החלטה
1.התנגדות לביצוע תובענה בהוצאה לפועל, על סך של 50,000 ₪, בגין ערבותו של המבקש להחזרת הלוואה בסך של 53,500 ₪ (נכון ליום 15.9.06) אשר ניטלה ע"י הוריו, החייבים העיקריים, מהבנק המשיב.
משלא סולק החוב ע"י החייבים העיקריים על אף הליכי הוצל"פ שננקטו נגדם, ולאחר שהתברר למשיב כי הם עזבו את הארץ, הוגשה בחודש ספטמבר 2011 התובענה נשוא ההתנגדות, כנגד המבקש.
ביום 9.2.12 הושג הסדר כולל בין המשיב לבין המבקש, הוריו (הם החייבים העיקריים כאמור) ושני אחיו, עת היו האחרונים מיוצגים ע"י עוה"ד רוית נחמיאס מור, וזאת לסיום סופי ומוחלט של ארבעת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו בגין חובותיהם למשיב ואשר עמדו במצטבר על סך של כ- 126,000 ₪, בערכים דאז (המדובר בשתי תובענות שנפתחו בשנת 2008, תביעה אחת שנפתחה בשנת 2009, ובנוסף לתביעה דנן כנגד המבקש שנפתחה כאמור בשנת 2011).
במסגרת ההסדר הוסכם על סכום החוב הכולל בתיקי ההוצאה לפועל והוסכם כי החוב ייפרע עד ליום 15.5.12, בין היתר מתמורת מכירת דירת החייבים העיקריים, הורי המבקש. כן הוסכם כי בתקופת הביניים שעד להסדרת סילוק החוב באופן סופי יחל פירעון החוב ע"י תשלומים, תחילה סך של 10,000 ₪ שישולם עד ליום 10.2.12 ולאחר מכן סך של 4,000 ₪ בשני תשלומים בסך 2,000 ₪ כל אחד, ביום 15.3.12 וביום 15.4.12. לאחר מועד זה, יועד להתקיים הפירעון הסופי כפי שצוין לעיל.
כמו כן כלל ההסכם הסדרת עניינים שונים הנוגעים לעיכוב יציאה מן הארץ של מי מהחייבים בתיקי ההוצאה לפועל וכן בעניין עיקול שהוטל על משכורתו של המבקש.
בהתאם לתנאי ההסדר, במידה ולא יעמדו החייבים בהסדר יהיה רשאי המשיב לחדש את ההליכים בתיקי ההוצאה לפועל.
ההסכם הוגש לאישורו של כב' רשם ההוצאה לפועל וביום 19.3.12 קיבל תוקף של צו. כן, מכח הוראות ההסכם הוצא כנגד המבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ עפ"י בקשה חתומה על ידו ( מש/1 - המבקש אישר בחקירתו את חתימתו).
2.ביום 19.7.12, בחלוף המועד שנקבע לסילוק החוב עפ"י ההסדר, פנה בא כוחו הנוכחי של המבקש לב"כ המשיב בבקשה כי יסכים לביטול צווי עיכוב היציאה מן הארץ הקיימים כנגד המבקש וכנגד אחיו (ואשר הוצאו כאמור בהסכמה מכח ההסכם), בציינו כי טרם התברר מה עלה בגורל כספי תמורת מכירת הדירה, כי הם מנסים לברר זאת וכי מיד עם קבלת כספים מהתמורה יועברו אלו לסילוק יתרת החוב. בינתיים, מתחייב המבקש להמשיך ולשלם 2,000 ₪ בכל חודש, כפי שעשה עד כה (ר' נספח ב' לתגובה מטעם המשיב מיום 5.3.13).
יוער, כי ב"כ המשיב ציין כי על אף שחלף המועד לפירעון יתרת החוב עפ"י ההסדר באופן העולה כדי הפרתו, הרי שנעתר לפניית באת כוחם הקודמת של המבקש, אחיו והוריו, ומי שייצגה אותם בהסכם, עוה"ד רוית נחמיאס מור, אשר ביקשה ארכה במהלכה ימשיכו החייבים עפ"י ההסדר לשלם 2,000 ₪ לחודש, שכן חל עיכוב במכירת הדירה. אין מחלוקת כי אמנם פעלו החייבים עפ"י ההסדר כאמור והמבקש הוא זה אשר נשא בתשלומים בפועל.
