בית כנסת יפצה גבאי שנפל על אחד השבילים המובילים אליו ונפצע

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. הצדדים חלוקים על החבות ועל הנזק.

רקע

1.    התובע יליד 1944, חבר ועד, גבאי ומתפלל קבוע בבית הכנסת נפל על אחד השבילים המהווים דרכי גישה לבית הכנסת ומתקניו והכל ביום 19.3.05, בשעה 16.50 או בסמוך לכך, ונגרמו לו נזקי גוף [להלן - " התאונה"]. יצוין כי הנפילה עצמה אינה שנויה עוד במחלוקת.

המחלוקות

2.   בשאלת החבות, חלוקים הצדדים בשאלה, האם נפילת התובע, בנסיבותיה, מקימה חבות לנתבעות ואם כן, האם לתובע אשם תורם ובאיזו מידה לקרות התאונה.

3.   בשאלת הנזק חלוקים כמובן הצדדים קוטבית. אמנם אין מחלוקת כי כתוצאה מהתאונה, שבר התובע את שורש כף ידו השמאלית, אלא הצדדים חלוקים בשאלת השלכותיו של השבר.

4.   נתבעות לא חזרו בסיכומיהן על הטענה כי נתבעת 1 אינה אישיות משפטית ומכל מקום עומדת לתובע עילת תביעה ישירה נגד נתבעת 2, המבטחת.

דיון

שאלת החבות

5.   מטעם התובע, העיד הוא עצמו לעניין נסיבות התאונה. כן העיד מר צדוק שהין [להלן - " מר שהין"] שכיהן בזמנים הרלוונטיים לתאונה כיו"ר ועד בית הכנסת. מר שהין העיד כי אמנם לא היה עד לתאונה עצמה, אך הגיע בתכוף לתאונה למקום נפילת התובע וראה אותו במצבו. עוד הצהיר [סעיפים  8 - 9 לת/2] כי לא הופתע מנפילת התובע, שכן המדרכה הייתה אכן משובשת, סמוכה מאוד למדרגה ומרצפת אחת קודם לה, הייתה מרצפת מאוד בולטת בחלקה ושקועה בחלקה האחר. עוד העיד כי לאחר התאונה הורה לשפץ את השביל אך הדבר לא בוצע והוא עצמו עזב את תפקידו זמן קצר לאחר מכן.

6.    הנתבעות לא הביאו עדי ראיה לתאונה.

7.   התובע תיאר בכתב תביעתו את התאונה כך: "בהיותו ... פוסע על שביל בית הכנסת החליק לאחור לאחר שרגלו נתקלה במדרגה נמוכה ביותר, נפל וריסק את ידו השמאלית". בתצהירו [ת/1], סעיפים 4 - 6, הרחיב התובע : " בהיותי פוסע על שביל בית הכנסת, צמוד לקיר שכן בחלק החיצוני של השביל היו בורות ומדרכה מאוד משובשת, החלקתי לאחור עת רגלי נתקלה במרצפת משובשת וכאשר ניסיתי לייצב עצמי עת הושטתי רגלי קדימה, נתקלה זו במדרגה נמוכה ביותר, החלקתי ומעדתי לאחור .... בשל העובדה כי סביב הרב, בתוך בית הכנסת סמוך, לכניסה הראשית התגודדו אנשים ואני ביקשתי לצאת ולא להפריע יצאתי מהדלת האחורית ... אין האמור בדרך יציאתי הרגילה מבית הכנסת, שכן האמור ביציאה אחורית של בית הכנסת, ובדרך כלל אינני עושה שימוש בכביש צדדי זה". התובע חזר על עיקרי הדברים בחקירתו הנגדית .

8.   הנתבעות טענו כי התובע "שידרג" את גרסתו והעשירה, בין מועד הגשת התביעה למועד כתיבת תצהירו, כי לא היה שיבוש כלשהו במדרכת השביל כעולה מחוות דעת המומחה מטעמן, כי נפילת התובע אירעה ללא קשר לשיבוש במדרכה או ל"נמיכות" המדרגה ולחיזוק טענתן מציינות הן כי אך לו נתקל התובע, לגרסתו, במרצפת משובשת, הוא נתקל בחוד נעלו, מה שהיה מביא אותו להחליק ולמעוד קדימה דווקא ולא אחורה. לטענתן מדובר בעדות בעל דין יחידה, הדורשת סיוע, סיוע שאינו יכול להילמד מהגיון הדברים ומנסיבות הנפילה [אחורה] .

9.   התובע צירף לתצהירו צילומים המשקפים את המצב בעת התאונה ואין מחלוקת כי מצב זה לא שונה ולא תוקן עד עצם היום הזה [עמ' 14, ש' 5]. מעדות מר שהין, מהצילומים [סומנו 1 - 4 לתצהיר התובע] ובפרט מהצילומים 1 - 2 , בשילוב עם עדותו של התובע [עמ' 11, ש' 25] עולה כי השביל בו פסע התובע עובר לנפילתו, שביל צדדי ברוחב כ - 90 ס"מ ומרוצף אבן גרניט לא חלקה. התובע סימן את כיוון הליכתו עג"ב צילום 2.  מעט לפני מיקום התאונה, וכעולה מצילום 1, היה נטוע, עד שנעקר, מספר ימים לפני התאונה, עץ. העץ נעקר ולצדי שפת השביל נותרו בורות ושקעים. בכיוון הליכתו של התובע, מצידו השמאלי של גופו, היה בנוי קיר לבן [צילום 1] וכ - 30 ס"מ לפני שהסתיים השביל במדרגת סף [להלן - " מדרגת סף"], נמצאה מרצפת, הצמודה לקיר זה [להלן - " המרצפת"]. בצילום 2 אמנם לא ברור אם המרצפת שקועה או מלוכלכת, אך מצילום 1 ומעדות התובע, אותה אני מקבלת, עולה כי מדובר במרצפת שקועה במחציתה. זאת באופן שצידה של המרצפת, הסמוך לקיר, שקוע במקצת. מצילום 2 ומעדות התובע, עולה עוד כי המרחק בין המרצפת למדרגת הסף אינו עולה על רוחב "בלטה", כ - 30 ס"מ  [עמ' 16, ש' 3].

