בית הספר אינו אחראי לנזקים שנגרמו למורה אשר נפלה במסדרון בית הספר

אקדמות מילין

1. ענייננו בתביעה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, ילידת 1955, מורה בבית הספר אמי"ת בתל- אביב, ביום 3.4.01, עת החליקה לטענתה על חרצן של פרי או שאריות אחרות של מזון בעת שהלכה במבנה בית הספר.  הנתבע 3 הינו מנהל בית הספר, בו התרחש האירוע הנטען.

בכתב התביעה עתרה התובעת לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה באירוע הנפילה (להלן: "האירוע"), בעקבותיו סבלה לטענתה משבר בעצם הירך הימני בגינו נותחה בבית החולים "איכילוב" לקיבוע של השבר. התובעת עותרת לפצותה בגין נזקיה המיוחדים והכלליים תוצאת האירוע.

תמצית טענות הצדדים

2. לטענת התובעת התאונה נגרמה בגין רצפה מלוכלכת שעליה היו מפוזרות שאריות מזון המהווה "דבר מסוכן" להולכי הרגל במסדרון בית הספר. ומאחר והנתבעת 1 ו/או הנתבעת 2 הינן הבעלים ו/או המחזיקים של מבנה בית הספר, והנתבע 3 היה הממונה על ניהול בית הספר לרבות תחזוקתו התקינה, הרי שעל הנתבעים הראיה שלא הייתה מצידם רשלנות לגבי ה"דבר המסוכן" אשר יחובו בגינה.

לחילופין, טענה התובעת כי היא אינה יודעת את הנסיבות המדוייקות שגרמו לאירוע התאונה ובנסיבות המקרה יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" ועל הנתבעים להוכיח כי התאונה ארעה שלא עקב רשלנותם.

התובעת טענה עוד כי כל הנתבעים אחראים לארוע התאונה בין באחריות ישירה ובין באחריות שילוחית בשל העובדה שלא דאגו לסביבת עבודה בטוחה ונטולת סיכונים עבור התובעת, לא דאגו לנקיון המסדרונות של בית הספר, לא פיקחו על עבודת עובדי הנקיון בביה"ס ולא פעלו כפי שמעביד סביר היה אמור לפעול, הפרו את החובה החקוקה בפקודת הבטיחות בעבודה, אשר חייבה אותם לדאוג לבטיחות העובדים.

3. בכתב ההגנה מטעם הנתבעים הוכחש האירוע, האחריות להתרחשותו, נסיבותיו לרבות כל קשר סיבתי בין האירוע הנטען ונזקי התובעת, אשר הוכחשו אף הם. כן נטען, לרשלנות בלעדית תורמת של התובעת אשר הלכה בחוסר זהירות, לא שמה לבה לנעשה מסביבה, לא הסתכלה בכיוון הליכתה ולא הבחינה מה מצוי בכיוון הליכתה.

בנוסף טענו הנתבעים כי בנסיבות העניין אין מקום להחלת הכללים הראייתיים האמורים שכן התובעת יודעת היטב את נסיבות המקרה הנטען ואין היא יכולה לטעון לצורך היפוך הנטל לחוסר ידיעה.

הנתבעים הגישו הודעת צד ג' כנגד חברת א.מ המגדל בטענה כי סיפק שירותי נקיון לנתבעת 1 בזמנים הרלבנטיים וכי התאונה אירעה כתוצאה ממעשיו / מחדליו ולאור כך שביצע את עבודתה באופן בלתי מקצועי ולא פעל כפי שחברת נקיון סבירה הייתה פועלת בנסיבות העניין. ביום 20.5.08 ולאחר שמיעת עדויות הצדדים הודיע ב"כ הנתבעים כי הוא מסכים לדחיית ההודעה כנגד צד ג'.

4. שני הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים מטעמם. התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת של ד"ר מ.פאוקר לפיה נותרה לה עקב התאונה נכות צמיתה בשיעור 19% הנתבעות הגישו מנגד את חוות דעתו של פרופ' יעקב נרובאי אשר קבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5%. לנוכח הפערים בין חוות הדעת, מונה ד"ר דוד אדיבי כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 19.12.05 קבע המומחה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 8%, בעקבות האירוע נשוא התביעה.

מטעם התובעת העידה היא התובעת בעצמה. מטעם הנתבעים העיד מר צבי ירבלום, מנהל בית הספר אמ"ית.

דיון ומסקנות

5. הצדדים חלוקים ביניהם הן לעניין החבות והן לעניין גובה הנזק. בכדי להכריע בשאלת האחריות יש לבחון תחילה, האם הוכיחה התובעת את עצם קרות האירוע כפי שהיא טוענת לו.

נטל הראיה :

6. בטרם אדון לגופו של עניין בשאלת נסיבות התרחשות האירוע, אתייחס תחילה לטענות התובעת בדבר העברת נטל הראיה. התובעת טוענת כי נטל הראיה מוטל על הנתבעים לאור סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין ") שעניינו "חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו" ו/או מכוח היות רצפת המסדרון אשר עליה היו מצויות שאריות מזון בגדר "דבר מסוכן" כמשמעותו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין.

תחולת הכלל שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין מותנית בהוכחתם של שלושה תנאים מצטברים: העדר ידיעה או יכולת לדעת את הנסיבות שהביאו לאירוע הנזק; הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבעים היתה שליטה מלאה עליו; ואירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים התרשלו יותר מאשר עם המסקנה שנקטו זהירות סבירה. נטל השכנוע להתקיימותם של שלושת תנאי הסעיף מוטל על התובעת הטוענת לקיומם על-פי מאזן ההסתברות (ע"א 789/89 סמדר עמר, קטינה נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד מו (1) 712 (1992)).

בנסיבות המקרה דנא, לא הוכח קיומו של התנאי הראשון, שכן התובעת העידה באופן ברור מדוע אירעה התאונה לשיטתה ומה היתה הסיבה לנפילתה במסדרון בית הספר, ומשכך, התובעת יודעת כיצד קרתה התאונה ועליה נטל הראיה. מאחר שהתנאים שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין הינם תנאים מצטברים, אין עוד צורך לברר אם הוכחו התנאים הנוספים. אולם, למעלה מן הצורך יצויין, כי  לא שוכנעתי כי האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים או מי מהם התרשלו מאשר עם המסקנה שנקטו זהירות סבירה, כנדרש בתנאי השלישי להחלת הסעיף האמור. ועל כן אף מטעם זה אין להחיל את הכלל האמור על עובדות מקרה זה.

באשר לטענה כי רצפת בית הספר הינה בגדר "דבר מסוכן", לא שוכנעתי כי הרצפה נשוא התביעה מהווה דבר מסוכן כנטען ע"י התובעת, וכפי שיפורט בהמשך, לא הוכח כדבעי כי נפילת התובעת אירעה עקב שאריות מזון כלשהם אשר היו מצויות על הרצפה.