במסגרת פניית בא כוחו הנוכחי של המבקש מיום 19.7.12 מציין הוא במפורש את קיומו של ההסכם ואת תנאיו, את העובדה כי מרשו, המבקש, ממשיך ומשלם מכוחו סך של 2,000 ₪ בחודש וכן את העובדה כי המבקש מחזיק בייפוי כח מלא מאת אמו לפעול בשמה בזמן שהיא נמצאת בחו"ל.
כאן המקום לציין כי מחקירת המבקש בפני עלה כי אף בא כוחו הנוכחי היה מעורב במידה כזו או אחרת בכריתת ההסכם לתשלום החוב עם המשיב, וזאת במקביל לייצוגם ע"י עוה"ד נחמיאס, אם כי לא ברור לחלוטין באיזו מידה (ר' בעמ' 10 לפרוטוקול).
3.ביום 28.1.13, שנה וחודשיים לאחר קבלת האזהרה ומעל לשנה לאחר ששילם עפ"י ההסדר חודש בחודשו, הגיש המבקש התנגדות זו בצירוף בקשה להארכת מועד, בטענה כי לא ניתנה להוריו, החייבים העיקריים, אפשרות להתגונן שכן לא נמסרה להם הודעת אזהרה או מסמך כלשהו הקושר אותם לחוב, שכן לפי גרסתו, במועד בו בוצעה המצאת האזהרה כמצוין בתיק ההוצאה לפועל שהו הוריו בחו"ל.
המבקש טוען אפוא לבטלות ההליך כנגדו, כפועל יוצא מזכותם של הוריו לביטול פסק הדין כנגדם, שהתקבל בהעדר התגוננות.
כנגד חתימתו על ההסכם טוען המבקש כי המשיב באמצעות בא כוחו לא גילה למבקש ולבאת כוחו דבר העדר קיומם של אישורי מסירת האזהרה להוריו וכי הוא חתם על ההסכם תחת לחץ, בשל איומים בנקיטת הליכים כנגדו ומחמת קיומם של עיכובי יציאה מן הארץ והליכים למיניהם כנגד מי מבני משפחתו.
הבקשה להארכת המועד נסמכת על הטענה כי על אף שבבדיקה בתיק ההוצל"פ מצא המבקש אישור מסירה החתום ע"י רעייתו, לא קיבל את בקשת הביצוע לידיו. המבקש מנמק זאת במתח ובלחץ הנפשיים בהם היתה מצויה רעייתו במועדים הרלבנטים.
יצוין, כי הורי המבקש לא הגישו התנגדות לתובענות כנגדם, להתנגדות המבקש לא צורפו תצהיריהם וכעולה מהדברים הם שוהים בחו"ל.
4.לאחר עיון בכלל הטענות ובחומר המונח בפני, לרבות חקירת המבקש בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להידחות לגופה, בהעדר טענות הגנה ראויות כנגד התביעה, ומאחר ולא מצאתי יסוד לטענה בדבר העדר המצאת האזהרה להורי המבקש ו/או העדר ידיעתם על דבר ההליכים כנגדם, באופן שמנע מהם הגנה ראויה, וכפועל יוצא בדבר איונו כליל של ההליך כנגדם.
לפיכך, ובהעדר כל טענה אחרת לגוף העניין שיהא בה כדי להצדיק מתן רשות להגן (המבקש אינו מכחיש את ערבותו ואינו מפרט טענה כנגד החוב או גובהו), דין ההתנגדות להידחות.
בנסיבות אלה, לא מצאתי צורך להידרש לשאלת הארכת המועד ולשאלת אופן תקיפת ההסכם, מאחר וכאמור, ההתנגדות נדחית לגופה.