ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
36944-07
11/01/2011
|
בפני השופט:
מרדכי בן-חיים
|
- נגד - |
התובע:
גיורא שמיר
|
הנתבע:
1. בלול יעקוב 2. מזרחי רבקה 3. סעדיה עליזה
|
|
החלטה
מונחת בפני בקשת המבקש עו"ד גיורא שמיר לפסיקת שכר טרחתו ככונס נכסים שמונה לצורך מכירת בנין הכולל יחידות מסחריות ודירות מגורים ברחוב הגדוד העברי 58 בתל אביב (להלן: "הנכס") במסגרת תובענה לפירוק שיתוף במקרקעין.
בבקשתו פירט המבקש את פעילותו ככונס נכסים מאז יום 30.1.08.
הגם שהבקשה לא פירטה את נתוני היסוד לקביעת שכר הטרחה, אין חולק כי ביום 14.12.08 אישרתי למבקש למכור את הנכס בסכום של 3,020,000 ₪, העולה פי שניים מסכום השווי שנקבע בזמנו על ידי השמאית רחל קראוזה שמונתה מטעם בית המשפט ואשר בשומתה מיום 16.12.07 העריכה את שווי הנכס לסך של 1,549,000 ₪.
הנכס נמכר בסופו של יום לחברת א. עדן פון תקשורת בע"מ (להלן: "הרוכשת") בסכום האמור.
המבקש עותר לתשלום שכרו על פי שיקול דעתו של בית המשפט תוך שהבהיר כי השכר המקובל נע בין 10%-6% מסכום המכר.
המשיבים התנגדו לקביעת שכרו של הכונס בשיעורים בהם נקב.
המשיבה 2 טענה כי לדידה עסק הכונס במכירת דירה קטנה ומשכך, אין לפסוק לו שכר החורג מ-0.5% בתוספת מע"מ.
כמו כן העלתה המשיבה טענות והשגות באשר למכלול פעילותו של המבקש ואף טענה כי מינוי הכונסים נכפה עליה.
המשיב 1 (בלול יעקוב – להלן: "בלול") טען אף הוא כי מינויו של המבקש נכפה עליו. בלול אף הטעים כי מלכתחילה מונו שני כונסים (שאחד מהם הינו המבקש) וכי נקבע כי כל צד ישא בשכר טרחת הכונס מטעמו.
עם זאת, הסכים בלול כי עם שחרורו של עו"ד בן-אדוה ממינויו ככונס נכסים נקבע כי כל צד ישא בעלויות שכר טרחת המבקש ככונס על פי קביעת בית המשפט (החלטה מיום 30.1.08).
גם בלול העלה טענות והשגות נגד המבקש בכל הנוגע לפעילותו במסגרת הליכי הכינוס וטען כי המבקש לא נזקק לפעילות מאומצת במימוש הנכס.
בלול אף נסמך על פסק הדין ב-רע"א 365/09 עו"ד חמי אורן נ. חנקס בע"מ ואח' (פורסם בנבו – להלן: "פרשת אורן") שם אושרה פסיקתם של שתי הערכאות הקודמות לקביעת שכר הכונס על סך 10,000 דולר בלבד לגבי נכס שנמכר בסכום של 3,120,000 דולר.
בנתון לכך טען בלול כי יש לפסוק למבקש שכר כינוס בסך 10,000 דולר ולכל היות שיעור של 2% מתמורת המכר בתוספת מע"מ.
המבקש השיב על תגובות המשיבים וטען בקליפת אגוז כי אין לזקוף לחובתו את העובדה שכל אחד מן המשיבים נאלץ לדווח בנפרד למנהל מס שבח שכן, מדובר בשומות פרטניות לגבי כל אחד מן הבעלים של הנכס אשר בחרו לדווח בנפרד.
המבקש טוען כי נגרמה לו "טרחה מיוחדת" בשל הערמת מכשולים אין סופיים על דרכו על ידי בלול ובכלל זה ניסיון לעכב את הליכי המכירה של הנכס לרוכשת.
לאחר שנתתי את דעתי לטענות בעלי הדין, אני פוסק כדלקמן:
הבסיס הנורמטיבי לקביעת שכר כונס המתמנה לצורך פירוק שיתוף במקרקעין מצוי בתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים) התשס"ב-2002.
בתקנה 5 לתקנות הנ"ל נקבע מדרג אחוזי שכר כנגזרת משווי המכירה של הנכס (סכום המימוש).
בחינת נתוני השכר על פי התקנות מלמדת כי על פניו המבקש זכאי לשכר של 7% בתוספת מע"מ.