בלושטיין בר קהן ציגנלאוב ושות' נ' ר.ש.א.ל מערכות מיגון בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה כספית לתשלום שכר טרחת עו"ד.

התובע, המאוגד כשותפות רשומה, הגיש תביעה כספית נגד הנתבעת לתשלום יתרת שכר טרחתו. להלן יובאו עיקרי העובדות, שאינן שנויות במחלוקת, לשם הבהרת המחלוקת נשוא הליך זה.

הנתבעת היא חברה העוסקת בין היתר בתחום מוצרי אבטחה ואזעקה. בין היתר שימשה הנתבעת כמפיצה או סוכנת בישראל של מוצרי חברה קנדית גדולה בתחום מוצרי אבטחה ואזעקה (להלן:"החברה הזרה") . בשלב מסוים החליטה החברה הזרה להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת. הנתבעת הגישה תביעה כספית בישראל כנגד החברה הזרה כאשר במוקד התביעה עמדה סוגיית תשלום פיצויים לנתבעת בגין סיום יחסי הפצה ללא הודעה מוקדמת מספקת. במסגרת התביעה הכספית שהוגשה קיזזה הנתבעת מסכום תביעתה סך של 29,719.34 דולר ארה"ב בגין חוב בלתי שנוי במחלוקת שחבה הנתבעת לחברה הזרה.

התובע טוען כי סוכם עם הנתבעת כי שכר טרחתו בגין הטיפול יהיה תשלום ראשון של 5,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ ובנוסף גם 15% + מע"מ מכל סכום שייגבה בפועל עבור הנתבעת כתוצאה מן התביעה (בניכוי התשלום הראשון בסך של 5,000 דולר ארה"ב). אין חולק כי הסכום הראשון שולם על ידי הנתבעת לתובע.

לאחר שהוחל בהליך המשפטי וניתן היתר להמצאת התביעה מחוץ לתחום מדינת ישראל נפתח ערוץ ישיר למו"מ בין מנהלת הנתבעת למנהל החברה הזרה במטרה לבחון אפשרות להגיע להסדר בנושא התביעה. התובע טוען כי הוא עמד מאחורי היוזמה לפתוח במו"מ כזה ומאחורי ניהולו ברמה האסטרטגית והטקטית. לאחר מספר חודשים הגיע הנתבעת והחברה הזרה להסכם פשרה. במסגרת הסכם זה קבעו הצדדים כי החברה הזרה תשלם לנתבעת סך של 100,000 דולר ותמחל או תמחק מספריה לנתבעת (write off) חוב של 30,000 דולר ארה"ב אותו חבה הנתבעת לחברה הזרה. במסגרת זו ויתרה, על פי הנטען, החברה הזרה על נקיטת הליכי בוררות בהם פתחה בקנדה נגד הנתבעת בעניין הסך של 30,000 דולר ארה"ב.

טענות הצדדים

התובע טוען כי אומד דעתם של הנתבעת והחברה הזרה היה כי סכום החוב שנמחל מהווה חלק בלתי נפרד מסכום הפשרה. כן נטען כי מכל בחינה שהיא (לוגית, חשבונאית, כלכלית וכיו"ב) דינו של סכום החוב שעליו מחלה החברה הזרה לנתבעת כדין סכום שהתקבל בידי הנתבעת במסגרת הסדר הפשרה ועל כן יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע יתרת שכר טרחה גם בהתייחס למרכיב החוב של 30,000 דולר ארה"ב עליו מחלה החברה הזרה לנתבעת. התובע טוען כי הוא עמל ויגע על מנת להביא לסכם הפשרה ובשום אופן אין לראות בו כמי שזכה מן ההפקר במסגרת תביעה זו. מנגד, טוענת הנתבעת כי יש לחייבה לשלם שכר טרחה רק עבור סכומים שנגבו בפועל ולא עבור סכומי חוב שלה שעליהם מחלה החברה הזרה. עוד נאמר כי מלכתחילה קיזזה הנתבעת את הסך של 30,000 דולר ארה"ב מסכום התביעה בבית המשפט נגד החברה הזרה כך שסכום זה לא עמד לדיון במסגרת התביעה שהגשתה הובילה להסדר הפשרה בין הצדדים. הנתבעת טוענת כי אין זה סביר ומתקבל על הדעת כי התובע יזכה לקבל שכר עבור סכום שכלל לא נכלל מלכתחילה בסכום התביעה שהוגשה נגד החברה הזרה. עוד טענה הנתבעת כי מנהלת הנתבעת, הגב' רוטר, היא שהובילה בסופו של יום אל הסדר הפשרה בעוד שהתובע, להבדיל, היה מוכן להסתפק בסכום נמוך הרבה יותר במסגרת הסדר הפשרה. עוד מציינת הנתבעת כי התובעת לא צירפה הסכם שכ"ט בכתב ואין להסתמך לעניין זה על זכרונו של אחד השותפים בתובע. לטענת הנתבעת, לא היה סיכום לפיו יקבל התובע חלק מכל מה שיתקבל מן החברה הזרה אלא שכר הטרחה נגזר רק מן הסכום שיתקבל בפועל בהליך המשפטי. אשר על כן טוענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי ליתרת שכר הטרחה הנתבעת ודין תביעתו להידחות.

במועד הדיון הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע בתובענה על דרך הפשרה לאחר שמיעת טענות מן הצדדים.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכלל מסמכי התביעה ונתתי דעתי לטענות הצדדים אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ. התשלום יבוצע תוך 30 יום שאם לא כן יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין ונוכח אופי ההכרעה אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט סיון תש"ע, 01 יוני 2010, בהעדר הצדדים.