בן מיור נ' Elie Tahari Ltd

פסק דין

1. בפני ערעורו של המערער על החלטתה של כבוד רשמת ההוצאה לפועל מיכל דואני בהירי, מיום 08.04.13 שניתנה בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-33902-11-6 , בה התקבלה טענת ה"פרעתי" שהגישה המשיבה בהתייחס לגובה שיעור המע"מ שהיה עליה להעביר לידי המערער בגין רכיב ה"שכר הראוי".

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו:

2. בתאריך 06.09.10 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין המחייב את המשיבה בתשלום הסכומים הבאים לידי המערער: א. "שכר ראוי" בסך של 203,991 $ בתוספת מע"מ ובצירוף ריבית דולרית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל בשיעור הקבוע בתקנה 4 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה , התשס"ג – 2003.

ב. שכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 $ בתוספת מע"מ ובתוספת ריבית דולרית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

ג. החזר אגרת בית משפט בסך של 30,425 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מיום 13.08.08 ועד התשלום בפועל.

בתאריך 18.10.10 שילמה המשיבה למערער סך של 279,333.5 $ .

בתאריך 28.10.10 הגיש המערער ערעור על פסק הדין , המשיבה הגישה ערעור שכנגד.

בתאריך 27.01.12 , בתום דיון מקדמי בערעורים , קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט ומשכו הדדית את ערעוריהם.

המערער פתח תיק הוצאה לפועל כנגד המשיבה מכוח החיוב בגין מרכיב מס ערך מוסף על הסכום שנפסק לזכות המערער כ"שכר ראוי" ועל סכום פסק הדין בכל הנוגע לרכיב ה"שכר הראוי".

המשיבה הגישה בקשה בטענת פרעתי .

כבוד הרשמת מירב כפיר קבעה כי טענות הצדדים בנוגע לחיוב במע"מ בגין העסקה צריכות להיתמך בחוות דעת רו"ח. המערער לא הסכים על מינוי רו"ח מומחה מטעם לשכת ההוצאה לפועל , המשיבה הסכימה.

כבוד הרשם גולן עמית הורה לצדדים להגיש חוות דעת מטעמם.

המשיבה הגישה חוות דעת מטעמה.

בתאריך 09.04.13 התקבלה ההחלטה נשוא הערעור דנן על ידי כבוד הרשמת בה קיבלה כבוד הרשמת את בקשת ה"פרעתי" של המשיבה וקבעה כי מדובר בעסקה אשר עונה על הוראות סעיף 30 (א) (5) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975, ומשכך שיעור גובה המע"מ הינו 0 %.

טענות המערער:

3. המערער טוען כי המשיבה אינה רשאית לטעון כי שיעור המע"מ הינו %0 , שכן טענה זו לא התגבשה לאחר פסק הדין , וכי פסק הדין הפך לחלוט וקבע את חובת תשלום השכר הראוי בתוספת מע"מ, אשר עמד על 16% באותו זמן, וכי המשיבה לא התנגדה לטענת המערער כי יש להוסיף מע"מ על השכר הראוי, ולכן הינה מושתקת , גם מכוח כלל השתק העילה, מלחתור תחת הכרעת פסק הדין בטענה שיכולה הייתה לטעון לפני מתן פסק הדין.

המערער טוען כי כבוד הרשמת ניתחה את הוראות החוק והתקנות באופן שגוי, וכי כבוד הרשמת כלל לא התייחסה לטענת המערער כי יש להפעיל לרעת המשיבה את הימנעותה מהעדת עד מטעם המשיבה עצמה.

המערער טוען כי לא התקיימו התנאים המצטברים להחלת מע"מ בשיעור של 0 %, וכי אין בהחלטת כבוד הרשמת הכרעה ביסוד השלילי הדרוש או ביסוד התאגדות רק מחוץ לישראל, וכי האמירה לעניין זה המופיעה בחוות הדעת אינה קבילה , ולא ניתן לקבוע כי מתקיים היסוד השלילי , שכן המערער התנגד לראיות לא קבילות, התנגדותו נכונה , לפי ההסדר הדיוני ששינה את מצבו , וכי תצהיר עו"ד מרקוביץ אינו רלוונטי ואינו בנמצא לצורך הוכחת התנאים, וכי המשיבה אינה הוכיחה כי התאגיד itochu אינו מאוגד בישראל לפי דרישת סעיף 1 לחוק , וכי אין קביעה אחרת בהחלטתה ביסוד שלילי זה, וכי מופרכותה של הקביעה ביחס לתאגיד itochu מוכחת, מהכרעת פסק הדין הקיבל את טענת המערער כי "יצר התובע קשר עם נציגות איטוצ'ו בתל אביב", שכן כבוד הרשמת לא הייתה רשאית לערער אחר קביעת בית המשפט.

המערער טוען כי המשיבה הגישה חוות דעת כשעליה חתומים שני פרקליטים מכובדים, כאשר כבוד הרשמת התבססה על חוות הדעת ללא עד מטעמה של המשיבה, ולא התייחסה לחובת המשיבה להעיד עד רלוונטי , ואף הפעילה לרעת המערער את העובדה כי הוא לא הגיש חוות דעת, אף שהמערער לא היה צריך להגיש חוות דעת.