החלטה
זו בקשת רשות להגן, שהגיש הנתבע בתביעה בסדר דין מקוצר כנגד תביעת התובע ע"ס 94,434 ₪ ובגין יתרת חוב עפ"י ספריו.
לטענת התובע (להלן:"הבנק"), לנתבע ח-ן עו"ש, בהתאם לתנאים הכלולים ב- "בקשה לפתיחת חשבון וקביעת תחומי פעילות" ובהסכם "תנאים כלליים לפתיחת חשבונות בבנק וניהולם", הנתבע ביצע משיכות יתר ונותר ביתרת חוב אצל התובע, הנתבע נדרש לשלם את חובו, אולם לא נענה לדרישה.
לטענת הנתבע, במהלך חודש יוני 2010 , נטל הלוואה מהבנק בסך 114,000 ₪, בעבור השקעה בעסק. כשבחודש מרץ 2010 קיים שיחה עם מנהלת הסניף, הגב' גלי רשף, בנוגע לאיחור בהחזר ההלוואה במס' ימים, וקיבל הסכמתה לעניין, וזאת עקב הסכם עם לקוח חדש, שאמור היה להכניס לחברה שבבעלותו תזרים של אלפי ₪ בחודש. נטען, כי עד חודש פברואר החזרי ההלוואה היו כסדרם, ואף הכניס מעל ל 500,000 ₪ לחשבונו הפרטי והעסקי (ס' 6 לתצהיר). לטענתו, הבנק פעל בחוסר תו"ל ושלא על פי כללי הבנקאות לעניין ריבית הפיגורים שהושתה עליו, ובהעמדת ההלוואה לפירעון מיידי וללא הודעה מוקדמת, וזאת לאחר שניתן לו אישור לאיחור של מס' ימים ע"י מנהלת הסניף ושהטעתה את הנתבע לחשוב ולהסתמך על המידע שנמסר לו. כן הבנק ביצע פעולות בחשבון וללא הרשאתו של הנתבע. הנתבע טוען כי הבנק גרם לנזק תדמיתי ונזק לתזרימי הכסף לחברה שבבעלותו. עוד נטען, שהסכם ההלוואה הינו חוזה אחיד ובעל תניות מקפחות, וכן לאי מסירת מסמכים ופרטים רלוונטיים.
הלכה ידועה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם יתברר כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו והיא בבחינת "הגנת בדים" מקום בו ישנה הגנה אפשרית אף אם היא קלושה, יאפשר בית המשפט לנתבע להציגה.
ראה: ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו)
לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הצדדים אני מחליט לדחות את הבקשה.
למעשה אין חולק על יתרת החוב כפי שנתבעה, המחלוקת הינה לגבי סיכום לאיחור בפרעון ההלוואה במועד מסוים ופי שטוען הנתבע והשלכותיה. הטענה לסיכום האמור, כסיכום המחייב את הבנק , אינה מצדיקה בירור, באשר נסתרה הן מהסכם ההלוואה שאינו מוכחש והן מחקירת הנתבע בדיון .
מעיון בבקשה לקבלת הלוואה (ת/1), עולה כי מטרת ההלוואה הייתה לשם פריסת החוב בחשבון, ולא כפי שהצהיר הנתבע, כי נטל את ההלוואה לצורך השקעה. הנתבע אישר בחקירתו כי חתם על הסכם ההלוואה וזיהה את חתימתו על ת/1, אך לא זכר שחתם על דבר כזה, ומעיון בדפי החשבון, עולה כי אכן הח-ן היה מצוי ביתרת חובה בעת מתן ההלוואה.
כן הטענה לסיכום עם הגב' רשף, לאיחור של מס ימים בפרעון ההלוואה בחודש פברואר 2011 נסתרה. בתצהירו ציין הנתבע כי הגב' רשף נתנה הסכמתה לאיחור של מס' ימים ( סעיף 5 לתצהיר) ובחקירתו אישר כי הסיכום היה שביום 1.5.11 יושלם הפיגור בהחזרי ההלוואה (עמ' 3 לפרוטוקול). כידוע בשלב זה, ניתן לטעון טענות בע"פ, ואין דוחים בקשה מטעמים שבדרכי הראיה , לא ראיתי תשתית עובדתית מספקת שתשכנע ולו לכאורה, בכלל הנסיבות, לגבי סיכום מחייב בעניין ואשר לו טוען הנתבע.
בנוסף, מאז העמדת היתרה לפירעון לא בוצע שום תשלום, כשלטענת הנתבע אינו משלם מאחר והבנק פתח נגדו בהליכים משפטיים, ומתנכל לו.
כן נסתרה הטענה לפיה לא נשלחו אליו הודעות קודם הגשת התביעה, והנתבע אישר בחקירתו שקיבל מכתב התראה לפני הגשת התביעה , וכן אישר כי הפעולות שבוצעו ללא הרשאתו, בוטלו.
כן נסתרה הטענה לפיה מעולם לא ראה ולא חתם על נספחי התביעה , כאמור הנתבע הודה בחקירתו כי חתם על מסמכי ההלוואה אך לא זוכר כי חתם עליהם.
לא ראיתי בשאר הטענות להעדר מסמכים ו/או תניות מקפחות בחוזה אחיד, כמצדיקות קבלת הבקשה ובנסיבות כאן.
לאור האמור לעיל, לא ראיתי שבפני תשתית עובדתית, מספקת וכנדרש בשלב דיוני זה, ולצורך מתן הרשות, גם לא בתנאי של הפקדת ערובה, מדובר בהגנה שהיא בגדר הגנת בדים, ומשכך יש לדחות את הבקשה.
התובע זכאי לפסק דין לפי התביעה, וכן להוצאות בגין אגרה מן היום ששולמה בצירוף הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל, שכ"ט עו"ד בגין התביעה, לפי התעריף המינמאלי של לשכת עו"ד, ובנוסף שכ"ט בגין הדיון בבקשה בסך 2,000 ₪ , כאשר הסכומים צמודים ונושאים ריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.
התובע רשאי לצרף פסיקתא לחתימה.
המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ב, 12 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.