בלום נ' אנגלו סכסון- סוכנות לנכסים

פסק דין

1. לפני תביעת התובע לאכיפת הסכם זיכיון עם הנתבעת ולחלופין לפיצויים בגין ביטולו כמו גם לנזקים כספיים נוספים שנגרמו לו כתוצאה מביטול הסכם הזיכיון עם הנתבעת בסכום כולל בסך 5,305,575 ₪, כולל מע"מ.

רקע וטענות הצדדים

2. התובע הינו מתווך במקצועו ובעליו של משרד תיווך מקרקעין בהרצליה. בתקופה שבין 1975 ועד לשנת 2006 שימש התובע כבעל זיכיון מטעם הנתבעת לאזור הרצליה.

3. הנתבעת הינה חברה אשר הוקמה על ידי קבוצת אפריקה ישראל השקעות בע"מ בשנת 1992 ורכשה מחברת אנגלו- סכסון סוכנות לנכסים בע"מ רשת סוכנויות כלל ארצי שהוקמה על ידי האחרונה בשנות השבעים, שהופעלה באמצעות חוזי זכיינות ברחבי הארץ.

4. התובע החזיק בזכויות להפעלת הזיכיון בתחום העיר הרצליה החל מינואר 1975 אם כי הסכם פורמאלי נחתם בין הצדדים רק ב- 11.1.79. על פי ההסכם הוקנתה לתובע ולשותפו דאז, מר יוסף צרפתי, הזכות להפעיל סוכנות תיווך לנכסי דלא ניידי בהרצליה ורמת השרון (נספח ב' לתצהיר התובע, ת/4, להלן: "הסכם הזיכיון"), שהופעלה פורמאלית החל מ- 1.4.76 (סעיף 3ב' להסכם הזיכיון) .

5. בתאריך 4.3.79 נחתמה תוספת להסכם הזיכיון ולפיה במקרה של פטירת התובע זכאים יורשיו למנות את אחיו, מר מיכה בלום, כזכיין וזאת בשל שינוי סעיף 18(1)(א) להסכם הזיכיון (ראה נספח ג' לתצהיר התובע, ת/4, להלן: "התוספת להסכם הזיכיון").

6. הסכם הזיכיון שנחתם כאמור בין הנתבעת לבין התובע ושותפו דאז מר יוסף צרפתי, פוצל בתאריך 21.12.94 באופן שהתובע נותר הזכיין הבלעדי לאזור הרצליה ואילו מר יוסף צרפתי הפך לזכיין בלעדי של רמת השרון (עותק אישורה של הנתבעת לפיצול צורף כנספח ד' לתצהיר התובע, ת/4).

7. התובע ניהל את הזיכיון במשרד תיווך אותו שכר משנת 1975 ועד הפסקת הזיכיון על-ידי הנתבעת באוקטובר 2006, ולמשך למעלה מ- 31 שנה.

8. לטענת התובע, במהלך שנת 2002 נקרתה לפניו הזדמנות עסקית להשקעה בנדל"ן מניב במיאמי שבארה"ב. הוא ביקר בארה"ב וניהל מו"מ לחתימה על הסכם עם הגורמים הרלוונטיים לכך (עותקי ההתכתבויות צורפו כנספח ה' לתצהיר התובע ת/4). מאחר והתובע נזקק למזומנים על מנת לממש חלק מאותה השקעה, הוא ביקש למכור הזיכיון עם הנתבעת והחל מחפש רוכשים פוטנציאליים. התובע הדגיש, כי מטרת מכירת הזיכיון היתה אחת ויחידה והיא השקעה בפרויקט נדל"ן בארה"ב מחד, ופינוי זמן לטיפול באותם עסקים בחו"ל מאידך בשל אותה הזדמנות עסקית שנקרתה בדרכו, אחרת, כך הוסיף, לא היה מעמיד את הזיכיון למכירה (סעיף 1.14 לתצהירו).

9. בחיפושיו אחרי רוכשים כאמור התובע מצא רוכשים פוטנציאליים, ה"ה צביקה שרגר ודורון קשת. משביקש התובע להחיל על רוכשים אלה את תנאי הזיכיון שהועמדו לו עפ"י הסכם הזיכיון, סירבה הנתבעת וביקשה להעמיד תנאי זיכיון חדשים, נחותים וגרועים במידה ניכרת מהזכיון שניתן לתובע, כשהמשמעות היתה דלדול משמעותי בתמורה הצפויה לו. כאן המקום לציין, כי שווי מכירת הזיכיון לאותם קונים פוטנציאליים הועמד ביניהם על הסך של 120,000$ (ראה חקירת הת' עמ' 58 מול 22 לפרוטוקול). התובע הדגיש, כי הנתבעת הסכימה למיהותם של הרוכשים הפוטנציאליים, אך ביקשה להעמיד את תקופת הזכיינות על 5 שנים עם אופציה ל- 5 שנים נוספות לפי שיקול דעתה, בעוד שהסכם הזיכיון עם התובע לא היה קצוב בזמן וניתן היה לסיימו בהתקיים תנאים מסוימים הנקובים בו.

ניסיונו של התובע להגיע להסכמות עם הנתבעת לא עלו יפה והנתבעת אף הודיעה במכתב מ- 18.2.03, כי ככל שלא יסכים התובע לתנאיה, תבטל הנתבעת את הסכם הזיכיון עמו (עותק המכתב צורף כנספח ו' לתצהיר התובע).

התובע הודיע לנתבעת, כי בכוונתו לעמוד על זכויותיו והנתבעת הודיעה לו מצידה, כי הינה מבטלת את הסכם הזכיינות עמו (ראה נספחים ח' ו- ט' לתצהיר התובע).

