בנק הפועלים סניף רמת הנשיא נ' פיש

החלטה

המבקש, הוא הנתבע בכתב תביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר", ערב לחובותיו של אחד, אבנעים אלברט, (להלן: "אלברט") ב"כתב התחייבות וערבות למסגרת אשראי" (להלן "כתב הערבות") בו נקבעו תנאי מסגרת האשראי עד לסכום של 55,000 ₪, לטובת חשבון העו"ש של אלברט, בבנק התובע (להלן: "הבנק") .

חשבון העו"ש צבר יתרת חובה ולאחר שהבנק מיצה את הליכי ההוצאה לפועל כנגד אלברט, התיר רשם ההוצאה לפועל לבנק לנקוט בהליכים כנגד הערב, ומכאן התביעה והבקשה שלפנינו.

המבקש אינו חולק על חתימתו על כתב הערבות, אולם שתי טענות בפיו: האחת, כי אלברט הטעה אותו בנוגע לגובה הסכום לו ערב, בכך שאמר לו כי במועד חתימתו קיימת בחשבונו מסגרת אשראי של 45,000 ₪ וערבותו של המבקש נדרשת רק להפרש בין הסכומים. טענתו השנייה של המבקש היא לעניין התרשלות הבנק, בכך שבמעמד החתימה על כתב הערבות לא ניתן לו כל הסבר על ידי פקידת הבנק לגבי מהות המסמכים עליהם נתבקש לחתום.

בעת חקירתו הודה המבקש כי לא קרא את מסמכי הערבות עליהם חתם. (שורה 19 לפרוטוקול).

אין בטענות אלה כדי להקנות למבקש רשות להתגונן כנגד התביעה.

ראשית יאמר, כי את טענותיו לאלברט על המבקש להפנות לאלברט עצמו, ואין בהן כדי לאיין את חבותו של המבקש לפי כתב הערבות.

שנית, לעניין רשלנות הבנק, מלבד העבודה שלא קיבל הסבר כנדרש, טוען המבקש כי בדיעבד נודע לו, שחשבונו של אלברט חרג ממסגרת האשראי כבר בעת שחתם על כתב הערבות, אך הפקידה לא יידעה אותו על כך ולמעשה חתם על ערבות לחוב קיים בחשבון.

המבקש מפנה ל"טופס גילוי מידע לערב יחיד או מוגן" שצורף לכתב התביעה (לא מסומן מספר נספח) שם, בסעיף 4 שכותרתו: "גילוי מידע מהותי" היה על נציגת הבנק לציין האם יש לחייב חוב קיים בבנק.

ניתן לראות כי דרישה זו לא קוימה, ולא עודכנו הפרטים הנדרשים במסמך. מאידך, גם אם היה הטופס מלא ומעודכן כראוי, הרי שעל פי המבקש עצמו, לא היה יכול להיוודע לחוב זה כיוון שהצהיר כי לא טרח לקרא את הכתוב, ואם היה עושה כן היה רואה בסעיף הראשון בכתב הערבות, שהוא מתחייב בערבות למסגרת של 55,000 ₪ ולא כפי שטען. וכבר נדרשתי במספר פסקי דין להלכה הידועה, כי במקום שערב לא שאל דבר במעמד החתימה באשר למצבה הכספי של החברה, אין לייחס לבנק הפרה של החובות המוטלות עליו (ראה: ע"א יולזרי משולם ואח' נגד בנק המזרחי בע"מ, "דינים" עליון ס"ו 298). כמו כן, נפסק כי אדם מוחזק כמי שיודע תוכנו של מסמך עליו הוא חותם, ובמידה ובחר להסתמך על המידע שקיבל מהחייב, לא יכול להיוושע בטענה שלא קרא את המסמך ויראו אותו כמי שחתם מתוך נכונות לסמוך על שיקול דעתו של החייב או כמי שנהג ברשלנות (ראה: ע"א 1215/08 לויאן שרה נ' בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ תק- מח 2009 (3) ).

בענייננו, הצהיר המבקש בבקשתו כי: "כל אשר ידעתי ממה שהסביר לי אלברט" וכן: "לא היה לי נעים לסרב לאלברט".

אם כן חתימתו נעשתה על פי בחירתו להסתמך על אלברט, ומה לו כי ילין?

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ח סיון תש"ע, 31 מאי 2010, בהעדר הצדדים.