פסק דין
1.רכבה של התובעת, פולקסווגן גולף מס' רישוי 29-026-67 (להלן: "הפולקסווגן"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 22/4/13, ברחוב הרימון במצפה טל-אל (להלן: "התאונה").
בתאונה היה מעורב רכב מס' רישוי 41-627-70 (להלן: "הרכב המעורב"), שהיה נהוג בידי הנתבעת.
2.לטענת התובעת, התאונה אירעה באשמת הנתבעת. לכן היא הגישה את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבעת לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהתאונה.
לטענת הנתבעת, התאונה אירעה באשמת התובעת. לכן היא מבקשת לדחות את התביעה.
3.על סמך הנטען בכתבי הטענות על נספחיהם, עדויות הצדדים ומיקום הפגיעות בשני כלי הרכב, אני קובע כי התאונה אירעה באופן כדלקמן:
עובר לתאונה נהגה התובעת את הפולקסווגן ברח' הרימון, במצפה טל-אל. אותה עת נהגה הנתבעת את הרכב המעורב במרחק מה מאחורי הפולקסווגן. בהגיע התובעת סמוך לפני ביתה, הנמצא ברח' הרימון 36, היא האטה את מהירות הנסיעה ואותתה על כוונתה לפנות שמאלה, לחניה שבחצר ביתה. הנתבעת, שהבחינה בהאטת הפולקסווגן אולם לא הבחינה באיתות, היתה בטוחה שהפולקסווגן עומד לעצור בצד ימין של הכביש. לכן החלה לעקוף אותו. התובעת, שלא הבחינה כי הרכב המעורב החל לעקוף אותה, פנתה שמאלה לכיוון החניה שבחצר ביתה ובעשותה כן חסמה את נתיב הנסיעה של הרכב המעורב. כתוצאה מכך פגע החלק הקדמי ימני של הרכב המעורב בדופן שמאל של הפולקסווגן.
4.מאופן אירוע התאונה, כמתואר בסעיף 3 דלעיל, עולה כי התאונה אירעה באשמתן המשותפת של שתי הנהגות המעורבות בה. רשלנותה של התובעת התבטאה בכך שפנתה שמאלה למרות שהבחינה ברכב המעורב הנוסע מאחוריה, ולמרות שהיתה צריכה לצפות כי בתגובה להאטת מהירות הפולקסווגן, הרכב המעורב עלול לעקוף אותה. לפני שפנתה שמאלה היה עליה לוודא שהרכב המעורב לא החל בעקיפתה ולא להסתפק במחשבה כי זאת הזכות שלה לפנות שמאלה (כדבריה בע"מ 1 לפרוטוקול, שורה 30). רשלנותה של הנתבעת התבטאה בכך שלא הבחינה באיתות של הפולקסווגן על כוונתו לפנות שמאלה ובכך שלא צפרה בטרם החלה בעקיפה כדי להזהיר את התובעת.
בנסיבות המקרה עולה רשלנותה של התובעת על זו של הנתבעת. אני קובע כי התובעת נושאת ב-60% מהאחריות לאירוע התאונה ואילו הנתבעת נושאת ב- 40% מהאחריות.
5.לאור קביעתי בסעיף 4 דלעיל כי הנתבעת נושאת ב-40% מהאחריות לאירוע התאונה, עליה לפצות את התובעת בשיעור של 40% מהנזק שנגרם לה כתוצאה מהתאונה.
כפי שעולה מהראיות שהובאו בפניי, עלות תיקון הנזק שנגרם לפולקסווגן הסתכמה בלמעלה מ- 25,000 ₪. התובעת פנתה לחב' הביטוח מגדל (להלן: "מגדל"), בה היה הפולקסווגן מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף, וזו פיצתה את התובעת, בניכוי השתתפות עצמית.
בתביעה שבפניי עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לפצותה בגין יתרת הנזקים, היינו השתתפות עצמית והפסד הנחת העדר תביעות, המסתכמים בסכום כולל של 6,269 ₪, כמפורט במכתב של מגדל מ- 15/9/13, שצורף לכתב התביעה. סכום זה כולל סך של 1,108 ₪ בגין השתתפות עצמית וירידת ערך. הנזק של ירידת ערך הינו נזק עתידי, שמתגבש רק בעת מכירת הרכב הניזוק. במקרה שבפניי, התובעת טרם מכרה את הפולקסווגן וכפי שאישרה בעדותה אין בכוונתה למכור אותו בקרוב. אין זה סוד שמחירו של רכב הולך ויורד בחלוף הזמן. השמאי העריך את ירידת הערך בשיעור של 6% משווי הרכב, שהיה במועד אירוע התאונה 73,920 ₪. מגדל פיצתה את התובעת בגין ירידת הערך בסכום של 3,327 ₪. בנסיבות המקרה, לאור חלוף הזמן מאז התאונה, העובדה שהפולקסווגן טרם נמכר ואין לדעת מתי יימכר, אם בכלל, אני סבור שאין לפסוק לתובעת פיצוי נוסף בגין ירידת ערך מעבר לסכום ששולם לה ע"י מגדל.
6.סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,064 ₪, שזה 40% מהסך של 5,161 ₪ (790 ₪ השתתפות עצמית בעלות תיקון הפולקסווגן + 4,371 ₪ הפסד הנחת העדר תביעות). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15/9/13 (תאריך המכתב של מגדל) ועד התשלום המלא בפועל.
לאור קביעתי כי התובעת נושאת במירב האחריות לאירוע התאונה, אינני מחייב בהוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, ל' אדר תשע"ד, 02 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.
למזכירות: נא לשלוח את העתק פסה"ד לצדדים.