הנשיאה ד' ביניש:
המערער הינו עד המדינה בהליך פלילי המתנהל כנגד המשיבים 2-6 בבית-המשפט המחוזי באר-שבע (פ"ח 1078/08). בית-המשפט המחוזי הורה על מאסרו של המערער לפי סעיף 5 לפקודת ביזיון בית המשפט החל מיום 25.11.08 ועד ליום 21.12.08, וזאת בשל סירובו להשיב על שאלה עליה נשאל מספר פעמים במהלך חקירותיו הנגדיות למרות שחוייב לכך על ידי בית המשפט. כנגד החלטה זו הוגש הערעור שלפנינו.
עיקרי העובדות והשתלשלות העניינים
1. כנגד המשיבים 2-6 הוגש כתב-אישום לבית-המשפט המחוזי באר-שבע (השופטים ש' דברת, י' צלקובניק ור' אבניאלי) בגין עבירות אלימות שונות ופעילות אסורה במסגרת ארגון פשיעה. לפי הנטען בכתב-האישום, המשיב 2 (להלן: זגורי), עמד בראש ארגון פשיעה והפעיל את יתר הנאשמים בפרשיות השונות המתוארות בחמשת האישומים בכתב-האישום המתוקן. עיקר התשתית הראייתית בתיק מתבססת על עדותו של המערער כעד מדינה, בהיותו מי שהיה שותף לביצוען של העבירות נשוא כתב-האישום המתוקן או מי שידע עליהן מקרוב.
ביום 10.11.08 החל המערער במתן עדותו בפני בית-המשפט המחוזי. באותה ישיבה, השיב המערער כי הסכים להיות עד מדינה לאחר שקיבל מידע לפיו זגורי רוצה לרצוח אותו ולפגוע במשפחתו. לשאלת עו"ד פלדמן - סנגורו של זגורי, השיב המערער כי המידע בדבר רצונו של זגורי לפגוע בו ובמשפחתו נמסר לו משני מקורות: האחד, מפעיל סוכנים משטרתי בשם אורן סבג, שלטענת המערער אמר לו כי הוא מכיר את ההתנהלות של זגורי, וזאת "לא על-פי מידעים מודיעיניים אלא על-פי הערכות אישיות". והשני, בחור נוסף (להלן: האלמוני) עימו שוחח המערער בשיחת טלפון בהיותו במעצר. לטענת המערער, אותו אלמוני אמר לו כי זגורי רוצה לפגוע באשתו של המערער ובילדיו. המערער הוסיף בעדותו כי הרגיש שמשהו השתנה בהתנהגותו של זגורי כלפיו, ולפיכך הסיק כי המידע האמור אמנם נכון. המערער השיב כי האלמוני עימו שוחח אינו שוטר, אולם סירב לחשוף את שמו וזהותו של אותו הבחור.
בישיבה הבאה שהתקיימה ביום 17.11.08 עמד המערער בסירובו לחשוף את שמו וזהותו של האלמוני שלטענתו הזהיר אותו מפניו של זגורי, ושהיווה את אחד הגורמים להחלטתו להתקשר בהסכם עד מדינה. לשאלת בית-המשפט מהי הסיבה לסירובו לחשוף את זהות האלמוני, השיב המערער: "בגלל שזה בן אדם שעשה לי טוב ועזר לי ונתן לי להבין מה קורה בחוץ, אז...אני לא מוכן לחשוף את השם שלו". ובהמשך הוסיף: "יש לי בעיה להגיד את זה כי הבן אדם עזר לי, הציל את אישתי והילדים". בתגובה לדברים האלה, ציין בא-כוח המדינה בפני בית-המשפט כי "אפשר להבין את האינטרס של העד לשמור על שלומו [של האלמוני] או שהוא חושב שזה מסכן...". בהמשך, ציינה השופטת דברת בפני המערער כי "אתה עדיין חייב לענות על השאלה הזאת" והוסיפה כי החקירה הנגדית תימשך וכי בישיבה הבאה יהיה על המערער לתת את תשובתו בעניין שם האלמוני. בהמשך עדותו, ציין המערער כי זגורי מכיר את האלמוני, וכי הוא חושש לתת פרטים מזהים לגביו.
בפתח החקירה הנגדית שהתקיימה יומיים מאוחר יותר, ביום 19.11.08, נשאל המערער שוב לשמו של האלמוני, אולם המערער סירב להשיב על השאלה. בהמשך הדברים, השיב המערער כי "...אני רואה מה קורה במדינה, איך אנשים נפגעים, אני לא צריך לקחת על המצפון שלי מצב שאותו בן-אדם שמסר לי את המידע הזה יכול להיפגע".
