בנק המזרחי המאוחד בעמ נ' ג'בר

החלטה

בפני בר"ע על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מאיה אב-גנים ויינשטיין אשר קבעה כי על המבקשת לדאוג למשיבה, שהיא אשת החייב בתיק ההוצל"פ, לדיור חלוף לכל ימי חייה.

תיק ההוצל"פ נפתח נגד החייב אברהם ג'בר (להלן: "החייב"). התיק נפתח כתיק למימוש משכנתה על זכויותיו של החייב בנכס, בגין חוב של החייב כלפי הבנק. אשת החייב – המשיבה- הגישה בקשה בהמרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי ובה ביקשה להצהיר שגם לה זכויות בנכס הממושכן ולפיכך לא ניתן לממשו. בסיומו של ההליך בית המשפט המחוזי קבע כך:

"התוצאה היא שאני מצהיר כי המבקשת הינה בעלת מחצית מזכויותיו

של המשיב 1 (החייב ג.א.) בבית (כולל המגרש) נשוא התביעה. זכויות אלה של המבקשת כפופות לזכות המשכון של הבנק, למעט ההגנה מכח סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל אשר עומדת לזכות המבקשת חרף האמור בהסכם המשכון, ההחלטה על מימוש זכותה של המבקשת לפי סעיף זה כמו גם דרכי ביצועה יידונו ויוכרעו על ידי ראש ההוצאה לפועל".

בעקבות החלטה זו התקיים דיון בפני כב' הרשמת בדבר היקף הדיור החלוף שיש לתת למשיבה. בסיומו של הדיון החליטה כב' הרשמת כך:

"התוצאה היא שצד ג' (המשיבה ג.א.) תהא זכאית לדיור חלוף למשך כל ימי חייה".

על החלטה זו הוגשה הבר"ע.

הרקע להחלטת כב' הרשמת היה נסיבותיה ומצבה האישי הקשה של המשיבה שהוכרזה כחסויה. המשיבה כבת 55, סובלת ממחלת נפש, בעלת אינטלגנציה נמוכה שמתאימה לפיגור קל. למשיבה מונתה אפוטרופא בשל חוסר יכולתה לתפקד עצמאית. להוכחת מצבה הומצאו מסמכים הכוללים מכתב של דר' יאן פורמן, פסיכיאטר מומחה מטעם המרכז הירושלמי לבריאות הנפש, אשר הגדיר את המשיבה כ"חסרת ישע". יש לציין שגם בעלה של המשיבה – החייב – הינו חסוי.

בשל הנסיבות שפורטו סברה כב' הרשמת כי מקרה זה נכלל בגדר המקרים החריגים והקיצוניים בהם יקבעו רשמי ההוצל"פ דיור חלוף לכל ימי חיי הנזקק. כב' הרשמת הסתמכה בהחלטתה על הקריטריונים שנקבעו על ידי ביהמ"ש העליון בענין שנדון ברע"א 7700/97 שחר נגולה נ' סמי חזן פד"י נ(1)338. (להלן: "פרשת נגילה").

המבקשת טוענת כי כב' הרשמת שגתה ביישום הקריטריונים שנקבעו בפרשת נגולה על המקרה שבפנינו. לטענת המבקשת מדובר במשיבה כבת 55 שלה 10 ילדים בוגרים כולם. בעלה, שאף הוא הוכרז חסוי, עובד כקבלן אלא שעבודותיו והכנסותיו נרשמים על שם אחר. משפחתה קיבלה פיצוי בגין תאונת דרכים שארעה לבעלה אך החייב והמשיבה לא טרחו לשמור כספים אלה לצורך הדיור החלוף. המבקשת טוענת כי כיוון שביהמ"ש המחוזי קבע שהמשיבה שותפה לחובותיו של החייב, השיקולים בקביעת הדיור החלוף היו צריכים להיות אחרים ולא כאלה שיטילו את כל כובד הדאגה לדיור חלוף, לכל אורך ימי חיי המשיבה, על המבקשת.

המבקשת טוענת כיון שהמשיבה הוכרזה כחסויה, רשויות הרווחה אמורות לדאוג לה לדיור הולם. לטענת המבקשת מטרת הדיור החלוף הוא לאפשר לחייב או לדייר להתארגן עד מציאת סידור קבע אם על ידי השכרת נכס אחר או על ידי פניה לרשויות הרווחה, אם החייב או הדייר זכאים לקבל עזרה מהם. המבקשת טוענת עוד כי ההליכים המשפטיים בקשר למימוש הנכס מתנהלים כבר כ- 8 שנים בהם זכתה המשיבה למעשה לדיור חלוף בכך שהיא ממשיכה להתגורר בנכס נשוא הכינוס.

המבקשת טוענת עוד כי קביעת כב' הרשמת פוגעת בזכויותיה הקנייניות שהן זכות יסוד חוקתית. לפיכך, האיזון בין זכות הקניין של המבקשת לבין הזכות למגורים בכבוד של המשיבה מחייבים את שינוי החלטת כב' הרשמת.

המשיבה טוענת כי החלטת כב' הרשמת מאזנת נכונה בין זכויות הקניין של המבקשת לבין זכויותיה שלה למגורים בכבוד. לטענתה מצבה מכליל אותה בין המקרים שנקבעו בפסיקה כמקרים חריגים המצדיקים סידור חלוף לכל אורך החיים. המשיבה טוענת כי ביהמ"ש המחוזי קבע בהמרצת הפתיחה שהיה על המבקשת לבדוק לפני מישכון הנכס מה הזכויות בו ומשלא עשתה כן אין היא יכולה עתה לנסות ולהפיל את הדאגה לסידור חלוף על רשויות הרווחה.

הצדדים הסכימו שתינתן החלטה לפי כתבי הטענות ולאחר עיון בטענות הצדדים לא מצאתי שיש הצדקה להתערב בהחלטת כב' הרשמת.

ראשית, היקף הדיור החלוף שינתן לחייב או לדייר הינו ענין שבסמכות רשמי ההוצל"פ לפי הוראות החוק. לפיכך, יש מקום להתערב בהחלטות בענין זה רק כאשר ישנה טענה בולטת המחייבת התערבות ערכאת הערעור. כאשר ההחלטה במתחם הסבירות אין מקום להתערב בה אף אם ערכאת הערעור סבורה שהיא, כערכאה ראשונה היתה נוהגת אחרת.

שנית, מצאתי כי החלטת כב' הרשמת מבוססת היטב בפסיקות בתי המשפט אשר קבעו כי ישנם מקרים חריגים המצדיקים מתן דיור חלוף לכל החיים. החייבת כאמור חולת נפש, הוכרזה כחסויה וכחסרת ישע. גם בעלה הוכרז כחסוי. בנסיבות אילו נראה כי האיזון הנכון הוא זה שנעשה על ידי כב' הרשמת. כיון שאני מסכים לנימוקי הרשמת כפי שפורטו היטב בהחלטה ואשר מתבססים בין היתר על הקריטריונים שנקבעו בפרשת נגולה לא אחזור עליהם אך אציין כי הקביעה שהדיור החלוף יכול להיות של דירת 2 חדרים בלבד, בהתחשב בכך שרק למשיבה יש לדאוג לדיור חלוף, יש בה כבר את האיזון הדרוש בין הזכויות השונות של הצדדים. כמו כן ההחלטה הביאה בחשבון את העובדה כי המשיבה אינה החייבת בתיק ההוצל"פ.

המבקשת טענה כי הנתונים שמסרו החייב והמשיבה אינם הנתונים הנכונים של מצבם הכלכלי וכי החייב עובד כקבלן למרות שהוא טען שאינו עובד כלל ואולם מדובר בטענות כלליות שלא הוכחו.

לאור כל האמור לא מצאתי שיש מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת לפיכך הבר"ע נדחית.

בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות.