בית המשפט מותח ביקורת על התנהלות חברת הביטוח מול המבוטח

      מבוא

1. 1.       התובע יליד 1985, נפגע ביום 27.3.02 בתאונת דרכים בעת שרכב על קטנועו. מאחר והתאונה ארעה סמוך לשעת תשלום פוליסת ביטוח החובה, כפרה הנתבעת בחבות.

2. 2.       במסגרת ההליכים המקדמיים שולם לתובע תשלום תכוף בשיעור של 10,000 ש"ח ומונו שני מומחים לקביעת נכותו הרפואית של התובע, דר' קליגמן בתחום האורטופדי ודר' קירש בתחום הנפשי.

3. 3.       משלא הגיעו הצדדים להסכמה באשר לסיום המחלוקות בדרכי פשרה העידו מטעם התובע, התובע ואביו מר אדרי שלמה ומטעם הנתבעת העידו: חוקר פרטי מר יוסי אלפיה, השוטרים המתנדבים שהגיעו למקום הארוע מר דוד חדאד, מר טוביה צורף ומר נתן שמואל, בנוסף נחקר המומחה דר' קירש לבקשת הנתבעת. הצדדים הגישו בהסכמה מסמכים שונים ולאחר מכן סיכמו טיעוניהם בכתב, לרבות תגובת התובע לסיכומי הנתבעת.

4. 4.       במאמר מוסגר אציין כי בישיבת 9.10.05 הוגשו שני מסמכים רפואים (נ/1, נ/2) שנמסרו לעיונו של עורך הדין דביר והם הוחזרו לתיק בית משפט לאחר הגשת הסכומים.

             השאלות שבמחלוקת

5. 5.       מעבר למחלוקות הרגילות בדבר גובה הנזק כבכל תיק תאונת דרכים בולטות בתיק זה שתי שאלות מרכזיות הטעונות הכרעה.

-הראשונה-האם במועד ארוע התאונה היה לתובע כיסוי ביטוחי או במילים אחרות האם רק לאחר התאונה אץ התובע לשלם את פוליסת ביטוח החובה כטענת הנתבעת.

-השניה-הינה שאלה בדבר נכותו הנפשית של התובע והקשר בינה לבין ארוע התאונה, גם בנושא זה מעוררת הנתבעת את הקושיה וטוענת בניגוד לחוות דעת מומחה בית המשפט דר' קירש כי לתובע לא נגרמה נכות נפשית ואין בין מצבו הנפשי לבין התאונה כל קשר סיבתי.

דיון

       עדות יחידה האמנם?

6. 6.       בטרם אנתח העדויות וטענות הצדדים אתייחס לשאלה מיקדמית הקשורה בבחינת הראיות. הנתבעת בסעיף 10 לסיכומיה מכנה את עדות התובע ואביו כעדות יחידה תוך הפנייה לסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) על כל המשתמע מכך. עמדה זו אינה מקובלת עליי שכן סעיף 54 חל רק במקרה בו מדובר בעדות יחידה של בעל דין "שאין לה סיוע". בתיק זה לעצם קרות ארוע התאונה והפגיעה שנפגע התובע יש סיוע ממקורות רבים הן במסמכים רפואים, הן בעדויות השוטרים שהגיעו למקום הארוע והן בפגיעות שניכרו על גופו של התובע-חלקן עד היום וסיוע ניתן למצוא אפילו בתמליל החקירה שנחקר התובע ע"י החוקר הפרטי. לשם המחשת מהותו של סעיף 54 אפנה לפסק דינו של כב' הש' ריבלין בע"א 6129/04 אסתרינה טרטמן נ' "הכשרת הישוב" חברה לביטוח בע"מ תק-על 2005(4), 3640, בעמ' 3642 "חובת ההנמקה לפי סעיף 54 קמה בהתקיימותם של שני תנאים: האחד, פסיקה על-פי עדות יחידה שאין לה סיוע ואין היא הודיית בעל דין; השני, התקיימות אחד המקרים המנויים בסעיף (ראו: י' קדמי על הראיות (תשס"ד)  1238). בין אם הסיוע לעדות היחידה אינו אלא ראיה ממקור נפרד ועצמאי ובין אם די אך ב"תוספת ראייה" - נתקיימה כאן ראיה מסייעת (ראו שם, בע' 1240). פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפרט את הראיות הנוספות עליהן הוא נסמך, בהן מכתבים מאת רופאים תעסוקתיים, מכתב סמנכ"ל הבנק בו עבדה המערערת ובעיקר תמליל חקירתה של המערערת על-ידי חוקרת פרטית מטעם המשיבות - שנסקר בהרחבה בפסק הדין. משכך לא קם עוד הצורך בהנמקה נפרדת להסתמכות על עדותה של המערערת".

7. 7.       לאור האמור לעיל ניתן לקבוע כי אין במקרה זה צורך בהנמקה מיוחדת בעת בחינת עדויות התביעה.

