בלקאר(אסיר) נ' אסולין ואח'

התובע – ע"י עו"ד מיכל שי זמיר

הנתבעת – ע"י פרקליטות מחוז תל-אביב

פסק דין

1.התובע, אסיר בבית סוהר "איילון", הגיש כנגד הנתבעת תביעה לתשלום פיצויים בגין ציוד אשר נלקח ממנו, לטענתו, על ידי נציגי הנתבעת שלא כדין.

2.התובע טען בגין ארבעה מקרים. האחד, מתאריך 04.09.08, בו מפקדת האגף לקחה סיר מתאו והסיר לא נמסר למשפחתו. השני, חיפוש בו קצין הביטחון לקח אימונית. השלישי, מתאריך 15.09.08 בו נלקחה שמיכת חורף. הרביעי, מתאריך 16.07.09 לגביו נטען כי עת התובע שהה במקום העבודה, בחיפוש בתאו נלקחו מכשיר DVD וארבעה זוגות מכנסיים. התובע טען כי שווי הציוד הנ"ל 2,560₪ ותביעתו היא על סך 5,000₪.

דיון

3.הנתבעת העלתה טענה מקדמית לפיה התביעה אינה בסמכותו העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות. דינה של טענה זו להידחות. תביעתו של התובע היא תביעה כספית. ככזו, היא אינה באה בגדר סעיף 62(א)א לפקודת בתי הסוהר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 ויש להגישה לבית המשפט האזרחי. ר' ד' בר-אופיר, עתירות אסירים, מאי 2006, 299-300. ת"ק 3011/03 (ירושלים) שקולניק יורם נ' כלא איילון ומעשיהו – רמלה, 28.08.03.

4.לגופה של התביעה, טליה אסולין (להלן: "מפקדת האגף") העידה לעניין הסיר. לדבריה, מפקד בית הסוהר אישר לכל אסיר להחזיק בתאו 3 סירים. מאחר שבית הסוהר היה עמוס באסירים וציוד, נערך חיפוש והאסירים התבקשו להוציא הציוד העודף. מפקדת האגף טענה כי התובע החביא הציוד שלו וכי במהלך ביקורת שערכה, הסיר נלקח על ידה. לדבריה, בתחילה התובע טען כי הסיר אינו שלו ולאחר מכן חזר בו. לדבריה, הסיר הועבר למסוף המבקרים וחברתו של התובע אשר הייתה אמורה לקחתו, סירבה לכך. מפקדת האגף העידה כי מאחר שלא היה דורש לסיר, לדעתה, הסיר חולט.

5.בחקירה נגדית טענה מפקדת האגף כי הוצאת הסיר וסירוב חברתו של התובע לקחתו, תועדו. תיעוד זה לא הוצג על ידי הנתבעת. כמפורט להלן בסעיפים 11-17, מצאתי לדחות את תביעתו של התובע. עם זאת, אי הצגת התיעוד, אשר נערך כאמור, לעניין לקיחת הסיר וכן לעניין סירוב חברתו של התובעת לקחתו, אינה תקינה. היה על הנתבעת לערוך רישום מסודר בדבר הוצאת הסיר ולהציגו בבית המשפט.

6.באשר לאימונית, מטעם הנתבעת העיד קצין הביטחון, רמי קונסטנטיני, אשר הכחיש את טענת התובע וטען כי לא לקח אימונית של התובע.

7.באשר למכשיר DVD ומכנסיים, התובע טען כאמור, כי החיפוש נערך בהיעדרו. מטעם התובע העיד סלומון יהודה אשר מסר כי הוא נכח בתא בעת החיפוש וכי נלקח מהתא ציוד של התובע ובכלל זה מכשיר DVD. העד לא מסר שמות הסוהרים אשר ערכו החיפוש וגם לא את תיאורם. לטענתו, לא נשאו תגי שמות. מפקדת האגף העידה כי הסוהרים נושאים על מדיהם תגי שמות. כן ציינה כי היא מכירה את האסיר סלומון יהודה מימים ימימה וכי תמוה שלא ידע את שמות הסוהרים. (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 5-8).

8.עוד העיד לעניין זה דוד פנקר. לדבריו, החיפוש בתאו של התובע נערך על פי הנחייתו אך הוא עצמו לא נכח בעת החיפוש. לדבריו, החיפוש לא התייחס לתובע אלא לאסיר אחר והסוהרים חיפשו מגבעת ובגדים של אותו אסיר. לדבריו, נמצא זוג מכנסיים של אותו אסיר ולא נלקח כל ציוד של התובע. ביחס לחיפוש זה הוגש נספח ד' לסיכומי הנתבעת. הנתבעת טענה כי מסמך זה מתעד את החיפוש הנ"ל מיום 16.07.09 וכי ניתן לראות בתרשומת כי החיפוש לא התייחס לתובע וכי במהלכו נלקחו מכנסיים של אסיר אחר.

