פסק דין
בפניי תביעת התובעים כנגד הנתבעים לקבלת פיצויים בגין נזקי הרכוש שנגרמו הם עקב תאונה מיום בה היו מעורבים רכבי הצדדים.
במועדים הרלבנטיים לתביעה התובע 1 (להלן: "התובע") נהג ברכב מסוג שברולט, שבבעלות אמו התובעת מס' 2 (להלן: "התובעת"), והנתבע 1 נהג ברכב מסוג אוטובוס זעיר, שבבעלותו של הנתבע 2.
לטענת התובע, ביום 12.01.11, עת נהג בשברולט ברח' שד' מוריה בחיפה, מכיוון מרכז הכרמל לכיוון מרכז חורב, לפני הגיעו לכיכר קרית ספר, ובהיותו נוסע בנתיב השמאלי שבכביש במהירות נמוכה מאוד לנכוח מצב התנועה שזרמה באיטיות, החל נהג האוטובוס, הנתבע 1, שנסע מאחורי השברולט, לצפור לתובע על מנת שיתקדם בנסיעה. לתובע לא היה לאן להתקדם משהיה הכביש גדוש במכוניות, ולכן, הנתבע 1 עקף את רכב התובע מצד ימין ובמהלך עקיפה זו, האוטובוס פגע ברכב התובע (להלן: "התאונה").
התובע טען, כי נהג האוטובוס המשיך בנסיעתו כאילו כלום לא קרה, התובע רדף אחריו עד למרכז חורב, ואז הנתבע 1 ביקש מהתובע כי ייסע אחריו עד לרוממה להחלפת הפרטים. במעמד החלפת הפרטים, הנתבע 1 מסר לתובע את פרטי הביטוח ופרטי מעסיקו, הנתבע 2.
הנתבעים לא הגישו כתב הגנה מטעמם, אך הם התייצבו לדיון היום.
הנתבע 1 טען כי ידע על הדיון מהנתבע 2 ורק אתמול. הנתבע 2 הודה כי קיבל לידיו את כתב התביעה והזימון לדיון מלפני מספר חודשים.
טענת הנתבע 1, לפיה שמע על הדיון רק אתמול ודרך הנתבע 2, כשאין חולק שהנתבע 2 קיבל לידיו את כתב התביעה מלפני מספר חודשים (ראו אישור המסירה בתיק בית המשפט), נשמעת חסרת היגיון. מכל מקום, אפשרתי לנתבעים להשמיע את הגנתם במהלך הדיון.
במרכז הראיות עומדת עדותו של התובע. ייאמר מייד, כי עדותו של התובע יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. עדותו של התובע הייתה הגיונית, סבירה ומתיישבת עם מוקדי הנזק ברכבו. רכבו של התובע ניזוק לכל אורך צידו הימני.
מנגד, עדותו של הנתבע 1 הייתה לאקונית וחסרת כל עקביות. במהלך הדיון הנתבע 1 טען כי לא ידע איך קרתה התאונה, כשמנגד סיפר גרסה מפורטת כיצד ארעה התאונה לטענתו הוא. לטענתו, הוא נסע בנתיב הימני בכביש ולא בנתיב השמאלי, ורכבו של התובע שנסע בנתיב השמאלי, סטה ימינה ופגע באוטובוס וזה האחרון סטה לכיוון המדרכה מימין ופגע במדרכה. הנתבע 1 טען, כי אם היה מצלם את הצמיגים של האוטובוס ניתן היה לראות את הצבע של המדרכה על הצמיגים.
אתחיל מכך, שלא ברי מה מנע בעד הנתבעים מלצלם את האוטובוס ולהציג את התמונות בפני בית המשפט. הנתבעים טענו, כי רכב התובע סטה ימינה ופגע באוטובוס בצד שמאל. משום מה, לא הוצגה תמונה כלשהי לאוטובוס ו/או לפגיעות הנטענות באוטובוס. לא זו אף זו: הנתבע 1 טען, כי באותו יום הסיע מורות ותלמידים לבית ספר, אך לא היה לו מספיק זמן להזמין מי מהנוסעים שנסעו איתו למתן עדותם בפני בית המשפט. אף אם אקבל את טענתו של הנתבע 1, לפיה, ידע על הדיון רק אתמול [דבר שלא נראה סביר בעיניי, אך בשלב זה לא אוכל לקבוע מסמרות בעניין זה משטרם נסרק אישור המסירה בדבר משלוח הדואר לנתבע 1], עדיין אין בכך ולו כלום, שכן מעסיקו של הנתבע 1, שהינו הבעלים של האוטובוס, ושהינו נתבע נוסף בתביעה, ידע על מועד המשפט מבעוד מועד ולא ברי מדוע לא פעל מאז לבירור נסיבות התאונה מול הנתבע 1 ו/או מדוע לא פעל לזימון מי מהנוסעים למתן עדותם בבית המשפט.
הימנעותם של הנתבעים מהבאת ראיות רלבנטיות ו/או מזימונם של עדים רלבנטיים, כשאין הסבר סביר לכך, פועלת לרעתם.
זאת ועוד, הנתבע 1 הודה, כי התובע הציע לו במעמד החלפת הפרטים ברוממה, לתקן את הרכב (ראו: עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 9-10). מוזר, הכיצד הנתבע 1 משלים עם ההצעה כי יתקן את הנזק, אם היה סבור שהתאונה ארעה באשמתו של התובע?!
למותר לציין, כי בסוף הדיון הנתבע 2 טען, כי התובע לא הביא לו הצעות מחירים, וכי אם היה מביא לו את הרכב היה מתקנו (ראו: עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 28).
מהמקובץ לעיל, שוכנעתי כי התאונה ארעה על הגרסה המפורטת בכתב התביעה, ועקב רשלנותו ו/או אשמו הבלעדיים של התובע.
התובע צירף לכתב תביעתו הצעת מחיר ממוסך חיים אבני שהעריך את עלויות תיקון הנזק בסך של 2,000 ₪ לפני מע"מ. התובע טרם תיקן את הנזק.
ניסיונות התובע להשיג את הסכמת הנתבעים לתקן את הנזק לא צלחו, והתובע נאלץ להגיש תביעתו לבית המשפט.
הנתבעים לא הציגו הצעת מחיר אחת שיש בה כדי לתמוך בטענתם לגבי אי סבירותה של עלות התיקון הנטענת על ידי התובע.
בנסיבות, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 2,000 ₪ בצירוף סך של 150 ₪ בגין הוצאות משפט.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.