בל"ל לישראל בע"מ נ' ע.י.נ בתי קפה בע"מ ואח'

החלטה

1.ביום 2.2.09 הגיש התובע תביעה כספית בהליך של סדר דין מקוצר כנגד הנתבעים הבאים: א) חברת ע.י.נ. בתי קפה בע"מ (להלן – החברה), ב) נאמן יעקב ג) הנתבעת.

2.על פי הנטען בכתב התביעה פתחה החברה חשבון בסניף שערי העיר של התובע בירושלים.

3.בחודש אוקטובר 2001 חתמה הנתבעת על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום וביום 19.10.01 נמסרה לה הודעה בגין ערבותה והיא אף אישרה בחתימתה את קבלת ההודעה על היותה ערבה לחיוביה של החברה כלפי התובע.

4.בחודש דצמבר 2007 אושרה לחברה לבקשתה הלוואה בסך של 60,000 ₪ אשר היתה אמורה להיפרע ב-36 תשלומים החל מחודש ינואר 2008.

5על פי אישור התובע מיום 28.1.09 נותר בחשבון החברה יתרת חוב המורכבת משני סכומים. האחד יתרת חוב בחשבון החברה בסך של 104,622 ₪ והשני, יתרת הלוואה שלא סולקה בסך של 40,220 ₪.

6.כנגד הנתבעת ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 26.3.09. לבקשה למתן פסק הדין צורף אישור מסירה + תצהיר המוסר לפיו ביום 20.2.09 ביקר המוסר בכתובת ברחוב אברהם שטרן 37/5 בירושלים ומסר את כתב התביעה לידי חמה, הוא אביו של הנתבע מס' 2 הנ"ל. חמה סירב לחיתום על אישור המסירה חרף העובדה כי הוא נטל את כתב התביעה לידיו.

7.למען הסדר הטוב יוער כי אף כנגד הנתבעים 1+2 ניתנו פסקי דין לאחר שלא הגישו בקשה לרשות להגן.

8.במסגרת בש"א 6294/09 שהוגשה ביום 4.8.09 עותרת הנתבעת לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

בתצהירה בתמיכה לבקשה מיום 2.8.09 ( להלן – התצהיר הראשון) טוענת הנתבעת כי מזה כ-4 שנים היא מתגוררת בישוב אדם שבמזרת בנימין. לתמיכה בטענה זו צירפה העתקים של חשבונות גז, ארנונה, חשמל וכו'.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי המצאת כתב התביעה לידי חמה כנטען על ידי התובע אינה המצאה כדין ודי בכך כדי לבטל את פסק הדין.

עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי קיום פסק הדין כנגדה נודע לה מאת חמה, וזאת ביום 26.6.09 ומיד פנתה לב"כ לטיפול בעניין.

לגוף התביעה טוענת הנתבעת כי מאחר ולא היו לה כל מניות בחברה הרי שהיא נכנסת להגדרה של ערב יחיד על פי חוק הערבות. בהמשך טוענת היא כי בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק הערבות ולאור העובדה כי הוחתמה על ערבות בלתי מוגבלת בסכום הרי שהיא פטורה מערבותה.

עוד מוסיפה היא כי על התובע היה לגלות לו שהיא בגדר ערב יחיד ומשלא עשה כן היא פטורה מהערבות.

טענה נוספת בפיה הינה כי התובע לא מילא אחר הוראות סעיף 26א' לחוק הערבות בכך שלא הודיע לה כי החברה שהיא החייבת העיקרית אינה פורעת את החוב. לבסוף, לשיטתה, היא גם בגדר ערב מוגן ולפיכך על התובע להיפרע תחילה מהחברה.

9.בתגובתו לבקשה עותר התובע לדחיית הבקשה, ובפיו הנימוקים הבאים: ראשית, הנתבעת ידעה על קיומו של פסק הדין נגדה עוד ביום 20.4.09 . עובדה זו נלמדת מכך כי בסמוך להגשת הבקשה למתן פסק הדין בהעדר הגנה ואף לאחר היתה הנתבעת מיוצגת על ידי עו"ד אשר ניהל עם ב"כ התובע מו"מ לפרעון החוב. יתרה מכך, הנתבעת בעצמה ביום 21.4.09 (נספח א' לתגובה) שלחה לב"כ התובע חומר באשר למצבה הכלכלי וזאת בהמשך למו"מ שניהל בשמה ב"כ עובר לשליחת החומר. ומכאן כי המועד האחרון להגשת בקשה לבטול פסק דין היה לכל המאוחר ביום 20.5.09 ומאחר והבקשה הוגשה רק ביום 4.8.09 החמיצה הנתבעת את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין ולפיכך היה עליה לעתור להאריך לה את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין והליך זה לא ננקט על ידה.

מעובדות אלה טוען התובע כי הנתבעת היתה מודעת להליכים המשפטיים שהתנהלו כנגדה ואף היתה מלווה בייעוץ משפטי בטרם ניתן פסק הדין ולאחריו, ולפיכך יש בנסיבות אלה להעדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה.

שנית, על אף שבידי התובע היה מצוי פסק דין לטובתו מיום 26.3.09 הרי שלאור המו"מ שהתנהל בין הצדדים התחייב התובע שלא לפתוח תיק הוצל"פ עד יום 16.4.09.

שלישית, לנתבעת אין כל הגנה כנגד התביעה. הנתבעת בניגוד לאמור בתצהירה הראשון היתה בעלת ענין בחברה שכן בעת יסוד החברה במהלך חודש אוקטובר הוקצו לה כ-100 מניות רגילות. די בעובדה זו כדי לשלול את טענתה כי הינה בגדר ערב יחיד.

10.בתגובתה לתגובת התובע צירפה הנתבעת תצהיר נוסף מיום 17.9.09 (להלן – התצהיר השני) .