בן דוד נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

לפני ערעור על החלטת ועדת הערר (שירותים מיוחדים) מיום 31.1.2011 (להלן: הועדה).

העובדות

המערערת ילידת 1949.

ביום 13.12.2010 נערכה למערערת הערכת תפקוד ע"י רופא (להלן: דו"ח הערכת תפקוד) (מש/1). בסעיף הניידות נכתב כי המערערת עצמאית; בסעיף ההלבשה נכתב כי המערערת עצמאית מכיוון שפשטה חולצה בחדר הבדיקה וציינה כי היא מסוגלת ללבוש ולפשוט את כל פריטי הלבוש כאשר קיים קושי קל בעקבות הגידים המסוידים בכתף שמאל; בסעיף הרחצה נכתב כי המערערת עצמאית מכיוון שקיימת יכולת לבצע את כל פעולות הרחצה עם קושי קל בגין המגבלה בכתף השמאלית; בסעיף האכילה נכתב כי המערערת עצמאית מכיוון שהיא מסוגלת לאכול ולשתות בכוחות עצמה ואף לחמם אוכל ולהגישו; בסעיף ההפרשות נכתב כי המערערת עצמאית מכיוון שהיא שולטת על הסוגרים ועצמאית בפעולות ההלבשה, הניידות וההיגיינה; בסעיף ההשגחה נכתב כי המערערת אינה זקוקה להשגחה.

לסיכום נכתב כי המערערת "עצמאית ואינה תלויה בזולת בעזרה רבה ברוב פעולות היום-יום ברוב שעות היממה".

ביום 31.1.2011 התכנסה הועדה (להלן: הועדה) לדון בעניינה של המערערת. הועדה שמעה את המערערת, פירטה את אופן תפקודה של המערערת בפעולות היום-יום וקבעה כדלקמן:

בסעיף הניידות בתוך הבית נקבע כי המערערת עצמאית מכיוון שהיא "הולכת, יושבת וקמה בעצמה"; בסעיף ההלבשה נקבע כי המערערת זקוקה לסיוע מועט. הועדה הסבירה שלא ניתן היה לבדוק את יכולת ההפשטה וההלבשה של המערערת מכיוון שהאחרונה טענה שהיא סובלת מכאבים. לפיכך קבעה הועדה כי היא נסמכת על האמור בדו"ח הערכת התפקוד לפיו המערערת פשטה את החולצה ועל דברי המערערת כי מצב הכתף לא השתנה במהלך שלושת/ארבעת החודשים האחרונים; בסעיף הרחצה נקבע כי המערערת עצמאית על יסוד תיאור ההלבשה וכן מן הטעם שאין כל מניעה שהמערערת תבצע את פעולות הרחצה באמצעות שימוש בידה הבריאה; בסעיף האכילה נקבע כי המערערת עצמאית מכיוון שהיא "אוכלת ושותה לבד. מסוגלת לחמם ולקחת אוכל"; בסעיף ההפרשות נקבע כי המערערת עצמאית מכיוון שהיא "שולטת על הצואה, יש בריחות שתן משתמשת בפדים, מחליפה בעצמה ומסתדרת בשירותים"; בסעיף ההשגחה נקבע כי המערערת אינה זקוקה להשגחה.

בנסיבות העניין דחתה הועדה את ערר המערערת וקבעה כי המערערת "אינה תלויה בזולת בעזרה רבה ברוב שעות היממה".

על החלטה זו הוגש הערעור.

טענות הצדדים

ביום 15.3.2012 התקיים דיון הערכה מוקדמת, וזאת לאחר שניתנה למערערת ביום 6.10.2011 האפשרות לפנות ללשכה לסיוע משפטי.

המערערת טענה כי יש לה כאבים חזקים בכתף המקרינים לאיברים נוספים בגופה ואין לה כסף לבצע את הטיפולים הרפואיים הנדרשים (מע/1). המערערת זקוקה לכסף על מנת לממן את חפיפת השיער במספרה והעסקת עוזרת לצורך ניקיון הבית בשל המגבלה בכתף. בנוגע לדו"ח הערכה תפקודית נטען כי הרופא לא בדק את המערערת וכי היא כלל לא פשטה חולצה אלא 'הפילה' את המעיל שכיסה את כתפה השמאלית (ידה לא הייתה בתוך המעיל) על הכסא. בנוסף ציינה המערערת כי היא מקבלת גמלת אי כושר מלאה.

מנגד טען המשיב כי הועדה לא נפלה טעות משפטית בעבודת הועדה.

בסיום הדיון ניתנה למערערת האפשרות להגיש סיכום טענות בכתב עד ליום 30.4.2012. המערערת לא הגישה סיכום טענות בכתב עד למועד זה והתיק הועבר למתן פסק דין על יסוד החומר שבתיק וטענות הצדדים שנשמעו בדיון שהתקיים ביום 15.3.2012.

הכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להדחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.

כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לערערים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל(ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

במקרה דנן, התכנסה הועדה לדון בעניינה של המערערת ולאחר ששמעה את טענות המערערת דנה באופן ביצוע פעולות ה-ADL. הועדה פירטה את קביעתה בנוגע לכל אחת מהפעולות היום-יומיות – ניידות, הלבשה, רחצה, אכילה, הפרשות – וכן דנה בסוגיית ההשגחה וקבעה על יסוד בדיקתה ובדיקת הרופא שביצע את דו"ח הערכת התפקוד כי המערערת אינה תלויה בזולת בעזרה רבה ברוב שעות היממה.

קביעת הועדה היא קביעה רפואית מובהקת המצויה בתחום סמכותה ולא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בעבודתה.