988); רע"א 6553/97 חגאי נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פ"ד נב(2) 345, 353 (1998); ע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ, פ"ד נה(4) 83, 85 (2001) לרנר, בעמ' 321; שלום לרנר "שטר ביטחון וזיכוי חשבון בנק כמתן ערך בשטרות" משפטים יז 71, 91-88 (1987); מנחם מאוטנר "שטר הבטחון: חוזה הכפוף לתנאי מתלה, נכס ממושכן ובעיית התמורה והערך" עיוני משפט יב 205, 226-224 (1987) (להלן: מאוטנר); רות פלאטו-שנער "לקראת מודל רציונלי של הגנות בדיני שטרות" המשפט יב – ספר עדי אזר ז"ל 251, 275 (2007) (להלן: פלאטו שנער)).

           עם זאת, הסוגיה אשר הוכרעה בהלכת גויסקי לא עלתה מאז במישרין בפני בית משפט זה ועל כן הסתפק בית המשפט בהצבת "הערת אזהרה" לגבי הלכה זו מבלי שהורה מפורשות על ביטולה (ענייןציטיאט, בעמ' 527). בפסק הדין בערעור עמד חברי השופט הנדל על כך שבשל ההסתייגויות מהלכת גויסקי "נוצר מצב של חוסר בהירות בפסיקת הערכאות הדיוניות. חלקן הבינו את ההסתייגויות מן ההלכהכאילו היא איבדה מתוקפה, בעוד שאחרות המשיכו ליישמה כלשונה" (ראו פסקה 3 לחוות דעתו של השופט הנדל בפסק הדין בערעור). והנה בחלוף כחמישים שנים ויותר מאז שנפסקה הלכת גויסקי, נתגלגלה לידי בית משפט זה לראשונה ההזדמנות לשוב ולדון בסוגיית כשלון התמורה המלא וזכות הפירעון של האוחז בעד ערך, ואף שסוגיה זו עלתה ב"גלגול שלישי" סבר המותב אשר דן בו ובצדק כי "הגיעה העת שבית משפט זה ייתן את דעתו על סוגיה זו ויחתוך את הדין, וליתר דיוק - יבהיר את מעמדה של הלכת גויסקי" (שם) וכך עשה.