בית הספר אינו אחראי לנפילת תלמיד במהלך טיול אשר נגרמה עקב אשליה אופטית

1.      1.      התובע 1 (להלן: " התובע"), יליד 1991, למד בבית ספר אשר בפיקוחה של הנתבעת, השייכת לרשת צד ג' 1, בכיתה ח'. התובעים 2 ו- 3 הם הוריו. צד ג' 2 היא המבטחת את צד ג' 1.

2.      2.      ביום 16.5.05 יצא התובע עם בני כיתתו, וכיתות רבות נוספות, לטיול שנתי. בשעות הערב הגיעו המטיילים לאתר ראש הנקרה. בעת חזרת הנתבע עם חברים מהאתר לכיוון מקום חניית האוטובוסים, רץ התובע ונתקל בגדר ביטחון בין המדרכה לבין אזור חניית האוטובוסים, נחבל בפניו ושבר את אפו. בעקבות השבר נגרם לתובע שינוי באפו וכן כאבים משמעותיים.

3.      3.      עמדת התובע היא שנזקו נגרם בשל רשלנות מארגני הטיול, המורים והמלווים, שלוחי הנתבעת. הנתבעת סבורה כי לא נפל כל פגם בהתנהגות המורים ואין למצוא בתוכנית הטיול או בביצועו רשלנות. מכל מקום, סבורה הנתבעת כי ישנו אשם תורם גבוה ביותר של התובע בעצמו. לחלופין, סבורה הנתבעת שעל צד ג' 1 (להלן: " צד ג'") לשאת בנזק בשל כך שהיא מנהלת את בית הספר, ואף מהווה מעסיקה של חלק מצוות המורים. צד ג' סבור גם כן כמו הנתבעת כי האשם הוא בתלמיד ולא במוריו, ובכל מקרה, האחריות הכלכלית, אם יש כזו, צריכה לרבוץ על כתפי הנתבעת.

נסיבות התאונה

4.      4.      לגופו של עניין, לאחר שמעית הראיות, המחלוקת העובדתית בין הצדדים נראית מצומצמת וניתנת להכרעה בקלות. הטיול אורגן ותוכנן על ידי המורה לשל"ח, מר ענקי. מר ענקי ניהל בפועל את מהלך הטיול, הוביל את הקבוצות, והשגיח באופן כללי.

5.      5.      עולה מעדויות כל הצדדים כי התלמידים ירדו ברכבל של אתר ראש הנקרה, קבוצות קבוצות. לכל קבוצה נתלווה מורה או מלווה מבוגר אחר. לאחר הסיור בנקרות, התקבצו התלמידים באזור הרכבל ועלו בקבוצות מאולתרות. לטענת הנתבעת, מפי מר ענקי, בכל קבוצה כזו עלה מבוגר עם התלמידים. לעומת זאת, לטענת התובע, כאשר עלה עם קבוצת תלמידים ברכבל לא היה שם אדם מבוגר. אם כי, אף הוא מודה כי היה מבוגר שקיבל את הנערים, בעת הגיעם לצד העליון של הרכבל.

6.      6.      ב"כ הנתבעת מצביעה על סתירה בגרסת התובע בדבר אופן קרות התאונה. שכן, בטופס הדיווח הראשוני נרשם כי התובע הלך במסלול הליכה ולפתע נפל על פניו וקיבל מכה. גרסה זו סותרת את גרסת התובע וחברו בתצהיריהם, לפיה הם התחרו בריצה במורד מדרכה, והתובע התנגש בגדר הבטיחות (אשר תואר בכתב התביעה כ"עמוד"). אולם, התובע עצמו לא חתום על התיאור שנרשם לכאורה מפיו שלשה ימים לאחר האירוע, ואין לדעת עד כמה מי שבפועל רשם את הדברים הקפיד לרשום כראוי מפי התובע. לפיכך, יש להאמין לגרסת התובע בתצהירו ובבית המשפט לגבי אופן קרות התאונה, בוודאי שגרסה זו היא המסתברת יותר מעבר למאזן ההסתברות.

7.      7.      על פי דבריו של מר ענקי, אותו מבוגר שאמור היה ללוות את הנערים בעלייתם ברכבל אמור היה לרכז אותם ולילך עמם לאוטובוס, ולדעתו היה מבוגר כזה. דא עקא, שלא התייצב בבית המשפט מורה או מבוגר אחראי אחר, אשר אמר שהוא  ליווה את התובע בדרך אל האוטובוס, והשגיח עליו. מכאן, שיש לקבל את גרסת התובע, לפיה לא היה מבוגר כזה, בשלב הזה. מכל מקום, בוודאי שלא נעשה כל ניסיון למנוע מן הנערים לרדת אל האוטובוסים בגפם. כך, מסתבר כי התובע וחברו חגי בקלייניק (להלן: " חגי"), החלו לרדת שניהם לבדם מאזור הרכבל אל אזור האוטובוסים.

8.      8.      התובע וחגי החלו בתחרות ריצה במורד המדרכה המוליכה אל האוטובוסים. התובע הוביל. המדרכה, כעולה מתמונות המקום שהוגשו על ידי הצדדים, תחומה בגדר בטחון משני צידיה. בשלב מסוים, יש התרחבות של הכביש (מבחינת היורדים במדרכה - ימינה), על מנת ליצור מפרץ חנייה. המדרכה פונה, בהתאם לכך, ימינה. נמצא, שבקצה הירידה מגיעים לגדר בטחון, בין המדרכה לבין מפרץ החנייה.

