בן שמואל נ' מועצה מקומית בנימינה-גבעת עדה

פסק דין

1.בתביעה זו עותרת התובעת שהינה הבעלים של רכב מסוג יונדאי מ.ר. 86-124-38 (להלן:

"הרכב") לפיצוי בגין נזקי תאונה שנגרמו לה לאחר שרכבה נתקל במפגע בכביש המצוי

בתחום הנתבעת ובאחריותה.

2.התובעת טוענת כי ביום 1.6.12 בעת שנהגה ברכב ברח' הברוש בבנימינה, התנגשו גלגלי הרכב במכסה ביוב שהיה מוגבה מפני הכביש באופן ניכר (להלן: "התאונה").

לשיטת התובעת, על הנתבעת לפצותה בגין נזקי התאונה, בהיותה אחראית על תחזוקה תקינה של הכבישים והתשתיות שבתחום שיפוטה.

3.כתוצאה מן התאונה – כך לטענת התובעת - התנפחו כריות האוויר ברכב, אגן השמן נפרץ, שמן ניגר אל הכביש והרכב הוכרז כ"אבדן כללי". בנוסף לכך נחבלה התובעת בגופה.

חברת הביטוח של התובעת פיצתה אותה הן בגין אבדן הרכב והן בגין נזקי הגוף שנגרמו לה.

4.בכתב התביעה שהוגש מטעמה, דורשת התובעת כי הנתבעת תפצה אותה בסכום של 15,000 ₪ בגין החבלות שנגרמו לה בתאונה, קשיי התפקוד מהם היא סבלה במהלך חודשים לאחר מכן, הוצאות כספיות שנגרמו לה בשל היזקקותה לתחבורה ציבורית ולסיוע של צדדים שלישיים ועוגמת הנפש שהיתה מנת חלקה.

4.הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה מן הטעם של דרישת התובעת ל"כפל פיצוי", ויחד עם זה, במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט הביעה היא הסכמתה לפצותה בגין הפסד הנחת העדר תביעות, בכפוף להצגת אישור מטעמה בדבר הפסד זה.

5.בעדותו בפני, אישר נציג הנתבעת, מר סמי נאסר אלדין ממחלקת ההנדסה במועצה המקומית בנימינה- גבעת עדה, כי הכביש בו ארעה התאונה הינו "כביש שנסלל לפני יותר מ- 10 שנים, השוחות בכביש זה הוגבהו במיוחד... לעשות מילוי נוסף על הכביש ומאז זה לא נעשה ועד היום זה המצב. אנחנו מודעים ולא מכחישים למכסים שהם בולטים 6-7 ס"מ".

6.טענת הנתבעת לפיה מדובר בתאונה שנגרמה עקב יציאת התובעת לעקיפה בנתיב כנגד כיוון התנועה ברחוב ולפיכך יש לייחס לה "אשם תורם", הוכחשה על ידי התובעת ולא הוכחה.

7.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוצגו בפני, לרבות אישור מחברת הביטוח של התובעת בדבר הפסד הנחת תביעות בסך 625 ₪ (אישור שהוגש לתיק בית המשפט אך לפני מספר ימים (בשל שהות ממושכת של התובעת בחו"ל), שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל, בחלקה.

הלכה פסוקה היא כי על הרשות המקומית מוטלת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי

ההולכים בדרך ומוטלת עליה חובה לטפל במפגעי בטיחות שיש בדרכים הנמצאות בטיפולה

ואחזקתה. כך לפי סעיף 235(3) לפקודת העיריות [נוסח חדש] וכך לפי סעיף 249 לפקודה זו

ור' גם פסק דינו של מ"מ הנשיא אגרנט (כתוארו דאז) בע"א 176/59 פד"י טז 301

בו נקבע במפורש כי פקודת העיריות מטילה על עירייה את התפקיד לתקן את הדרכים הציבוריות וכי מדובר בתפקיד עיקרי והכרחי:

"נוכח אפיו של התפקיד האמור, מחייב ההגיון לקבוע כי מקום