בנק דיסקונט לישראל בע"מ סניף מפרץ חיפה נ' אמ. איקס. פרסום ושיווק (1990) בע"מ ח.פ. 511492381 ואח'

החלטה

תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר ע"י המשיב בגין יתרת חוב בחשבון המתנהל אצל המשיב כנגד המבקשת 1 בהיותה הבעלים של החשבון וכנגד המבקש 2 ונתבע נוסף בגין ערבותם להתחייבויות המבקשת 1.

בשל מחלוקת שנתגלעה בין הצדדים במהלך הדיון שהתקיים ביום 18.03.13 באשר לעלות אחזור מסמכים שהמבקשים ביקשו לקבל מהמשיב במסגרת גילוי מסמכים, הוריתי למשיב למסור לבית המשפט הודעה ובה יפרט אלו מסמכים לטענתו יאוחזרו בעלות גבוהה יותר מאשר 1 ₪ לעמוד, יעריך את כמותם ויפרט על מה הוא מסתמך בקביעת עלות האחזור בעוד שלב"כ המבקשים תישמר הזכות למסור את עמדתו ביחס להודעת המשיב ובמידה ואינה מקובלת עליו, יפרט את נימוקיו.

הודעה מטעם המשיב הוגשה לבית המשפט ביום 25.04.13.

ביום 2.05.13 הגישו המבקשים הבקשה בה עסקינן לקביעת גובה החיוב בעבור אחזור מסמכים המוחזקים ע"י המשיב.

תגובת המשיב הוגשה ביום 20.05.13.

לטענת המבקשים, בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 18.03.13, לא העריך המשיב את כמות המסמכים הנדרשים לאחזור למרות שכל המידע נמצא באמתחתו. בנוסף, המשיב דורש סכומים הגבוהים בהרבה מהסך של 1 ₪ למסמך מבלי שהוא מפנה לאסמכתאות הרלבנטיות בקביעת עלות האחזור.

על כן, מבקשים הם להורות למשיב להמציא להם את מלוא המסמכים שהתבקשו בעלות של 1 ₪ לכל מסמך בהתאם לתעריף המקובל במקרים דומים בהתאם לפסיקה הקיימת, לרבות הפסיקה העדכנית אליה הפנה ב"כ המבקשים במהלך הדיון .

המשיב מתנגד לבקשה.

לטענתו, בשל ההיקף הנרחב של המסמכים המבוקשים - משנת 1990 ועד שנת 2012 - אין באפשרות הבנק להעריך עלות האחזור המדויקת עד לאחזור המסמכים בפועל וזאת רק לאחר מתן התחייבות מצד המבקשים לשלם העלויות הכרוכות באיתור המסמכים ואחזורם, פעולה המצריכה בזבוז זמן וטרחה של המשיב. לטענת המשיב, החברה קיבלה לידיה את דפי החשבון לאורך תקופת ניהול החשבון ועל כן יש לחייב את המבקשים בתשלום דמי אחזור בכפוף לעמלות הנהוגות בבנק, במיוחד כאשר לא ברור הצורך במסמכים אלו שעה שניתנה להם רשות להתגונן רק בטענת הריביות ובטענת החריגה מהרשאה.

מוסיף וטוען המשיב כי עמלות הבנק כפופות לפיקוח בנק ישראל ומצרף לתגובתו העתק תעריפון הבנק ומדגיש כי אין מדובר בתעריפים מיוחדים לתביעה זו אלא בתעריפים לכלל לוקחות הבנק אשר פונים לבנק בדרישה להמצאת מסמכים במהלך הניהול השוטף של החשבון.

באשר לעלות הנדרשת, מציין המשיב כי ככל שמדובר במסמכי בנק הניתנים להפקה מבלי לפנות לארכיב, מדובר בתשלום חד פעמי של 10 ₪ עבור הבקשה ותשלום נוסף של 0.5 ₪ לדף וביחס לדפי החשבון שאחזורם נדרש מהארכיב, מדובר בתשלום חד פעמי של 39 ₪ עבור הבקשה ותשלום נוסף של 0.5 ₪ לדף. מאחר ומדובר בהיקף נרחב של מסמכים, העלות הממוצעת לעמוד אין בה כדי להגיע ל 1 ₪. המשיב מפנה לפסיקה לפיה שעה שמדובר בחברה בע"מ יש לחייבה בהתאם לעמלות הנהוגות בבנק.

ביחס לפסיקה אליה מפנים המבקשים, טוען המשיב שזו אינה רלבנטית לענייננו שעה שמדובר בהיקף נרחב של מסמכים שהבנק נדרש להמציא, למשך תקופה העולה על 20 שנה.

הדבר כרוך בטרחה רבה ובמאמץ ואין מדובר בצילום המסמכים גרידא. המשיב מפנה עוד לפסיקה הקובעת כי בנסיבות אלה, במיוחד שעה שמדובר במסמכים שצריכים היו להיות ברשות המבקשים, העמלה הנהוגה בבנק היא העמלה שיש לחייב בה את המבקשים.

דיון

אין חולק כי בתי המשפט הכירו בכך שגם לבנק, כצד להתדיינות, יש זכות לשיפוי בגין איתור, הפקת ואחזור מסמכים.

עם זאת, גובה התשלום אמור לשקף רק את עלות העבודה בפועל שהבנק השקיע בגין המצאת אותם מסמכים.

לעניין זה ראה פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין ת.א (ת"א) 2115/91 דוד דיאמנט ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (01/11/1992):

"מקובל עלי כי לקוח של בנק (ונתבעים על ידי בנק בכלל זה), חייב לשלם עבור הפקת דפי חשבון ומסמכים אחרים שנעשית לבקשתו, שהרי דפים ומסמכים כאלה הומצאו לו בשעתו. אין לחייב את הבנקים להשקיע עבודה נוספת ומרובה לשם הפקה חוזרת ש המסמכים ללא שהלקוח, אשר לא טרח לשמור את המסמכים ברשותו, ישלם עבור כך. עם זאת תשלום זה חייב לשקף את עלות אותה עבודה ועלות אותה הפקה של מסמכים ולא יותר מכך"

משמע, מדובר בשאלה המצריכה בירור עובדתי, ועל כן הביעה השופטת ט' שטרסברג-כהן את דעתה כי מן הראוי לעשות בירור זה בסוף ההליך המשפטי במסגרת פסיקת ההוצאות: