בן ציון ואח' נ' סי.פי.אס.אל 38 השקעות בע"מ ואח'

לפניי תביעה לתשלום פיצוי כספי בטענה שהחנייה שהוצמדה לדירת התובעים אותה רכשו מאת הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת") פגומה.

התובעים הם בני זוג שרכשו דירה בגבעתיים על פי הסכם מכר מיום 1.7.15.

הנתבעת סי.פי.אס. אל 38 השקעות בע"מ היא יזמית הפרויקט אשר כלל את דירת התובעים. מדובר בבניין בן 6 דירות ו-6 מקומות חניה אשר במסגרת פרויקט תמ"א 38 נוספו לו 3 דירות ו-5 מקומות חניה, לרבות זו שנועדה לתובעים והוצמדה לדירתם.

הנתבעים 2-4 הינם בעלי מניות ודירקטורים בנתבעת. על פי כתב התביעה הנתבע 2, מר אסף שאול שימש גם כאדריכל הפרויקט. הנתבע 3, מר דב שוורץ שימש גם כקבלן המבצע של הפרויקט והנתבע 4, מר אמיר אבא כהן הוא אדריכל המחזיק ברוב מניות הנתבעת.

טענות הצדדים הרלוונטיות בתמצית

התובעים טענו כי לקראת מסירת הדירה התברר להם כי החנייה שהוצמדה לדירתם אינה תקינה ואינה תקנית. לדבריהם, הכשרתו של השטח לחנייה הייתה שלא כדין. לטענתם, רק בקושי רב בלתי סביר ותוך סיכון רכוש ניתן לחנות בחניה רכב קטן. אם ירצו התובעים לחנות רכב מנהלים או גיפ' או טנדר לא יוכלו לעשות כן. ככל שירצו למכור את דירתם, היא תימכר כדירה חסרת מקום חניה או לפחות כבעלת חנייה מוגבלת ביותר בעיר בה קיימת מצוקת חניה קשה. לפיכך, הדירה תימכר במחיר נמוך משמעותית ממחיר השוק. לטענתם, אי הצמדה של חניה העומדת בהוראות כל דין ותקן מהווה הפרה יסודית של הסכם המכר. בכתב התביעה ציינו את מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת ואת חששם כי לאחר מסירת הדירות בפרויקט, הנתבעת תחדל מלפעול ובעליה לא ייקחו על עצמם ייזום פרויקטים נוספים. התביעה הוגשה גם נגד הנתבעים 2-4 אשר לטענתם גרמו להפרת ההסכם, פעלו בחוסר תום לב בקיום ההסכם וניהול המשא ומתן לקראת כריתתו, לא גילו פרטים אודות מצב החנייה, התרשלו בתפקידם ופעלו בתרמית והצגת מצגי שווא. הם טענו כי לנתבעים 2-4 קמה חבות אישית לפי סעיף 12 לפקודת הנזיקין באופן המצדיק ומחייב להרים את מסך ההתאגדות וייחוס חובות הנתבעת לבעלי מניותיה על פי סעיף 6 לחוק החברות ואחריות אישית לפי סעיף 54 לחוק החברות. לכתב התביעה צירפו התובעים את חוות דעתו של מהנדס הבניין יעקב קליגסברג התומכת בטענתם לאי תקינות החנייה. התביעה כללה את ירידת הערך הנטענת בהתאם לחוות דעת מהנדס הבניין ושמאי המקרקעין יעקב מרזוק בסך של 450,000 ₪ ואת עלות חוות הדעת בסך של 5,265 ₪. בנוסף, כללה התביעה דרישה לתשלום בגין אובדן זמן והנאה, עוגמת נפש ונזקים לא ממוניים בסך של 100,000 ₪. סכום התביעה הכולל עמד על סך של 555,265 ₪. לחלופין, ביקשו התובעים להורות לנתבעים לתקן את החנייה ולפצותם בגין הנזק שכבר נגרם.