10.  מאידך, חיווה דעתו המומחה מטעם הנתבעות, מר מיכאל קרבצ'יק  [נ/1, פסקה 1.6 ועמ' 25 ש' 9]  כי איזור הנפילה אינו משובש". בהתייחס לצילום 1 לתצהיר התובע העיד כי המרצפת אינה שקועה ולכן לא ביצע מדידה של הפרש גובה. [ראו גם ת/5, מדידות שכן ביצע] . אינני מקבלת את ממצאיו של מר קרבצ'יק. מצילום 2 ומעדות התובע וכן מעדות מר שהין [עמ' 21, ש' 15] עולה כי המרצפת הייתה שקועה בחציה הסמוך אל הקיר. עדותו של מר שהין עשתה עלי רושם מהימן, מר שהין אינו בעל אינטרס בתביעת התובע ובתוצאותיה והוא אף אינו משמש כיום כבעל תפקיד בבית הכנסת. עדותו גם תואמת את התרשמותי מהצילומים.

11.  מכל האמור לעיל עולה, כי מבנה השטח או האזור בו התרחשה התאונה - הנו שביל, לא רחב בהרבה ממידות אדם, לא ארוך במיוחד, סמוך לקיר, כשבצד זה מרצפת שקועה בחציה, ומרחק כ - 30 ס"מ לפני מרצפת זו, מסתיים השביל במדרגת סף. מדרגה זו אינה מסומנת או צבועה וגובהה, כ - 8 ס"מ [ת/5, מדידות המומחה עצמו ועמ' 25 לפרוטוקול וכן צילום 4 שצורף לתצהיר התובע ולא נסתר].

12.  לטעמי, ממצאים אילו תומכים בגרסת התובע, שלא נסתרה, ולפיה, הלך בצמוד לקיר, רגלו נתקלה במרצפת המשובשת, הוא ניסה לייצב עצמו על ידי הושטת רגלו קדימה, אך זו נתקלה במדרגת הסף הנמוכה ביותר וכתוצאה מכל אלה, הוא החליק דווקא לאחור. אמת כי התובע לא ידע להעיד היכן בדיוק נפל, או החליק, וסימן בעיגול את האזור עג"ב צילום 2 [עמ' 12] אך עדותו [עמ' 14, ש' 28] עשתה עלי רושם אוטנטי ואמין.  מהלך הדברים, היתקלות במרצפת, ניסיון להתייצב והנחת רגל זו או אחרת, מקום בו סבר התובע כי יהיה משען לרגלו, מול היעדר משען בפועל [לאור מבנה מדרגת הסף] וניסיון התייצבות נוסף, או מתמשך, יכולים היו לגרום, בהצטבר, לאובדן שיווי המשקל, או חוסר יכולת התאזנות הגוף ולהטחת התובע לאחור. אני סבורה, בנסיבות אלה, כי הגורם העיקרי לתחילת "נפילת" התובע, הייתה המרצפת השקועה בחלקה, כאשר חוסר יכולתו להתאזן, לאחר היתקלותו בה, נגרם על ידי מדרגת הסף. מכאן נובע, כי למדרגת הסף כשלעצמה, מיקומה או אי סימונה בצבע כזה או אחר, לא היה קשר סיבתי משמעותי ל"נפילת" התובע וזו נגרמה קודם כל עקב השקע במרצפת.

13.  לעניין זה אכן נפסק והדברים מקובלים עלי, כי לא ניתן לצפות מנפגע כי ידע לשחזר בדיוק ובפירוט מרבי מה עשה בכל שניה ושניה מהאירוע ועל איזו מרצפת בדיוק עמד, באיזו זווית וכמה זמן, טרם נפילתו. דווקא עדויות סדורות ומדויקות מעוררות תהיות לעניין אמינותן. סביר שהנפגע ידע לתאר כללית מה אירע לו, מיקום הנפילה וכיצד נפל. הגיוני כי הנפגע יגיע למקום לאחר מכן על מנת לבחון את מיקום הנפילה ואף לצלמו [ת.א. 118884/01, וינשטיין נ' מועצה מקומית אזור ואח', מפי כב' השופטת ארנה לוי, מתוך אתר נבו]. דברים אלה יפים ודאי לענייני סמנטיקה, כגון תיאור התובע את התאונה כ"החלקה", "התקלות" או כ"נפילה". אין בלבי ספק כי לתפיסתו של התובע היו באירוע מימד "התקלות", "החלקה" ולבסוף "נפילה". עוד אין כיום חולק, כי מיד בתום האירוע, מצא העד מר שהין את התובע שכוב על השביל, על גבו כשרגליו מבצבצות מעבר לשביל [תצהיר החוקר מטעם הנתבעות מר אשר לוי ועדות מר שהין בעמ' 20, ש' 16 - 20]. כל אלה מחזקים את עדות התובע, שהינה עדות בעל דין יחידה. לא מצאתי ממש בטענת הנתבעות כי התובע "שידרג" את גרסתו בין מועד הגשת התביעה ועד מועד הגשת תצהירו, אלא כי פירט אותה כנדרש לשלב ההוכחות. התרשמתי מהצילומים שהוגשו ומעדויות העדים שלפני, כי אכן אירעה התאונה כפי שפירט התובע ועל כן אני מאמצת את עדותו.

המצב המשפטי