10. התובע ציין בתצהירו, כי בשנת 2003 משהבין כי צפויה לו מערכת משפטית וכי לא יוכל למכור את הזיכיון, הוא ויתר על ההשקעה בארה"ב. בין השנים 2005-2008 התנהלה מערכה משפטית בין הצדדים, תחילה בביהמ"ש המחוזי בת"א (ה"פ 1356/05, שהגיש התובע וה"פ 1427/05, שהגישה הנתבעת, כל אחד מטעמו לאישור עמדתו) וסיומה בהכרעת בימ"ש עליון במסגרת ע"א 5926/06, מתאריך 13.2.08, בו קיבל ביהמ"ש העליון, כבוד השופט דנציגר, את ערעורו של התובע דנא, וקבע כי "אנגלו סכסון ביטלה את ההסכם שלא כדין" (סעיף 53 לפסק הדין), וזאת לאחר שהסכם הזיכיון בוטל על ידי הנתבעת ללא כל סיבה שהיא ומבלי שהיתה לנתבעת זכות לכך עפ"י ההסכם, מכאן תובענה זו, שהוגשה לאחר היתר לפיצול סעדים שניתן לתובע.

במסגרת התובענה עותר התובע לאכיפתו של הסכם הזיכיון שבעקבות פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, שאישר הביטול מחד ואי עיכוב פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בביהמ"ש העליון, הביא לכך שהנתבעת העבירה את הזיכיון בתחום העיר הרצליה לזכיין אחר, לחלופין לפיצוי בגין שוויו ומעבר לכך לפיצוי בגין נזקים נוספים.

11. אשר לנזקיו הכספיים, טען התובע, כי במשך למעלה מ- 30 שנה שימש כזכיין הנתבעת ונהנה ומהשתייכות לרשת מוכרת, גדולה וותיקה, בה התובע לא נדרש "למכור את עצמו". עצם היותו זכיין של אנגלו- סכסון, כך טען, שהינו אייקון תיווך גדול ומוכר ברחבי הארץ, מיצבה אותו כמתווך מוביל בהרצליה העיר. התובע הדגיש את היתרונות הרבים הקיימים לו לזכיין, לרבות השתייכות לגוף בעל ידע וניסיון ניהולי, ארגון לוגיסטי, כשמחד יש לו הזדמנות לניהול עסק כעצמאי אך בה בעת הוא אינו "לבד" בזירה העסקית. עוד ציין, כי לסניף בהרצליה אטרקטיביות רבה, נוכח רמתם הסוציו- אקונומית הגבוהה של תושבי הרצליה, הנוטים לבצע עסקאות באמצעות מתווכים ולנוכח היקף השטחים המיועדים לפיתוח ולהתעוררות בשוק הנדל"ן בעיר בזמנים הרלוונטיים לתביעה.

ביטול הזיכיון, כך טען, מנע ממנו להמשיך ולייצר הכנסות במסגרת הזכיינות. כך גם יכול היה התובע להמשיך ולפתח את הסניף ואף לפתוח סניף נוסף באזור נווה אמירים, באופן שהזיכיון יחלוש על כל אזור הרצליה הצעירה, כפי שדובר גם עם הנתבעת, ולהפיק כפועל יוצא הכנסות משמעותיות נוספות.

התובע הדגיש, כי החל משנת 2002, המועד בו החל הקרע בין הצדדים, ולאור עמדת הנתבעת, נגרמה לו עוגמת נפש רבה, לרבות איום קיומי והוא נאלץ להקדיש את מירב מרצו וזמנו להתמודדות עם הנתבעת במקום לנהל ולפיתח העסק. עוגמת הנפש באה לכלל ביטוי בעצבות יתר, דכדוך ותופעות רגשיות שונות שליוו אותו ועודן מלוות אותו מתחילת ההליכים בתיק. זאת במיוחד, לאור העובדה ולפיה הקדיש חייו לזיכיון ולכן ההפתעה, האכזבה, העלבון והפגיעה שחווה שהלכו והחמירו עם ניהול התביעה, גם לנוכח ההשמצות חסרות הבסיס מצד הנתבעת. לפיכך עתר התובע גם לנזק תדמיתי ופגיעה במוניטין, כמי שהיה מזוהה עם הנתבעת לאורך עשרות שנים וזכיינותו בוטלה, מה שיצר סביבו תדמית שלילית לאור ביטול הסכם הזיכיון ללא כל סיבה (סעיף 6 לתצהיר התובע).

12. התובע הדגיש בנוסף, כי שימש כזכיין מסור ונאמן לאורך כ- 31 שנים, הסניף בניהולו שגשג, הניב רווחים ואף התקדם במעלה דירוג משרדי הנתבעת. בשנת 2004 אף הוענק למתווכת יעל נרקיס ממשרד התיווך של התובע תואר "תגלית השנה" מטעם הנתבעת (נספח י"ג לתצהירו) ובשנת 2001 הוענק אות לסוכן אחר. התובע אף הציג את נתוני דירוג משרדי אנגלו-סכסון לסיכום שנת 2003 (נספח ט"ו לתצהירו) ובו צוין כי הרצליה מצויה במקום ה- 17 מתוך 35 סניפים בהכנסות בכלל. עוד חזר והדגיש התובע רצונו לפתוח סניף נוסף באזור נווה אמירים, כך שיחלוש גם על אזור הרצליה הצעירה, באופן שהיה ידוע גם לנתבעת (סעיף 7 לתצהירו).

הקפאת פיתוח הסניף בין השנים 2002 ל- 2006