בנק אגוד לישראל בעמ נ' רובינשטיין

פסק דין

פסק דין זה ניתן על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב}, התשמ"ד – 1984, וזאת בהתאם להסכמת הצדדים והעדר התנגדות מי מהם בזיקה להחלטתי מיום 4/1/11.

עסקינן בתביעה שטרית בגין שלושה שיקים; שניים על סך 3,500 ₪ כל אחד שמועד פירעונם 30/10/06 ושיק נוסף על סך 4,000 ₪ שמועד פירעונו 15/12/06 ואשר לגביהם ניתנה הוראת ביטול. השיקים הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל והנתבע הגיש התנגדות לביצועם.

הנתבע טוען, כי השיקים ניתנו בקשר עם הזמנת עבודה מאדם בשם יואל ברון (להלן: "ברון") ולאחר שהלה ביקש לקבלם מראש על מנת שיוכל להעביר את העבודה (שדרוג כריכה של ספרי קודש) לביצוע. הנתבע מבהיר, כי מתוך רצון לעזור לברון הסכים להשאיר אצלו את השיקים לתאריכים מוסכמים ללא חתימה, וכאשר סוכם כי השיקים ייחתמו עם קבלת הסחורה. השיקים שימשו אם כן, "כהוכחה עבור הכריכייה על הזמנת העסקה".

הנתבע טוען, כי השיקים הופקדו בבנק תוך זיוף חתימתו ומבלי שנתקבלה כל תמורה בגינם, שכן ברון כלל לא סיפק את הסחורה אותה התחייב לספק. לנתבע גם טענות בנוגע להסבה בלתי תקינה של השיקים לבנק.

בנסיבות שנוצרו, נאלץ הנתבע לשלם לכריכייה סכום של 3,793 ₪. (בעניין זה הגיש הנתבע את החשבונית שקיבל מהכריכייה נ/1).

הנתבע גם הפנה לשיק שמסר לו ברון ואשר חולל באי פירעון (נ/2) [להלן: "השיק הנגדי"].

4. התובע טען, באמצעות מצהירה מטעמו, כי השיקים הופקדו בחשבונם של ברון יואל וניצה והוסבו לבנק לאחר שקיבלו תמורתם על ידי פעולת נכיון שיקים. לפי התובע, הרי שהוא מחזיק כשורה בשיקים וטענות הנתבע אינן נוגעות אליו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו בפניי ובשים לב למהותו ואופיו של ההליך במסגרתו הוסמכתי להכריע בתיק זה, אני מחייב את הנתבע, על דרך הפשרה, לשלם לתובע סך כולל של 2,500 ₪, אשר ישולם על ידו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לקביעה זו הגעתי בשים לב למעמדו של התובע ביחס לשיקים, טענות הנתבע לגבי כישלון תמורה ואי תקינות השיקים ובכלל זה הטענה להסבה בלתי תקינה, השוני בין חתימת ההיסב שעל גב השיקים לחתימה המופיעה על השיק הנגדי, התשלום בסך 3,793 ₪ ששילם הנתבע לכריכייה וכן סכום השיק הנגדי בסך של 4,200 ₪.

בנוסף ובשים לב לטענת הנתבע לגבי זיוף חתימתו, עמדה לנגד עיניי העובדה כי אף אחד מהצדדים לא הביא לעדות את ברון.

השורה התחתונה היא, שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובע על דרך הפרשה את הסך של 2,500 ₪. סכום זה ישולם ע"י הנתבע בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מעבר לחיוב זה, לאור מהות ההליך ובשים לב להתנהלות התובע בניהול התיק, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לצדדים כמקובל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"א, 01 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.