בנק המזרחי המאו נ' סלי שני

פסק דין

הנתבעת ערבה לחובותיו של אביה, מר משה ברדה, המכונה בהליכים אלה כ"נתבע פורמלי" או "החייב" [ להלן: "משה" ], בערבות על סכום של -.250,000 ₪ לתשלום כל חוב של משה לבנק התובע [ להלן: "הבנק" ] כפי כתב הערבות נספח ד' לכתב התביעה.

אין חולק על חתימתה של הנתבעת על כתב הערבות ואין חולק על גובה החוב לבנק. התביעה הוגשה ב"סדר דין מקוצר" ובמסגרת הדיון בבקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן הוסכם והוחלט כי לנתבעת תינתן רשות להתגונן בשאלה אחת בלבד והיא בדבר טענתה כי הוטעתה על ידי פקיד הבנק להבין כי ערבותה נחוצה לצורך הגדלת האשראי למשה לצורך עסקו המשותף לה ולאמה של הנתבעת ולמעשה לא היה בקבלת הערבות אלא קבלה של בטוחה נוספת לחשבון שמיד לאחר מכן הפך להיות מוגבל והיא נתבעת על פי ערבותה הנ"ל, אך שלא על פי מטרתה.

נטל השכנוע בעניין זה מוטל על הנתבעת [ ראה קדמי, "על הראיות" חלק ג' עמ' ; למשמעות המושג "נטל השכנוע" ראה ע"א 6160/99 נתן דרוקמן ואח' נ. בית החולים "לניאדו" ואח' פד"י נה3 עמ' 117 ].

נטל זה לא הורם, וזאת יכול אני לקבוע למרות שנציג הבנק ומי שפעל בעניין זה מר חיים סיטבון [ להלן: "סיטבון" ] לא היה אמין עלי בעדותו, ובעניין זה אני ממעיט במקצת בהתחשב בכך שאין לאמור לעיל השפעה על התוצאה הסופית.

ממסמכי הבנק, שאין לגביהם מחלוקת או טענה כלשהי, עולים הנתונים הברורים ככל הצריך לעניין טענת הנתבעת:

למשה היה אשראי בבנק בגובה של -.110,000 ₪ לתקופה שבין 16.7.02 ל 16.7.03 כפי נספח א' לתצהיר סיטבון, אשר בתקופה קצרה, במהלך אותה תקופה הוגדל לסכום של -.150,000 ₪ וחזר לאחר מכן להיות בסכום הראשוני, לאורך מרבית התקופה, 13.12.02 ועד 16.7.03.

משה חרג ממסגרת האשראי וחשבונו הגיע למצב בו יתרתו עמדה על סכומי חובה העולים על -.200,000 ₪ כפי העולה מדפי החשבון של הבנק נספחים ג' ו ד' לתצהיר סיטבון.

על פי הסדר עם הבנק הוסכם כי משה יצמצם את החריגה, והעיקר, ולעניין זה הוצג גם מסמך בחתימת משה, ניתנה למשה הלוואה בסכום של -.50,000 ₪ לצורך חיסול חריגה כאשר מסגרת האשראי הועמדה על סכום של -.150,000 ₪ [ מוצג במ/1; עמ' 13 לפרוטוקול שורות 18 – 20 ]; אשראי זה הוא בגובה מוגדל לעומת האשראי הקודם שהיה בגובה -.110,000 ₪, למעט כאמור תקופה קצרה שבה הוגדל זמנית.

בכך מתמוטטת הגנתה של הנתבעת שכן בפועל הוגדלה מסגרת האשראי של משה עם מתן ערבותה ועל כן לא ניתן לקבוע, כטענתה, כי הבנק הטעה אותה לעניין זה באשר לקבלת ערבותה.

אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת בתשלום סכום התביעה וריבית בהתאם למבוקש בסעיף 12 לכתב התביעה.

בנסיבות האמורות איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ב, 23 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.