החלטה
1.לפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעת הבנק, שהוגשה נגד שני הנתבעים בגין חובו של הנתבע מס' 1 בחשבון, בערבות הנתבע מס' 2, הוא המבקש.
עסקינן בתביעה בסך כ-108,000 ₪. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע מס' 1 נטל מהבנק הלוואה בסך 143,500 ₪, ביום 9.9.07. בגין אי עמידת הנתבע מס' 1 בהתחייבויותיו כלפי הבנק הועמדה ההלוואה לפירעון, והתביעה הוגשה בגין יתרת ההלוואה לה ערב המבקש (בנוסף ליתרה קטנה בחשבון העו"ש).
2.לטענת המבקש, הבנק לא עדכן אותו בכך שהחייב העיקרי אינו עומד בהחזרי ההלוואה. בכך נמנעה מהמבקש, לטענתו, האפשרות לגרום לחייב העיקרי לשלם את חובו במועד, או לצמצם את הנזק בדרכים אחרות.
המבקש מוסיף וטוען, כי טרם חתימת הערבות לא ניתנה לו אפשרות לעיין בהסכם הערבות, וכי לא הוסברו לו מהות הערבות והסיכון שהוא נוטל על עצמו בחתימת הערבות, כמו גם מצבו הכלכלי הקשה של החייב העיקרי ביום מתן הערבות.
3. מחקירתו הנגדית של המבקש עלה, כי החייב העיקרי הוא בנו.
עוד עלה מהחקירה הנגדית, כי המבקש היה ערב להלוואה שנטל בנו בסך 300,000 ₪, ולטענתו – שילם 130,000 ₪ עבור אותה הלוואה, מכיוון שבנו לא עבד. כאשר ביקש בנו לרכוש רכב באמצעות הלוואה מהבנק, התבקש לחתום על ערבות נוספת. המבקש אישר את חתימתו על כתב הערבות, אך טען, כי לא הוסבר לו על מה הוא חותם, והוא לא ראה על מה הוא חותם. לטענתו – "הגעתי מבאר שבע, הפקיד חיכה לי והחתים אותי" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 16-17). לשאלת ב"כ המשיב, אם לא שאל על מה הוא חותם, השיב – "לא. באתי חתמתי על הלוואה והלכתי" (שם, שורה 19). בהמשך העיד – "חתמתי כי אמרו לי שבלי זה לא יתנו לבן שלי את הכסף. אם הייתי יודע שיחייבו אותי, לא הייתי חותם, כי כבר שילמתי את כל הכסף שהיה לי" (שם, שורה 24). בהמשך החקירה העיד המבקש – "אמרו לי שלא יגעו בי, רק שאני אוודא שהבן שלי ישלם" (עמ' 3, שורה 7).
באשר לשאלה מה ידע ומה לא ידע המבקש אודות מצבו הכספי של בנו, ואודות אי עמידתו בתשלומים, ניתנו תשובות סותרות. לבסוף סיכם המבקש את הדברים כך:
"באתי וחתמתי לו בפעם הראשונה. זה אותו סיפור ואותו כסף. הבן שלי לקח הלוואה גדולה. אמרו לי שאם אני חותם, אני צריך לשלם ערבויות. חתמתי. הכל אותו כסף. אם הבנק היה אומר לי שהבן שלי במצב קשה, לא הייתי מסכים וחותם פעם שנייה. ידעתי שהמצב הכלכלי של הבן שלי לא בסדר, רק כאשר התקשרה אלי פקידה מהבנק להודיע לי שמחלטים לי את כל הכסף. אח"כ אמרו לי לחתום שוב ולא הבנתי על מה אני חותם. ארבע שנים העברתי לו כספים לחשבון. אני רוצה לראות את כל המסמכים" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 18-23).
4. לטענת ב"כ המבקש, כלליות הטענות נובעת מכך, שפנה אל ב"כ המשיב וביקש לקבל מסמכים שונים שישפכו אור על השתלשלות העניינים, אך נענה באופן חלקי בלבד.
המבקש חזר על בקשתו ליתן רשות להתגונן בשל אי גילוי פרטים שונים, כגון מטרת ההלוואה, ובשל כך שלא ניתנו לו הודעות בדבר אי קיום ההתחייבויות על פי הסכם ההלוואה.
5. לטענת המשיב, נענה לבקשה לגילוי מסמכים לפני זמן רב, ולא הועלתה כלפיו טענה, כי חסרים מסמכים, אלא הוגשה בקשת הרשות להתגונן, כפי שהיא.
כן טוען המשיב, כי טענות ההגנה המועלות על ידי המבקש בתצהירו הן כלליות, מבלי שייכנס המבקש לעובי הקורה לעניין הנזק, אשר לטענתו נגרם לו בשל מחדלי הבנק. עדותו של המבקש, לטענת המשיב, הייתה מבולבלת, ולא ניתן היה לקבל ממנו תשובות ברורות.
עוד טוען המשיב, כי המבקש העיד על כך ששילם כספים עבור הערבות שחתם לבנו, ודי בכך על מנת להסיק, כי בניגוד לנטען, המבקש ידע מה היה מצבו הכספי של הבן כאשר חתם על ערבות שנייה.
6. עיון בבקשת הרשות להתגונן ובפרוטוקול החקירה הנגדית מעלה, כי בקשתו של המבקש לוקה בכך שאינה מפורטת מספיק, וכי עדותו לוקה בחוסר בהירות ובבלבול. החקירה הנגדית מעידה על כך, שהתקיימו נסיבות אשר המבקש לא ראה לנכון לפרט בתצהירו, כגון העובדה שהמבקש ערב להתחייבויות בנו כלפי הבנק עוד לפני שחתם על הערבות נשוא תביעה זו, וכי שילם חלק מחובותיו של בנו. בסופה של החקירה הנגדית נשאר רושם, כי המבקש מסר בתצהירו גירסה חלקית, אשר החקירה הנגדית לא הצליחה להשלים אותה, בשל הבלבול שאפיין את המבקש בעדותו.
אף על פי כן, אינני מוצאת כי מדובר בהגנת בדים, וכי יש לדחות את הבקשה.
כידוע, בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן, אין בית המשפט נכנס לבירור אמיתות העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, אלא עליו לבחון אם יש בגרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, עילת הגנה מפני התביעה, ודי בכך שגרסת הנתבע לא קרסה תחתיה בעת החקירה הנגדית (ראה למשל ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 521). אין בית המשפט רשאי, בשלב זה, לבדוק כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו או מה טיב ראיותיו (ראה למשל ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל (פורסם בנבו)). רשות להתגונן תינתן כל אימת שקיים ולו "קצה-חוט" המצדיק בירור שיפוטי (ע"א 7493/06 עזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ).
טענת המבקש לפיה לא קיבל הודעות בדבר אי קיום ההתחייבויות על ידי בנו לא נסתרה באופן כל שהוא. למעשה, המבקש אף לא נחקר על טענה זו, כך שהטענה לפיה לא נשלחו למבקש הודעות כנדרש על פי סעיף 26 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 – עומדת בעינה. סעיף זה קובע, כי ערב שלא קיבל הודעה על אי קיום ההתחייבות על ידי החייב העיקרי יופטר, כדי הנזק שנגרם לו מכך, כך שיש הגנה מסוימת בטענה שלפיה לא ניתנו למבקש הודעות כנדרש. הודאת המבקש בכך שידע אודות מצבו הכספי הקשה של בנו אינה פוגעת בזכותו, כערב, לקבל הודעה על אי-קיום ההתחייבות של החייב העיקרי, ולפעול לצמצום נזקו כתוצאה מכך.
טענות המבקש בדבר הטעייה בחתימת הערבות נשוא התביעה, ופעולת הבנק ליצירת ערבות נוספת, מבלי ליתן לערב מידע מספיק אודות החייב בעת שהתבקשה הערבות הנוספת, עשויות אף הן להקים הגנה. אמנם הטענות הועלו באופן כללי, אך לא ניתן לשלול כי עם התקדמות ההליכים, ועיון במסמכים נוספים, יישפך אור על טענות אלו.
7. סיכומו של דבר, אני רואה לנכון ליתן למבקש רשות להתגונן מפני התביעה.