9.      9.      התובע רץ במורד ולא ראה את גדר הביטחון מולו. מדבריו עולה כי זה, בצבעו, התלכד בעיניו עם האוטובוס שהיה מאחוריו. כך, נכנס התובע לגדר הביטחון בריצה מהירה, ונחבט בעוצמה בפניו. חגי, על פי עדותו, לא התנגש בגדר, שכן ראה את אשר קרה לתובע.

10.  10.  אין מחלוקת בין הצדדים כי האירוע ארע בשעות החשכה, כאשר במקום קיימת תאורה חשמלית. יש מחלוקת בין הצדדים עד כמה איכותית הייתה אותה תאורה. אולם, התמונה ת/2 משקפת, לכאורה, על פי טענת התובע, את מצב התאורה ואת מראה עיניו בהיותו יורד במדרכה אל עבר המעקה. לצורך הדוגמא, הוצב מאחורי המעקה רכב בצבע מטאלי, הדומה למעקה, ומודגם כיצד מי שרץ במהירות גבוהה, ואינו נזהר כל צרכו, אכן יכול שלא לראות את המעקה. אם כי, על פי התמונה שהציג התובע עצמו, אי ראיית המעקה מלמדת לכאורה על רשלנות  רבה ביותר, אם לא פזיזות של ממש. זאת, נוכח סיום המדרכה באותה נקודה עם סימון כחול/לבן על הסף, הפסקת המעקה בצד שמאל עבור מעבר חצייה (כשני מטרים קודם לכן), קיום עמוד (עם תמרור) לפני המעקה והתרחבות המדרכה ימינה (ראו גם התמונה ת/1 והתמונות שצילם החוקר מטעם הנתבעות). הדבר מלמד כי התובע החליט לרוץ היישר לתוך הכביש, מבלי לשים לב לכל השינויים הגלויים סביבו, ונתקל במעקה.

11.  11.  המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא, בסופו של עניין, מחלוקת משפטית, האם כאשר נשלחו הנערים לאורך המדרכה, מאזור היציאה מהרכבל, אל עבר האוטובוסים, התרשלו המורים ומארגני הטיול, אם לאו. זאת, בהתחשב בנתוני הנערים והמקום. כפועל יוצא ממחלוקת זו, יש מחלוקת אם הנזק נגרם כתוצאה מהתנהגות רשלנית של בית הספר.

12.  12.   ראוי לציין שיש מחלוקת משפטית נוספת בין הצדדים. התובע, נסע מן המקום, לאחר שטופל על ידי חובש, באוטובוס של התלמידים, לנהרייה. משם פונה לבית החולים במונית. ב"כ התובע סבורה שטעה האחראי על הטיול שלא הוזעק אמבולנס בבהילות למקום, משהתברר כי אפו של התובע מדמם. הנתבעת וצד ג לא מוצאים פגם בשיקול דעת האחראי על הטיול, אשר כפי שיפורט להלן, סבר שהנסיעה עם החברים באוטובוס תהיה מהירה יותר מאשר הזנקת אמבולנס מנהרייה עד ראש הנקרה. מכל מקום, לא מצאו הנתבעת וצד ג' כיצד נגרם נזק לתובע כתוצאה מהחלטה זו.

שאלת האחריות

13.  13.  ב"כ התובע בסיכומיה טוענת לקיומם של שני מקורות חובה על בית הספר לשמור על התלמידים. הראשון, חובה חוזית, הנובעת מעצם רישום ההורים את ילדם לבית הספר והפקדת היקר להם מכל בידי המורים. לשיטתה, בית הספר וצוותו מתחייבים כלפי ההורים לשמור על הילד מכל משמר, ובודאי לקיים את כל ההנחיות והוראות הבטיחות הרלוונטיות. עוד טוענת ב"כ התובע לקיום חובת שמירה על הילד מכוח דיני הרשלנות.  

14.  14.  כידוע, הטלת אחריות אזרחית בעוולת הרשלנות, תלויה בהתגבשות שלושה יסודות: חובת הזהירות, התרשלות והנזק שנגרם בגינה. קיומה של חובת הזהירות כלפי הניזוק, נבחנת על ידי מבחן הצפיות הכולל שני היבטים: הראשון, עקרוני, שאלת קיומה של חובת זהירות מושגית ואילו השני, ספציפי, שעניינו קיומה של חובת זהירות קונקרטית.

קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על פי מבחן הצפיות בו נבחן האם מזיק סביר  צריך היה לצפות את התרחשות הנזק. לא כל נזק שניתן לצפותו צריך לצפותו. נקודת המוצא העקרונית היא כי, מקום שניתן לצפות נזק, קיימת חובת זהירות מושגית, אלא אם כן ישנם שיקולי מדיניות משפטית השוללים את החובה (ראה ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, עמ' 119 (להלן: " פרשת ועקנין")) . 

15.  15.  אין, ולא תיתכן מחלוקת אודות קיומה של חובת זהירות מושגית. המדובר בתלמיד במסגרת טיול המאורגן על ידי בית הספר ועל בית הספר לצפות סכנות לתלמידים ולמנעם. שאלת קיומה של חובת הזהירות הקונקרטית, היא השנויה במחלוקת .

16.  16.   במסגרת פרק זה, בשלב זה, לא אבחין בין הנתבעת לבין צדדי ג' ולמען הנוחות, ייקראו הכול "הנתבעת". שכן השאלה היא אחריות מארגן הטיול והמבוגרים השונים בעת הטיול. רק אם ייקבע שקיימת אחריות כשלהי של המורים, יהיה מקום לפתוח דיון בחזית שבין הנתבעת לבין צד ג'.