בית משפט לתעבורה חיפה נ' פיצ'חדזה

החלטה

בפני שתי בקשות; האחת, בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב (להלן: "הנאשם") להקלה וביטול תנאי מעצר הבית בהם הוא נתון, והבקשה השנייה שהגישה המדינה היא להורות על פסילת הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, והיא למעשה, המשך הדיון בחלק השני של הבקשה המקורית שהגישה המדינה, שנדונה ביום 6/1/12 בפני שופטת המעצרים, שרק חלקה הראשון נדון (המעצר).

לשלמות התמונה, אציין כי כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של נהיגה בשכרות (תחת השפעת סמים) ונהיגה בקלות ראש.

בבקשה לעיון חוזר טוען הנאשם, כי במסגרת הגשת כתב האישום נגדו עתרה המאשימה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים וביום 6.1.12 הורה ביהמ"ש על שחרורו לחלופת מעצר בית מלא בביתו. בגדרה של אותה החלטה ציין ביהמ"ש, כי ניתן יהיה "לפתוח "חלונות" במעצר הבית, לרבות לצורך עבודה זו או אחרת" ( הציטוט הוא מהחלטת המעצר שניתנה על ידי שופטת המעצרים התורנית כב' השופטת תמר נאות – פרי). עוד טוען המבקש, כי הוא עובד כנהג מונית, נשוי ואב לשני ילדים קטנים, כעת מצוי בביתו, ללא מקור פרנסה והוא מעוניין אפוא לצאת ולחפש מקור אחר לפרנסתו, על מנת שיוכל להמשיך ולכלכל את משפחתו.

המדינה מתנגדת לבקשה להקלה בתנאי מעצר הבית בו הוא נתון, ועתרה מצידה, לפסול את המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, על יסוד הטיעונים שפירטה בבקשה בכתב המקורית שכללה גם את העתירה למעצרו של הנאשם. בדיון בפניי הוסיף ב"כ המדינה וטען, כי מדובר במי שנהג לכאורה כשהוא שיכור (תחת השפעת סמים), סירב ליתן דגימת שתן לצורך איתור סמים בגופו ומכאן, התחזק החשד כי אכן היה נתון תחת השפעת סמים. בנוסף, הפנה לעובדה, כי במונית בה נהג הנאשם נתפס נייר מקופל ובתוכו שרידי סם מסוג חשיש.

ב"כ הנאשם לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, ואלה אכן קיימות, כפי שגם קבעה שופטת המעצרים, אשר דנה בבקשה למעצר עד תום ההליכים. יחד עם זאת, לאור העדר הצהרה מפורשת בעניין זה בפרוטוקול שבפניי, כמו גם לאור הטענות שעלו בדיון שבפני, ומאחר ולא אני דנתי בבקשת מעצר עד לתום ההליכים, מצאתי לבחון שוב את התשתית הראייתית בתיק.

מחומר הראיות עולה כי הנאשם עובד כנהג מונית. ביום 5.1.12 בשעה 12:35 ביצעו בלשי מרחב זבולון תצפית לעבר המונית בה נהג הנאשם, הבחינו בו כשהוא מגיע מכיוון רחוב ים התיכון ופונה ימינה לרחוב בר אילן. השוטרים סימנו לנאשם לעצור בצד הכביש, לאור מידע מודיעני שהיה באמתחתם והקים חשד בדבר שימוש תדיר בסמים מסוכנים.

השוטרים הזדהו בפני הנאשם כאנשי משטרה, והודיעו לו כי הוא נחשד בנהיגה תחת השפעת סמים. בוצע חיפוש ברכב ובחיפוש נמצא נייר המשמש, לטענת השוטרים, לגלגול סיגריות. כמו כן נתפס נייר בצבע אדום, נייר פרסום של השופרסל ובתוכו שרידי סם. השוטרים מציינים בדוחותיהם כי ידוע שמי שמשתמש בסמים מסוג חשיש, מכניס את יתרת הסם שנשארה לתוך נייר ומקפל אותו. השוטרים שאלו את הנאשם לפשר הנייר ברכבו, אך הוא שתק ולדבריהם נראה לחוץ ולא רגוע. עוד ציינו, כי לאור התנהגותו התחזק החשד, כי הוא נוהג תחת השפעת סמים, ועל כן הם הודיעו לו כי הוא מעוכב לחקירה וכי אסור לו לאכול, לשתות, להקיא, לעשן או לשתות, ודרשו ממנו ליתן דגימת שתן לצורך איתור סמים בגופו. בתגובה, שתק הנאשם.

השוטרים מציינים, כי הסבירו לו את משמעות הדרישה וכן הסבירו לו את משמעות הסירוב ליתן דגימת שתן. הנאשם השיב שהבין את הדברים וביקש בתגובה להיוועץ בעו"ד. לדבריהם, לאחר מספר דקות הופיע במקום ב"כ הנוכחי, עו"ד קובי אלזרע, הלה שוחח איתו, ולאחר מכן שבו ופנו השוטרים לנאשם, ושאלו אותו באם יאות ליתן דגימת שתן. הוא סירב וביקש לעשן. השוטרים הבהירו לו כי במידה ויעשן לא יוכל ליתן בדיקת שתן והדבר יחבל בבדיקה לגילוי סמים. הנאשם השיב כי הוא מבין את הדברים ולא מוכן לתת דגימת שתן ופנה לעשן בפינת העישון.

עוד מציינים השוטרים, כי ערכו חיפוש במונית ומצאו מספר ניירות מקופלים עם חשד לשרידי סם מסוג חשיש.

