ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
28950-08-13
24/11/2013
|
בפני השופט:
איטה קציר
|
- נגד - |
התובע:
פארס בלוט
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
|
פסק-דין |
פסק דין
1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפי חוק נפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970, מיום 25/6/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור 9% מיום 13/7/12 ("ההחלטה").
2.טענות הערעור מופנות כנגד קביעות הוועדה בתחום האורטופדי, ליקוי השמיעה והטנטון.
3.לטענת המשיב, החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת, ולא נפל בה פגם משפטי.
לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
4.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.
5.ביום 25/6/13 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לרפואת אף אוזן גרון, מומחה לנוירוכירורגיה ומומחה לפסיכיאטריה, ועיינה בחומר הרפואי שעמד לפניה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ורשמה אותן בסעיף 26 לפרוטוקול. הוועדה תיארה את דברי המערער, לפיהם הוא "שומע רעשים, לפעמים לא שומע. כאבים בצוואר עקב רסיס שחדר לצוואר". המערער אובחן כסובל מ"חבלה אקוסטית, בספק טנטון לא תמידי". הוועדה קבעה למערער נכות משוקללת בשיעור 9% מיום 13/7/12, לפי הפירוט הבא:
נכות נפשית בשיעור 5%
נכות בשיעור 1% בגין ירידה בשמיעה
נכות בשיעור 1% בגין טנטון לא תמידי
נכות בשיעור 1%, בגין כאבי צוואר
נכות בשיעור 1%, בגין צלקת
הנכות האורטופדית
6.לטענת המערער, בהרכב הוועדה לא ישב מומחה בתחום האורטופדי, והוועדה אף לא ביקשה להיוועץ עם יועץ אורטופד על מנת לקבוע את נכותו בתחום זה. לפי הטענה הסתמכה הוועדה על קביעות של וועדות רפואיות קודמות בתחום האורטופדי.
לטענת המשיב, התביעה להחמרת מצב עניינה בתחום א.א.ג., ולכן הוועדה לא נדרשה להתייחס לתחום האורטופדי.
7.הוועדה אכן לא בדקה את המערער בתחום האורטופדי, אלא ציינה כי "במקום הפציעה בצוואר מימין, לא נראה כל ממצא". בשים לב לכך שתביעת ההחמרה התייחסה לאוזניים בלבד, הרי שלא נפל פגם בהחלטת הוועדה אשר לא בדקה אותו בתחום האורטופדי.
לפיכך, טענת ערעור זו נדחית.
הנכות בגין ליקוי שמיעה
8.המערער הוסיף וטען, כי הוועדה לא שלחה את המערער לבדיקת שמיעה עדכנית, וביססה החלטתה על בדיקה שנערכה שנתיים קודם לכן.
המשיב טען, כי לוועדה נתון שיקול הדעת באם לשלוח את המערער לבדיקת שמיעה חדשה, ומאחר שמדובר בשיקול דעת רפואי, אין לבית הדין סמכות להתערב.