החלטה
הנתבעים נטלו הלוואה מהבנק התובע [ להלן: "הבנק" ] שהייתה אמורה להיות מובטחת במשכנתא או משכון על דירה שרכשו מאת הגב' גאזל שלומוביץ' באמצעות בנה, חיים שלומוביץ' [להלן: "הדירה" ו "המוכרים" בהתאמה ], כפי המפורט בסעיפים 4 עד 7 לתצהירו של הנתבע מס' 1 [ להלן: "הנתבע" ], התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן כנגד התביעה שבתיק העיקרי.
ההלוואה הנ"ל, שניתנה ביום 16.4.2000, הייתה לסכום של -.600,000 ₪ כפי האמור בהסכם ההלוואה, נספח א' לכתב התביעה, שהוגש כמסתבר מהאמור לעיל ב"סדר דין מקוצר"; סכום הלוואה, לרבות ריביות והוצאות, לא שולם על ידי הנתבעים, ואין על כך חולק; תביעת הבנק היא לתשלום החזר סכום ההלוואה, לרבות ריבית הוצאות וכו'.
ביום 4.1.2001 נכרת הסכם נוסף בין הנתבעים לרוכשים, מוצג במ/2, לפיו בוטל הסכם הרכישה של הדירה [להלן: "הסכם הביטול" ]; הרוכשים, אשר קבלו את כספי ההלוואה מהבנק כחלק מתשלום מחיר הדירה, התחייבו כלפי הנתבעים להחזיר את ההלוואה לבנק וכל תשלום המגיע לבנק [ סעיפים 2.2.2, 2.2.3 להסכם הביטול ].
מתביעת הבנק עולה, לכאורה, שכספי ההלוואה לא הוחזרו לו, לאחר הסכם הביטול [ הנתבע מודה כי את התשלומים השוטפים הפסיק לשלם עוד קודם לכן, בחודש אוקטובר 2000 [ סעיף 9 לתצהיר הנתבע ]; מאידך, לא ברור מה ארע עם כספי ההלוואה לאחר כריתת הסכם הביטול; נראה שהבנק לא קבל אותם, על כך, ככל שניתן להבין, אין מחלוקת; לפי הנתבע, הוא עצמו כן קבל את ההחזר מהרוכשים [ עמ' 1 לפרוטוקול שורות 18, 19 ]; בדבריו אלה הוא גם אומר כי כשקיבל מאת הרוכשים את "המפרעה" החזיר לבנק את המשכנתאות, דבר שאין לו זכר בתצהיר הנתבע, שאינו מעלה כלל, וגם לא בסיכומי הטענות, טענה לפירעון החוב על ידיו.
מכל מקום הבנק הגיש בקשות למימוש המשכון על הדירה באמצעות מינוי כונס נכסים בשם עו"ד נחום בירם [ ז"ל; להלן: " עו"ד בירם" ], פעולות, שככל הנראה, לא הניבו, עד כה, דבר.
טענה ראשונה בפי הנתבעים היא שהתביעה נגדם התיישנה; עילת התביעה נגדם נולדה לא יאוחר מאשר חודש אוקטובר 2000, שאז רשאי היה הבנק להעמיד את כל ההלוואה לפירעון מיידי, וכך נוצר בידיו הכח הממשי לתבוע [ סעיף 11 וסעיפים קטנים ב. ו ג. לסעיף 11 בהסכם ההלוואה הנ"ל; ראה סעיפים 5, 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"); ע"א 3319/94 יובב פפר נ. ועדה המקומית לתכנון ולבנייה רעננה ואח' פד"י נא2 עמ' 581 בעמ' 592 – 594 ].
התביעה הוגשה ביום 28.2.2008, מכאן שהתיישנה.
עמדת הבנק לעניין זה היא שמועד ההתיישנות נדחה מכך שהנתבעים הודו בחוב [ סעיף 9 לחוק ההתיישנות ].
