בלוקא נ' עובדיה ואח'

פסק דין

תביעה קטנה בגובה 10,735 ₪ בגין נזק רכוש בתאונת דרכים.

בכתב התביעה נטען כי ביום 11.3.09 נהג התובע ברכב מסוג סיטרואן שבבעלותו (להלן גם – הסיטרואן) ברמזור ברחוב השקמה בכפר סבא. בזמן ההמתנה לאור הירוק שברמזור הרגיש התובע מכה חזקה בחלקו האחורי של הרכב. מעצמת המכה נהדף רכב התובע קדימה. התובע יצא מרכבו וראה כי מונית מסוג סקודה (להלן – המונית) היא שפגעה ברכבו. במונית נהג הנתבע 1, אשר יצא מהמונית ומסר פרטים לתובע. הנתבעת 2 היא המבטחת של המונית. התובע טוען כי הנתבע 1 התנצל בפניו באותו מעמד ואמר כי קפץ לו הקלאצ'. התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה נגרם לרכבו נזק ניכר. שמאי רכב שבדק את הרכב מצא כי נגרמו לו נזקים החורגים מפגיעה חיצונית בפגוש האחורי – הכול כמפורט בחוות דעת השמאי אשר צורפה לתביעה.

התובע צרף לתביעתו הקלטת שמע של שיחה בין סוכנת הביטוח שלו לנתבע 1, ובה על פי הנטען אמר הנתבע 1: "אני לא מבין את הלקוח שלך מה הוא עושה מזבוב פיל, סך הכול נגעתו בו מאחורה נגיעה קלה לא קרה כלום".

השמאי מטעם התובע קבע כי הנזק שנגרם לסיטרואן הוא בגובה 7,101 ₪. עוד מבקש התובע כי אפסוק לו שכר טרחת השמאי בגובה 900 ₪, אובדן של 15 ימי עבודה בסך כולל של 2,400 ₪ ואגרת בית משפט בסך 100 ₪.

בכתב ההגנה נטען כי הנתבע 1 עמד ברמזור אדום מאחורי הסיטרואן, ובשלב מסוים החליקה רגלו מהקלאצ' והמונית התקדמה עד כי "נשקה" קלות לרכב התובע. הנתבעים טוענים כי התובע לא הוכיח את נזקו, שאינו מתיישב לגרסתם עם נסיבות התאונה. הסיטרואן יוצרה בשנת 2003 ולא מן הנמנע כי הנזק שמתואר בחוות דעת השמאי הינו נזק מוקדם לתאונה. עוד טוענים הנתבעים כי השמאי השתמש כבסיס לחוות דעתו בחלפים מקוריים, דבר שלשיטתם לא עומד בחובת הקטנת הנזק, וכי שכר טרחת השמאי הינו מופרז. לבסוף טוענים הנתבעים כי התובע לא הוכיח את הפסדי השכר הנטענים על ידו.

ביום 7.9.09 התקיים דיון ראשון בתביעה בפני כב' השופטת רג'יניאנו. במסגרת דיון זה הודו הנתבעים באחריות אך כפרו בגובה הנזק. הנתבע טען כי אינו מבין על מה ולמה נתבע. הוא הציג לבית המשפט תמונות מהן עולה כי למונית נגרם בסך הכול קילוף של צבע. התובע העיד כי מיד לאחר התאונה אמר לנתבע כי על פניו לא רואים כלום אולם לדבריו הנזקים התבררו מאוחר יותר. עוד טען הנתבע כי: "יש לי הסטוריה של הרכב ניתן לראות שאין שום תאונות לרכב". לדיון ביום 7.9.09 לא התייצב השמאי מטעם התובע. בית משפט זה (השופטת רג'יניאנו) אפשר לתובע לזמן את השמאי לעדות מטעמו למועד שאמור היה להתקיים ביום 17.1.10.

השופטת רג'יניאנו התמנתה לכהונת שופטת בבית המשפט המחוזי מרכז בחודש אוקטובר 2009. משכך הועבר התיק לטיפולי.

בדיון שהתקיים בפני ביום 26.11.09 לא זומן השמאי. התובע טען כי לא הבין שעליו לזמן את השמאי, ובנסיבות אלה נעתרתי לבקשתו לדחות את הדיון פעם נוספת, אך הבהרתי כי נושא בזבוז הזמן של הצדדים ושל בית המשפט ימצא מענה בפסק הדין.

