בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' ב'

1.האם מתן צו הפטר לחייב בהוצאה לפועל, מייתר את הצורך בקבלת אישור מיצוי הליכים כתנאי לנקיטת הליכים נגד ערב מוגן. זו השאלה שבמחלוקת בהליך דנן והיא תידון ותוכרע להלן.

2.מקרה שהיה כך היה:

התובע, שהינו מוסד בנקאי, העמיד למר ב. י. הלוואה ע"ס של 18,000 ₪ (להלן: "החייב העיקרי" ו-"ההלוואה" בהתאם). הנתבעת חתמה כערבה להחזר ההלוואה, ואין חולק כי היא ערבה מוגנת.

לימים, פיגר החייב העיקרי בפירעון ההלוואה ובעקבות זאת פתח התובע נגדו תיק הוצאה לפועל לגביית החוב (להלן: "תיק ההוצל"פ"). בהמשך, החייב העיקרי הוכרז כחייב מוגבל באמצעים ונפתח נגדו בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת תיק איחוד מס' 06-99918-09-5, ואשר כלל את תיק ההוצל"פ (להלן: "תיק האיחוד").

במהלך השנים 2013-2015 הגיש התובע בקשות לרשם ההוצאה לפועל למתן אישור מיצוי הליכים ביחס לחייב העיקרי. הנתבעת התנגדה לאותן בקשות בנימוק כי התובע לא פעל למימוש קרן השתלמות אשר התנהלה ע"ש החייב העיקרי. לאור זאת, התובע פעל למימוש קרן ההשתלמות הנ"ל, אף כי בסופו של יום, הוא לא חזר על בקשתו למתן צו מיצוי הליכים ומן הסתם, צו כאמור לא ניתן. להסר ספק מובהר בזאת, כי מימוש קרן ההשתלמות, לא כיסה את מלוא חוב ההלוואה.

בין לבין, ביום 7.2.17, לאחר שהחייב העיקרי נחקר בפני רשם ההוצאה לפועל, ניתן צו הפטר בעניינו (להלן: "צו ההפטר").

3.לאחר מתן צו ההפטר, הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה דנן, לפיה הוא ביקש לחייבה בתשלום יתרת חוב ההלוואה בסך של 31,098 ₪ נכון ליום 11.12.17. יצוין, כי התביעה הוגשה תחילה כתביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל, ומשהגישה הנתבעת התנגדות לתביעה, הדיון בה הועבר לבית המשפט והיא מתנהלת בהליך של סדר דין מהיר.

4.ביום 5.3.19 התקיים דיון מקדמי בתביעה, ובמהלכו הודיעו הצדדים, כי המחלוקת היחידה שנותרה ביניהם היא בשאלה כמתואר בסעיף 1 לעיל ובנדון הם הגיעו להסכמה דיונית, לפיה הם יסכמו טענותיהם ובית המשפט ייתן פסק דין מנומק שלא על דרך הפשרה.

5.לטענת התובע בתמצית, מתן צו הפטר בהתאם לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, זהה במהותו, אופיו ותוצאותיו לצו ההפטר הניתן בהתאם לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980. לפיכך, משנקבע בס"ק 27(ב)(1) לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, כי הגשת תביעה נגד ערב מוגן אינה מותנית במתן צו מיצוי הליכים ביחס לחייב העיקרי, באם ניתן צו כינוס נכסים בעניינו, אזי מן הסתם גם צו ההפטר שניתן לחייב העיקרי ע"י רשם ההוצאה לפועל, מייתר את הצורך בצו מיצוי הליכים. בנסיבות העניין, לא היה כל מקום להגשת בקשה נפרדת למתן צו מיצוי הליכים ע"י רשם ההוצאה לפועל, ולחילופין, יש לראות בצו ההפטר שניתן, כהחלטה ולפיה מוצו ההליכים בעניינו של החייב העיקרי.

6.הנתבעת חולקת על ההקבלה שעושה התובע בין הליך פשיטת הרגל בהתאם לפקודת פשיטת הרגל לבין הליך ההפטר בהתאם לחוק ההוצל"פ. בנדון טענה הנתבעת כי הסרת הדרישה למתן צו מיצוי הליכים ביחס לחייב המצוי בהליך של כינוס נכסים, אינה לאור תוצאת הליך פשיטת הרגל וההפטר שניתן בעקבותיו, כי אם לאור מחסום הליכים פרוצדורלי ומהותי הניתן במסגרת צו כינוס נכסים. להבדיל, חייב מוגבל באמצעים אשר ניתן בעניינו צו הפטר, לא בהכרח ההליכים נגדו נחסמו. לחיזוק טענותיה בנדון, הנתבעת מפנה לעובדה כי התובע בעצמו פעל לקבלת צו מיצוי הליכים ביחס לחייב העיקרי, אולם, ומשיקולים השמורים עמו, הוא זנח את דרישתו בנדון.