את הודאת הנתבעים מוצא הבנק במכתב, או בקשה, שכתבו הנתבעים, לגישתם, כפי שלהלן, לפי עצת עו"ד הבנק וכונס הנכנסים על הדירה, עו"ד בירם; הכתב מופנה לראש ההוצל"פ במסגרת תיק מימוש השעבוד על הדירה בהליכים שנקט הבנק ובמסגרתו מבקשים הנתבעים שהדירה אכן תימכר בהליכי ההוצל"פ בין היתר נכתב כך במכתב הנ"ל [ מוצג במ/3; להלן: "מכתב הנתבע" ]:
"....לעצם הבקשה אני מאוד מבקש שהמכירה תבוצע על ידי הוצאה לפועל באמצעות כונס נכסים.
ובאופן זה יהיה [ כך שם – צ.כ. ] בטוח שהחוב העצום שיש לי בבנק טפחות ישולם לבנק...".
דומני שגם במסגרת הכללים שנקבעו בפסיקת בית המשפט לעניין הודאה לצורכי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, עשוי כי די באמור לעיל כדי להצביע שהנתבעים מכירים בחובם ומכירים בזכות הבנק לקבל את הכספים מהם [ ראה: ע"א 8542/06 עיזבון המנוח יוסף שלומאין ז"ל ואח' נ. המועצה המקומית פרדס חנה – כרכור, פורסם באתר "נבו" ].
אמנם הנתבע מעיד שהמכתב, הכתוב בכתב יד, אינו כתוב בכתב ידו, אך הוא מאשר כי מכתב הנתבע חתום על ידיו ועל ידי הנתבעת מס' 2 [ עמ' 1 שורות 20, 21 ].
מאידך, שאלת מעורבותו של עו"ד בירם הראויה להתברר כפי שיובהר להלן, נוגעת גם למכתב הנתבע.
כך או כך, הבקשה שבפני אינה בקשה לסילוק על הסף של התביעה בגין התיישנותה אלא שהטענה באה במסגרת בקשת רשות להתגונן ולא ניתן לומר כי, מכתב הנתבע, לא כל שכן טענות אחרות של הבנק על מועד תחילת מרוץ ההתיישנות [ סעיפים 4, 5 לסיכומיי הבנק ] יש בהן כדי להפריך את טענת הנתבע בשלב זה, שדי לו בהגנה לכאורית - אפשרית בלבד [ ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י נט3 עמ' 41 ].
עוד נטען על ידי הנתבעים כי בסמוך לכריתת הסכם הביטול, ובמסגרת שיתוף הפעולה שלהם עם עו"ד בירם, והסכמתם למכירת הדירה, הובטח להם על ידי עו"ד בירם כי הם פטורים מהחוב [ סעיפים 11, 12 לתצהיר הנתבע ].
גם עניין זה הוא בעייתי; אין חולק על כך שעו"ד בירם היה כונס הנכסים מטעם הבנק, אלא שלטענת הבנק, לא נשכר על ידי הבנק לייצגו אלא לאחר כריתת הסכם הביטול; דבר זה טרם הוברר בהליכים אלה והבנק מנסה למצוא אותות ומופתים לך בסיכומי טענותיו, אולם אין בכך דבר, למעט הטלת ספקות ובכך לא די.
שאלה היא אכן כיצד ומדוע הועברו כספי ההלוואה תחילה לחשבון שנפתח על ידי עו"ד בירם [ סעיף 7 לתצהיר הנתבע ] אם היה עו"ד הבנק בעת קבלת ההלוואה כפי שטוען הנתבע, אלא שגם הנתבע לא יודע להסביר את האמור בסעיף 7 וכיצד שיק שנרשם לטובת הרוכשים נפרע בחשבון עו"ד בירם [ ראה עדותו בעמ' 1 לפרוטוקול שורות 14 עד 16 מהם עולה ספק אם הוא הבין בכלל את הרשום בתצהירו, לפחות בעניין זה ].
מאידך, האם יכול הוא שעו"ד בירם ייצג את הנתבעים בעסקה ורק לאחר מכן ייצג את הבנק, כפי שטוען הבנק? האם לא היה אמור עו"ד בירם במקרה זה להימנע מייצוג הבנק בהליכים נגד לקוחותיו?