ביום 14.2.10 העיד השמאי מר אשר נידם. כן התרתי לנתבע לחקור פעם נוספת את התובע ושמעתי קצרות גם את עדות הנתבע. לדברי השמאי, רכב הסיטרואן נבדק על ידו ביום 12.3.09 (יום לאחר התאונה), ובימים שלאחר מכן. הנזקים שנמצאו ברכב נתגלו רק לאחר פירוק הפגוש האחורי. מר נידם אישר כי התובע לא סיפר לו על תאונות קודמות ואין לו כל דרך לדעת כי הנזק נגרם כתוצאה מהתאונה הנוכחית. עוד העיד השמאי כי לא היה טעם לעשות שימוש בתחליף ששוויו זהה לשווי פגוש מקורי. התובע עמד על גרסתו כי הרגיש מכה חזקה מאחור וכי לאחר התאונה צילם את רכב הנתבע אך לדבריו אין הוא יודע אם נגרם למונית נזק אם לאו. הנתבע הציג תמונות של הסיטרואן לאחר התאונה וכל שרואים הוא קילוף בצבע הפגוש.

אציין כי חרף החלטתי מיום 14.1.10 בבקשתו של התובע להתייחס לעניין מחדלו בנוגע לזימון השמאי לישיבה ביום 26.11.09, בחר התובע לא להעלות עניין זה בישיבה שהתקיימה ביום 14.2.10.

עוד אציין כי בתחילת הדיון ביום 14.2.10 נכח מר משה פרידמן, אולם הלה הבהיר לבית המשפט כי הוא אינו עובד של חברת הביטוח אלא הינו שכיר במשרד שמעניק לה שירותי ייצוג. משכך לא התרתי למר פרידמן לייצג את הנתבעת 2, ומשמעות הדבר היא כי הנתבעת 2 לא התייצבה לדיון.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים והשמאי, עיינתי בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני השופטת רג'יניאנו ובכל החומר המצוי בתיק, אני מוצא לקבל את התביעה בחלקה.

הנתבעים הודו באחריות, שכן הנתבע 1 הודה שפגע ברכב הסיטרואן בשל רשלנותו. המחלוקת היא לעניין גובה הנזק בלבד. בעניין אחרון זה כשל התובע במלאכת הוכחת תביעתו.

אני מקבל את עדות הנתבע 1 כי המונית התנגשה בסיטרואן לאחר ששני כלי הרכב היו בעצירה ברמזור. גרסה זו לא נסתרה בידי התובע, והיא מתיישבת היטב עם הנזק המזערי שנגרם לחלק הקדמי של המונית, עם דבריו של התובע עובר לאחר התאונה כי לא הבחין בנזק ממשי בסיטרואן, ועם התמונות המצורפות לחוות דעת השמאי מטעם התובע בהן רואים בבירור כי הנזק החיצוני בפגוש האחורי היה מסוג של שריטה בלבד.

השמאי מר נידם העיד – ובדין העיד – כי אין לו היכולת לומר האם הנזק שגילה מתחת לפגוש האחורי של הסיטרואן מקורו בתאונה נושא התביעה או בתאונה אחרת, ובהתחשב בקביעתי הקודמת אני מוסיף וקובע כי התובע לא הוכיח שלסיטרואן נגרם נזק החורג מאותה שריטה עמוקה שרואים בתמונה 8 המצורפת לחוות דעת השמאי.

השמאי מטעם התובע העריך בחוות דעתו את עלות צביעת הפגוש והפח האחורי ב-700 ₪ לפני מע"מ (808.5 ₪). חוות דעתו של מר נידם לא נסתרה, ועל כן אני קובע כי זה גובה הנזק שנגרם לתובע ושהינו באחריות הנתבעים. נוכח התוצאה אליה הגעתי ראיתי לנכון לשפות את התובע בגין חלק משכר הטרחה ששילם לשמאי. התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק מן הסוג של אובדן ימי עבודה.

סיכום

א. על הנתבעים לשלם ביחד ולחוד לתובע סך של 1,300 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך 200 ש"ח.

ב. התובע ישלם לנתבעים הוצאות בגובה 150 ₪ בגין בזבוז זמנם בישיבה אליה לא זומן השמאי מטעמו. הוצאות אלה יקוזזו מהסך האמור בסעיף א.