בנק לאומי לישראל בע"מ נ. ניסים פנסו

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופטת נ' גרוסמן) בפש"ר 19850-09-16, שבגדרה נקבעה תכנית פירעון עבור המשיב 1 (להלן: החייב).

רקע והליכים קודמים

2. החייב, יליד 1990, נשוי ואב לשתי בנות קטינות. בשנת 2012 הקים החייב עסק שיפוצים כעוסק מורשה, ובשנת 2014 נקלע לחובות בעת שריצה מספר חודשי מאסר בשל עבירות פליליות שביצע. ביום 6.10.2016 ניתן לבקשת החייב צו לכינוס נכסיו והושת עליו תשלום חודשי של 300 ש"ח (ביום 23.3.2017 הועלה התשלום החודשי והועמד על סך של 500 ש"ח לחודש). חובותיו של החייב עומדים על למעלה מ-400,000 ש"ח, אשר מתוכם חובו כלפי בנק לאומי לישראל בע"מ, הוא המבקש (להלן: הבנק), עומד על סך של 56,926 ש"ח.

3. ביום 11.9.2017 הגיש הנאמן על נכסי החייב, הוא המשיב 2 (להלן: הנאמן), דו"ח מסכם שבו המליץ להכריז על החייב כפושט רגל, והמלצה על תכנית פירעון (להלן: הדו"ח המסכם). במסגרת תכנית הפירעון, המליץ הנאמן להעלות את סכום צו התשלומים החודשיים כך שיעמוד על 1,000 ש"ח; לקבוע את משך התקופה לתשלום במסגרת תכנית הפירעון לתקופה של 60 חודשים כתנאי למתן הפטר חלוט, כך שתכנית הפירעון תכלול תשלום של 47 תשלומים חודשיים בנוסף ל-13 התשלומים ששילם החייב מיום מתן הצו לכינוס נכסיו (המגיעים יחד לסכום כולל של 52,500 ש"ח). בנוסף לכך, המליץ הנאמן כי החייב יפדה את שלושת כלי הרכב שבבעלותו, שאחד מהם ממושכן לטובת בנק הפועלים ושעל כולם רובצים עיקולי הוצאה לפועל ורשות המיסים. הנאמן הדגיש כי הצעתו לפיה תקופת התשלום תימשך לאורך 60 חודשים נובעת מגילו הצעיר של החייב ומיכולותיו הכלכליות.

4. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 28.11.2017 תמכו כלל הצדדים, למעט הבנק ובנק הפועלים, בכך שהחייב יוכרז פושט רגל ובהחלת תכנית הפירעון בעניינו. החייב אף נתן הסכמתו לתכנית הפירעון שהוצעה בדו"ח המסכם ולפדיון הרכבים בסכום של 40,000 ש"ח.

הבנק התנגד הן להכרזה על החייב כפושט רגל והן לתכנית הפירעון המוצעת. נטען כי החייב אינו עומד בהגדרות סעיף 425 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980, שכן הוא מסוגל לשלם את חובותיו, ככל שהתשלומים ייפרסו לאורך תקופה ארוכה. עוד נטען, כי תכנית הפירעון האמורה אינה מאזנת כראוי בין האינטרס של החייב לבין האינטרסים של הנושים, וכי היא פוגעת בזכותו החוקתית לקניין. הבנק הוסיף כי לאימוץ תכנית הפירעון המוצעת עלולות להיות השלכות כלכליות רחבות, וכי החלטות מסוג זה יובילו להימנעות גופים פיננסיים ממתן הלוואות. 

החלטת בית המשפט המחוזי

5. בהחלטתו מיום 28.11.2017, אימץ בית המשפט המחוזי את תכנית הפירעון שהציע הנאמן, וקבע כי החייב יוסיף לקופת הכינוס סכום כולל של 87,000 ש"ח, בפריסה ל-60 תשלומים בסך של 1,450 החל מדצמבר 2017 (כך נקבע בנוסח ההחלטה, נראה כי הכוונה היא לתשלום חודשי של 1,000 החל מדצמבר 2017, אשר יחד עם פדיון הרכבים מגיעים לסך של 87,000 ש"ח על-פני 60 חודשים).

          בהחלטה פורטו נסיבותיו האישיות של החייב וצוין כי אשתו של החייב מצויה אף היא בהליכי פשיטת רגל, וכי הוא ומשפחתו מתגוררים בדירה שכורה בחולון ומשלמים דמי שכירות בסך של 4,700 ש"ח לחודש. אשר לנכסיו של החייב צוין כי הוא משתכר בממוצע 5,500-4,500 ש"ח בחודש, וכי אשתו מגדלת את בנותיהן הקטינות ועובדת במשרה חלקית, בשכר של 2,300 ש"ח לחודש; כי השניים מקבלים קצבת ילדים בסך 340 ש"ח, וכן מקבלים תמיכה חודשית מהוריהם, בסך ממוצע של 1,900 ש"ח בחודש; וכי בבעלות החייב שלושה כלי רכב כמפורט לעיל.