בחומר הראיות מצויה בדיקת מאפיינים שנערכה לנאשם ממנה עולה כי הנאשם כשל במבחן ההליכה על הקו, כשל במבחן הבאת האצבע לאף. כמו כן, מצויה בתיק דרישה בכתב להיבדק ולמסור דגימת שתן לאיתור סמים מסוכנים ובה מצוין כי הנאשם סירב ליתן את הדגימה המבוקשת לבדיקה. הנאשם חתום על סירוב זה.

הנאשם נחקר באותו יום ומסר גרסה. מההודעה שמסר עולה כי לאחר שנועץ בסנגורו, שמר על זכות השתיקה בחלק מהזמן. הנאשם ציין כי הוא עובד כנהג מונית מזה כ-8 שנים וכי הוא עובד בדרך כלל בלילות. כשנשאל ביחס לנייר המקופל ובתוכו שרידי הסם, טען כי הנייר לא שייך לו, אך לא ידע למי הוא שייך. באשר לניירות המקופלים שהיו במונית, טען כי מדובר בניירות המשמשים לעישון סיגריות רגילות. באשר לסירוב ליתן דגימת שתן לאיתור סמים טען הנאשם כי אין צורך במתן דגימה בטענה שאולי אכל משהו והדבר יפגע בדגימה. הנאשם אישר כי הוא הבין את משמעות הדרישה ואת משמעות הסירוב למסור דגימת שתן וכי יראו אותו כמי שנהג בשכרות תחת השפעת סמים.

באשר לקיומה של תשתית ראייתית – אציין כי זו קיימת אך נובעת אך מהסירוב ליתן דגימת שתן. בתיק חומר מודיעיני אשר ביסס את החשד הסביר להצגת הדרישה ליתן דגימת שתן. לנאשם הוסברה מהות הדרישה, הוא חתום עליה, קיים סירוב ברור ליתן דגימה, לאחר שהבין את משמעות הסירוב, הוסיף ועמד במריו, וסירב לשתף פעולה, וזאת לאחר שנועץ בעו"ד שהגיע למקום. ומכאן המסקנה לפיה קיימת תשתית איתנה לביסוס כתב האישום.

עם זאת, קשות בעיני טענות המדינה בדבר עדות לשימוש בסמים עקב שרידי סם שנמצאו במונית. טענות אלה נסמכות רובן ככולן על הניירות שנמצאו במונית. בדקתי והפכתי בדבר, ולא מצאתי כי קיימות ראיות של ממש בדבר שרידי סם. ככל שהיו שרידים כאלה, היתה צריכה להיות מונחת בפני בית המשפט חוות דעת המעבדה הטוקסולוגית המאמתת זאת, והמצביעה על קיומם של שרידי סם בניירות שנתפסו במונית. חוות דעת כזאת – אין. עוד אציין בהקשר זה, כי גם החיפוש שנעשה במונית לא נקי מספקות באשר לחוקיותו, בהעדר צו או הסכמה מפורשת מצד הנאשם שאינה בנמצא, נוכח הוראות פקודת חסד"פ (מעצר חיפוש) והלכת יששכרוב.

לא נעלמה מעיני העובדה שהנאשם סירב להבדק לאיתור סמים בגופו, ועמד במריו גם לאחר שנועץ בעו"ד, אך לשם כך קבע המחוקק סנקציה ברורה, והיא החזקה החלוטה הקבועה בפקודת התעבורה לפיה יראו אותו כמי שנהג שיכור, לרבות העונשים שבצידה של עבירה זו.

לאור דברים אלה אפנה עתה לבחון את הבקשות שבפני.

באשר לבקשה לעיון חוזר – המחוקק קבע בסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו כי תנאי לעיון חוזר הוא שינוי נסיבות. שינוי נסיבתי כזה, אינו בנמצא. אולם, נוכח הנאמר לעיל והעדר עבר פלילי מכביד, או עבר תעבורתי דומה, לא מצאתי, בנסיבות הענין שבפני, ליתן לנתון זה נפקות יתרה, בעיקר נוכח שאלת הגבלת החירות הניצבת במוקד הדיון.

סבורני כי באיזון הראוי בין שאלת חירותו לתכלית המעצר, יש לקבל את הבקשה בחלקה, תוך עיבוי התנאים להבטחת תכלית מעצר הבית, ולהורות על מעצר בית לילי.

באשר לבקשה לפסילה עד לתום ההליכים - כאמור, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה, המבססות את האישום לפיו הנאשם נהג כשהוא שיכור (תחת השפעת סמים), לאחר שסירב לעשות בדיקה לאיתור סמים בגופו חרף הבנתו את משמעות הדברים. חשד זה ראשיתו בחומר המודיעיני שהוביל לדרישה ליתן דגימת סמים. אמנם, לא מצאתי תשתית ראייתית לקיומם של סמים במונית, אך עדיין פועלת חזקת השכרות החלוטה שבחוק, עקב סירוב הנאשם ליתן דגימת שתן לאיתור סמים בגופו. ויחד עם חומר הראיות והממצאים הנ"ל, פועלים כל אלה לחובת הנאשם, ומעלים עליו, כי המשך נהיגתו מסכן את הציבור מפאת חשד לכאורי זה.

בעניין זה נפסק לא אחת, כי בתי המשפט מצווים להרחיק מהכביש את מי שמסכנים מדעת את הציבור בנהיגתם, כך וביתר שאת, את מי שנוהגים לכאורה שיכורים (תחת השפעת סמים) (ראה לאחרונה בעבירת שכרות עקב חשד לשימוש בסמים וסירוב ליתן דגימה: דברי כב' השופט נ. הנדל ואישור פסילה עד לתום ההליכים בבש"פ 9006/10 רונן בן חמו נ' מדינת ישראל).