9.מעבר למפורט להלן בסעיפים 11-17, לא ניתן לקבל את טענת התובע כי ציוד כאמור נלקח לו בחיפוש מיום 16.07.09 על יסוד עדותו של סלומון יהודה. זאת בשל כלליותה ואי פירוט שמות הסוהרים, אשר לטענתו ערכו החיפוש ונטלו את הציוד, ותיאורם.

10.הנתבעת הציגה מזכר אפסנאות בית הסוהר (נספח ב' לכתב ההגנה), מתאריך 23.09.09 המפרט ציודו של התובע באפסנאות בית הסוהר. בדיון הנתבעת הציגה את נספח ב'1 לסיכומיה (להלן "המזכר'"), שהוא אותו מזכר נספח ב' לכתב ההגנה אך על גביו תיקונים ותוספות כדלקמן: תאריך המזכר תוקן ל- 24.09.09. בתחתית המזכר מצוין "3 ג'ינסים ארוכים". ליד כל פריט מסומנת האות V. בראש המסמך כתוב "24.09.09 אני האסיר בלקר ראובן 55774 ט מאשר הוצאת כל הציוד מב/ס איילון ואין לי כל התחייבות מאפסנאות איילון ומהב/ס איילון. BR". תרשומת דומה רשומה במרכז המזכר.

11.הנתבעת הגישה מסמך נוסף (ר' העמוד השני לנספח ב'2 לסיכומי הנתבעת. להלן "המזכר הנוסף"). המזכר הנוסף נושא גם הוא את התאריך 24.09.09, הוא כולל רשימת ציוד ונכתב בו: "אני האסיר בלקר ראובן ט 5774 מאשר הוצאת כל הציוד הרשום בדף זה יוצא לביקור ואין לי כל התחייבות כלפי האפסנאות והב/ס".

12.במזכר ובמזכר הנוסף מצוינים מכנסיים, מכנסי אימונית ושמיכה, פריטים מהסוג שבגינם הגיש התובע תביעתו זו.

13.עוד הוגש בדיון נספח ב'3 לסיכומי הנתבעת שכותרתו "טופס קבלת ציוד יוצא" ובו פירוט ציוד הכולל מכנסיים, מכנסי אימונית ומצעים ונאמר בו כי הציוד נמסר לחברתו של התובע, רות פינגל.

14.התובע לא הכחיש חתימותיו על המזכר והמזכר הנוסף. בעדותו אמר כי אישוריו בחתימתו אינם מתייחסים לציוד נושא התביעה. ר' עמוד 3 לפרוטוקול. שורות 25-26.

15.התובע טען בסיכומיו, ביחס למזכר, כי שינוי המזכר המקורי מעיד על חוסר תום לב מצידה של הנתבעת וכי הנתבעת עשתה שינויים במזכר לעומת נספח ב' לכתב ההגנה, אשר טיבם אינו ידוע. אינני מקבלת את הטענה. מנספח ב' לכתב ההגנה עולה כי הוא נערך על ידי האפסנאות ביום 23.09.09 והמזכר משקף תיקונים והערות אשר נערכו ביום 24.09.09 במעמד התובע. כך למשל ציון האות V ליד כל פריט מראה כי התובע והאפסנאות עברו על כל פריט. התובע אישר חתימתו על מזכר זה. באשר ל- 3 זוגות מכנסי ג'ינס בתחתית הרשימה, סביר כי אלה הוספו לרשימה באותו מועד וגם לגביהם עולה מהמסמך כי התובע אישר כי פריטים אלה הוצאו מהאפסנאות. הטענה כי הרישום ביחס למכנסי הג'ינס נעשה בדיעבד ללא אישורו של התובע, היא טענה מרחיקת לכת אשר לא הוכחה.

16.המזכר והמזכר הנוסף מתעדים אישורים של התובע מיום 24.09.09, שהוא מועד מאוחר לארבעת המועדים בהם, לטענתו, נלקח ממנו הציוד נושא התביעה ולא הוחזר. באישוריו, התובע אישר אין לו כל התחייבות מאפסנאות בית הסוהר ומבית סוהר איילון. הצהרתו זו של התובע אינה מתיישבת עם טענותיו בגין ציוד אשר נלקח ממנו במועדים קודמים ל- 24.09.09. אם היו לתובע טענות כאמור בכתב התביעה, בדבר הציוד אשר נלקח ממנו ולא הוחזר, היה מצופה ממנו לציין באותם אישורים כי יש לו טענות נגד בית הסוהר בגין הציוד נושא התביעה. התובע לא ציין זאת באישוריו על גבי המזכר והמזכר הנוסף. הוא גם לא העלה טענה כזו בכתב במועד סמוך לכך. שני המכתבים אותם צירף לכתב התביעה הם ממועדים מוקדמים ל- 24.09.09.