בנק אוצר החייל ראש העין 14348 נ' רוזנר ואח'

החלטה

תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר על ידי בנק אוצר החייל כנגד 3 נתבעים.

לאחר שניתן פסק דין כנגד הנתבע מספר 1 עומדת לדיון הגנת הנתבעים 2 ו- 3.

הנתבעים טוענים, כי הוטעו על ידי התובע, שעה שערבו, לחבותו של הנתבע מספר 1 כלפי הבנק התובע.

הנתבעים ערבו לחבותו של הנתבע מספר 1 לפירעון הלוואה שניטלה עוד בשנת 2005 בזמן שהיה חתנו של הנתבע מספר2.

לדבריהם, הסכימו לערוב בשנית לנתבע מספר 1 בשנת 2009, לצורך קבלת הלוואה נוספת. כאן, כשל, לטענתו, הנתבע מספר 2, שעה שהסכים לחתום מבלי שהבין את משמעות החתימה. השיקולים שעמדו בעוכריו כללו את הנתונים הבאים:

1. שחרור אשתו מהתחייבותה.

2. הנחה מוטעית, כי יש לנתבע מספר 1 בטוחות נוספות.

3. הנחה, כי מדובר בערבות המחליפה את הערבות להלוואה הראשונה.

4. הנחה, כי מצבו הכלכלי של הנתבע מספר 1 שפיר.

ועל כל אלה מוסיף הנתבע מספר 2 וטוען, כי שילם סכומים מסוימים (כ- 17,000 ₪) ושלושה תשלומים חודשיים נוספים של 9,000 ₪.

לפי טענתו של הנתבע מספר 2, היה על התובע לפרוע את ההלוואה הראשונה כבר בעת קבלת ההלוואה השנייה ולא להגדיל את מצבת החוב של הנתבע מספר 1.

בחקירתו של הנתבע מספר 1 הוצגו לו מכתב דרישה לתשלום החוב מחודש פברואר 2010 מטעם הבנק התובע. עוד הוצג בפני מכתב מחודש מרץ 2010 שנכתב על ידו באמצעות בא כוחו ובו טוען הנתבע מספר 2, כי אינו זוכר את דבר קיומה של ערבות.

מכתב נוסף שנכתב על ידו בחודש מרץ 2010 ציין הנתבע מספר 2, כי בכוונתו להגיע להסדר עם הבנק התובע ולהסדיר את הנדרש עם הנתבע מספר 1.

העובדה שבמכתבים אלה לא העלה הנתבע מספר 2 את הטענות שהוא מעלה היום מהווה, לטענת בא כוח הבנק התובע, הוכחה לכך שגרסתו הנה שקרית.

עוד מפנה בא כוח התובע לטופס גילוי המידע לערב ככולל את כל הפרטים ובהם, קיומו של סכום התחייבות כולל והחזרתם של ארבעה שיקים בשנה האחרונה.

אכן, קיימות אינדיקציות השוללות את גרסת הנתבעים בטופס הגילוי, מצד שני, קיימת אי בהירות ביחס לסעיף 4(ג) בו מצוינת ערבות לחוב שנפרע ככזו המחליפה החוב קיים.

מכל מקום, אין זה השלב הנכון להיכנס לשאלות של מהימנות ודי בקיומה של הגנה לכאורית.

הגנתם הלכאורית של הנתבעים הנה להטעיה בעניין היקף התחייבותם.

הנני ערה לכך שגרסת ההגנה הלכאורית של הנתבעים מקפלת בתוכה סוג של הודאה, מכיוון שערבות לחוב מוקטן או מצומצם עדיין ערבות היא והיה עליהם לצרף הערכה תחשיבית לגבי גובה החוב הנכון. הימנעותם זו, לדעתי, מחלישה את תוקף הגנתם באופן המצדיק את התניית הרשות להגן בהפקדה כספית מסוימת. במיוחד כשההלוואה הראשונה היתה מצומצמת ושולית ביחס להלוואה השנייה.