החלטה
זו בקשת רשות להגן ביחס לתביעה כספית שהגיש התובע בסדר דין מקוצר, כנגד הנתבעת, ובגין יתרת חוב על פי ספריו.
הנתבע 1, מצוי בהליכי פש"ר, ובשל כך עוכבו נגדו ההליכים, סכום התביעה נגדו 575,523 ₪
בגין ערבות הנתבעת 2, לחובות הנתבע 1, עומדת התביעה ע"ס 126,211 ₪ .
לטענת המשיב (להלן: "הבנק"), ביום 4.4.08 חתם הנתבע 1 על הסכם תנאי ניהול חשבון עו"ש.
ביום 30.12.10 חתם הנתבע 1 על כתב התחייבות להחזרת הלוואה ע"ס 502,000 ₪, שנתנה לו ע"י התובע. וכן ביום 1.8.11 ניתנה לו הלוואה ע"ס 103,000 ₪.
ביום 21.3.11 חתמה המבקשת על כתב ערבות מתמדת לכל חוב, מוגבלת ע"ס 120,000 ₪.
נטען כי הנתבע 1 הפר את הוראות ההסכם ולא עמד בתשלומי ההלוואה, ובהתאם להוראות ההסכם ההלוואה והסכם ניהול החשבון, כל יתרת חוב שתיווצר תישא ריבית חריגה, וכן הבנק רשאי להעמיד את החוב לפירעון מיידי. נטען כי פנה בדרישה לסילוק החוב אולם הנתבעים לא עשו כן.
לטענת המבקשת, לאחר שהנתבע 1 נקלע להסתבכות כספית, והגיע עם הבנק להסדר חוב, נתבקש להביא ערב להתחייבויותיו, והיא הסכימה לחתום ערבות. נטען כי לא זוכרת אם הוסבר לה על מה הינה חותמת, ולגבי אלו חשבונות או הלוואות, ומה ההשלכות של החתימה, ומשכך חתימתה אינה קבילה. נטען כי לא קיבלה מכתבי דרישה מהבנק, ולא ברור לה מדוע הבנק נתן לנתבע 1 אשראי גבוה ולא יידע אותה בעניין. לטענתה, הנתבע 1 שילם לבנק כספים רבים, ככל הידוע לה שולמו 23,170 ש"ח בגין הלוואה אחת וסך של 50,000 ₪ בגין הלוואה נוספת, נטען כי הייתה ערבה לחשבון מסוים וכאשר התביעה מתייחסת למס' חשבונות של הנתבע 1, ושמכך אינה חייבת בסכומים הנתבעים, נטען שככל שידוע לה, הנתבע 1 העביר סכומים לבנק, הבנק אף חילט לחייב פיקדון בסך של כ- 200,000 ₪, הבנק לא הביא כל אסמכתא בעניין הקטנת החוב, ובשל מחסור במסמכים יש ליתן רשות להגן.
ב"כ המשיב בסיכומיו, טוען כי לא הייתה כל פניה לקבלת מסמכים. המבקשת הודתה כי כאשר נתבקשה לחתום, לא עניינה אותה מטרת ההלוואה, אלא חתמה כי זה אחיה. טענותיה בדבר כספים ששולמו אינן מפורטות, ואינן קשורות לענייננו, שהרי מדובר בערבות לכל חוב ולאו דווקא להלוואה ספציפית. נשלחו אליה מכתבי התראה, ולפיהם הנתבע 1 אינו עומד בהתחייבויותיו, ואין זה רלוונטי לאיזה ערבות משויך שכן ערבה לחובותיו, והעובדה שלא דרשה את המכתב, אינה מקימה לה הגנה. כן אישרה בחקירתה שאין לה יכולת לפרוע את החוב. נטען כי יש לדחות הטענה בדבר זקיפת התשלומים, שכן מדובר בהרחבת חזית.
בתום הדיון ניתן צו להמצאת טופס גילוי לערב יחיד, ככל שקיים בעניין, וצורפו מס' טפסי מידע בעניין, חתומים ע"י הנתבע 1 והמבקשת. התבקשה התייחסות הנתבעת, שציינה שהמצאת המסמכים בשלב מאוחר, היא הנותנת, שיש מקום ליתן את הרשות להגן, ולאפשר חקירת המבקשת ונציגת הבנק בקשר לטענות.
הלכה ידועה היא, כי בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, די לו למבקש אם יראה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמוד 310 ).
בשורה של פס"ד נפסק, כי בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראה: ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נט(3) 41, 46). רק אם התברר לביהמ"ש, עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו, כי הגנתו הינה "הגנת בדים", לא תינתן רשות להתגונן ( ראה: ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי [פורסם בנבו).
הלכה זו סוכמה לאחרונה ע"י כב' השופט דנציגר בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [פורסם בנבו]
לאחר עיון בחומר שבתיק והדיון, אני מחליט לדחות את הבקשה. טענות המבקשת בתצהיר כלליות, סתמיות, לא מפורטות, ואינן מגלות הגנה, ולו לכאורה.
המבקשת, מאשרת בתצהיר כי אחיה נקלע להסתבכות כלכלית, מה שהביא אותו להגיע להסדר חוב עם הבנק ונדרש לו ערב, והיא הסכימה לבוא לחתום כערבה.
בחקירתה אישרה שבאה לחתום, כי מדובר באחיה. ועולה כי לא עניין אותה מה קורה בחשבונות אחיה, הנתבע 1, ולמעשה, כל הטענות בתצהיר, הינן טענות בדיעבד, כגון שלא קיבלה הסבר על מה היא חותמת, ולגבי אלו חשבונות/הלוואות, ומה ההשלכות של חתימתה.
וכאשר מנגד, מעיון בטופס גילוי לערב, עולה כי צוין במפורש עבור מה הערבות- "ערבות מתמדת ל"כל חוב" ומוגבלת בסכום עפ"י כתב ערבות/כתב משכון /אחרת להבטחת חוב הנתבע 1, אחיה.
כן נסתרה הטענה כי הייתה ערבה רק לח-ן מסוים, ח-ן 23322. בנוסף בהמשך טופס הגילוי, סעיף 3 א', צוינו מסגרות האשראי ע"ס 596,235 ₪.
טענות המבקשת, בדבר הסכומים ששילם הנתבע 1, כלליות, ואין בהן להוות הגנה לכאורית וביחס לחבות כאן. בהעדר טענות קונקרטיות מספקות לעניין הערבות, ו/או הטפסים שצורפו בהמשך לדיון, אין הצדקה ליתן רשות, לצורך בירור עניין, שלגביו אין טיעון קונקרטי ומפורט.