       שעת ארוע התאונה והאם באותו מועד כבר שולמה תעודת ביטוח החובה

8. 8.       לאחר שבחנתי את עדות התובע שוכנעתי כי ארוע התאונה ארע לאחר שהוא שילם בעצמו את דמי הפוליסה בסוכנות הדואר. חיזוק לכך הנני מוצא בשלוש מקורות, השוטרים  והמתנדבים שהגיעו לאירוע מצאו במקום את התובע כשבידו תעודת ביטוח לאחר התשלום (נ/11 ועדות השוטר חדאד). לוחות הזמנים מצביעים על שעת ארוע שארעה לאחר שעת התשלום. חוקר פרטי מטעם הנתבעת חקר את כל המעורבים בנושא החל מפקידת סוכנות הביטוח שהנפיקה את התעודה וכלה בעדי ראיה שנכחו בארוע כשבין לבין ביקר החוקר וחקר גם את פקידת בנק הדואר בו שולם התשלום, משלא הביאה  הנתבעת את אותם עדים להעיד, חזקה היא כי אותם עדים תומכים בגרסת התובע.

9. 9.       עוד אזכיר כי הנתבעת טענה כי לאחר התאונה התובע התקשר ממקום האירוע באמצעות מכשיר הטלפון על מנת לבקש כי תעודת הביטוח שטרם שולמה תשולם לאלתר, בהסכמת התובע ניתן צו שאיפשר לנתבעת לקבל פירוט שיחות מקווי טלפון שונים אותם ביקשה.  העובדה כי למרות זאת לא הוצג ע"י הנתבעת דו"ח פירוט השיחות שעשה התובע במכשיר הטלפון מחייבת את המסקנה כי אין לנתבעת ראיות בדבר שיחת טלפון שעשה התובע ומכאן שתעודת הביטוח שהחזיק בידיו בעת הגעת השוטרים היתה בחזקתו לאורך כל הדרך כאשר דמי הביטוח שולמו עובר לתאונה .

10. 10.   למען הסדר אבהיר כי איני סבור שמועדים כמו דקת התשלום בבנק הדואר- דקת המועד בו הונפקה הפוליסה או דקת המועד בו נרשמה ההודעה על ארוע התאונה למשטרה יכולים להיות כה מדוייקים כאילו מדובר בשעונים אטומים מסנוכרנים. כך למשל עיון במסמכים מראה כי במשטרה נרשמה ההודעה על התאונה בארבעה מועדים שונים 10:30 10:20, 10:17 10:18. בטופס המידע על התאונה נרשמה שעת ארוע 10:20 (נספח ה'      לת/1), בדו"ח הארועים נרשמה שעת קבלת הידיעה  10:17 (נ/5), בטופס זהה נרשמה שעת קבלת הידיעה כ- 10:18 (נ/4), השוטר  חדד ראה התאונה כעד ראיה לדבריו בשעה 10:20 (נ/10), על פי הודעתו של הנהג הפוגע (מסמך 7 בת/6 אשר הוגש בהסכמה) התאונה ארעה בשעה 10:30!. אמנם מחשב התשלומים בבנק הדואר עמד על השעה 10:15 בעת תשלום הפוליסה אך  ומאחר ואין מחלוקת כי סניף הדואר, ביתו של התובע ומקום התאונה כולם נמצאים בקרבה פיסית של דקות גרסת התובע סבירה בעיניי ושוכנעתי כי התובע נפגע לאחר שהספיק לשלם את פוליסת הביטוח בסניף הדואר, יצא לנסיעתו הראשונה על הקטנוע ומיד לאחר מכן ארעה התאונה.

11. 11.   לכך אוסיף כי מגרסת התובע בפני החוקר (עמ' 9 לתמליל נ/8) ומעדותו (עמ' 44) עולה כי סמוך לפני ארוע התאונה, ניידת משטרה היתה 20 מ' מאחוריו, כך גם מתאר השוטר דוד חדאד שנהג באותה ניידת תיאור התואם תאורו של מי שנמצא בזירת האירוע (ר' דו"ח פעולה מס' 3 בת/6) ואדגיש כי הניידת של מר חדד לא הגיעה לארוע בעקבות פנייה למשטרה מצד גורם כלשהו, אלא היא טיפלה בארוע בשל העובדה כי האירוע ארע בעת שהשוטרים שהו במקום במסגרת תפקידם. נסיבות אלו לא היו מאפשרות לתובע להזעיק מישהו שירוץ יקח ממנו את תעודת הביטוח, יגיע לסניף הדואר, ישלם את התשלום, יחזור לזירת הארוע ויאפשר לתובע להציג בפני השוטר תוך דקות תעודת ביטוח לאחר תשלומה.

12. 12.   לאור האמור לעיל הנני קובע כי במועד הארוע היה לתובע כיסוי ביטוחי והנתבעת חבה בפיצוי כל הנזקים שנגרמו לו באותה תאונה.