ביום 25.11.08 במעמד הצדדים, נתן בית-המשפט המחוזי את החלטתו לפיה המערער ייאסר לפי פקודת ביזיון בית-המשפט עד ליום 21.12.08. עוד הוחלט כי המערער יובא שוב בפני בית-המשפט המחוזי ביום 30.11.08 על-מנת לבחון האם שינה את דעתו והוא מוכן לגלות את זהותו של אותו אלמוני, שאז ישוחרר ממאסר מיד. בהחלטה נוספת מאותו היום צוין, בין היתר, כדלקמן:
"...גם אם קיים טעם צודק, לכאורה, לסירובו של העד [המערער] מפאת החשש לגורל אותו אלמוני, הרי טעם זה מצא ביטויו לראשונה בדברי העד לאחר טיעוני המדינה. טעם זה - כשמדובר בגילוי זהות - בתיקים כמו זה המתנהל לפנינו - תמיד קיים בתיאוריה".
בהמשך ההחלטה, עמד בית-המשפט על דברי המערער לפיהם חתם על הסכם עד מדינה בגין המידע שקיבל לידיו מאותו בחור אלמוני, שמסר לו כי זגורי רוצה לרצוח אותו ולפגוע באשתו ובילדיו. בהתחשב בכך, הוסיף בית-המשפט וקבע כי:
"בנסיבות אלה, כאשר הרקע לחתימה על הסכם עד המדינה, מקורו במידע זה שקיבל [המערער] מאותו אלמוני, יש חשיבות לזהותו.
החלטתנו בדבר חיוב העד [המערער] לגלות את זהות האלמוני, בעינה.
מובהר בזה לעד שאם לא יגלה את זהות האלמוני, לא יהיה מנוס מלהורות על מאסרו על פי סעיף 5 לפקודת בזיון ביהמ"ש".
בהתאם להחלטה האמורה, הובא המערער בפני בית-המשפט המחוזי ביום 30.11.08 על-מנת לבחון האם חזר בו מסירובו למסור את שם האלמוני אליו התייחס בעדותו. בפתח הישיבה השיב המערער כדלקמן: "לשאלת ביהמ"ש אם אני חוזר בי מהסירוב אני עונה כמו בדיון הקודם, שהדבר האחרון שאני רוצה זה לבזות את ביהמ"ש, אבל במקביל אני מעדיף לרצות את העונש שביהמ"ש גזר עליי ושלא יהיו לי ייסורי מצפון שילוו אותי כל החיים". באותה הישיבה הורה בית-המשפט למנות למערער סנגור, ונקבע כי המערער יובא להמשך עדותו ביום 21.12.08.
עיקרי טענות הצדדים
2. לפנינו ערעורו של המערער כנגד החלטת בית-המשפט המחוזי על מאסרו עד ליום 21.12.08 לפי סעיף 5 לפקודת ביזיון בית-המשפט. טענתו המרכזית של בא-כוח המערער, עו"ד דיוויס, היתה כי שאלת זהותו של האלמוני עליו העיד המערער אינה מהותית להגנתם של המשיבים-הנאשמים, וכי אין בסירובו של המערער לחשוף את זהות האלמוני כדי להצדיק צעד קיצוני ופוגעני של שלילת חירותו בדרך של מאסר. בא-כוח המערער הוסיף כי מרשו גילה בעדותו טעם צודק לסירובו לחשוף את שם האלמוני, מחשש שגילוי זהותו של האלמוני יוביל לפגיעה בו. עוד הדגיש בא-כוח המערער כי מרשו עיקש בסירובו לחשוף את זהות האלמוני, ולכן מאסרו הופך לבלתי אפקטיבי ולחסר תועלת באשר אין בו כדי להביא את המערער לחדול מסרבנותו. באת-כוח המדינה טענה אף היא כי המערער הציג הצדק סביר לסירובו לחשוף את זהות אותו האלמוני, וכי בנסיבות העניין אין לכפות על המערער להשיב על השאלה באמצעות מאסר.
באי-כוחם של המשיבים-הנאשמים, עו"ד פלדמן, עו"ד שרמן ועו"ד בן-נתן, טענו מנגד כי אין להתערב בשיקול-דעתו של בית-המשפט המחוזי אשר שוכנע כי שאלת זהותו של האלמוני היא מהותית לעניין. לפי הטענה, זהותו של אותו אלמוני חשובה להגנת המשיבים-הנאשמים, לא רק לשם בירור אמינותו של המערער בשאלת עצם קיומו של אותו בחור אלמוני ותוכן שיחתו הלכאורית עם המערער, אלא גם כדי שניתן יהיה לברר מהו המניע האמיתי שעמד בבסיס החלטתו של המערער להתקשר בהסכם עד מדינה - האמנם חששו מפניו של זגורי כנטען על-ידו, או שמא מניע כספי או אחר. הסנגורים הוסיפו וטענו כי אין להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי לפיה המערער לא הראה טעם סביר לסירובו לגלות את שם האלמוני. בהקשר זה נטען כי המערער העלה את החשש שמא יבולע לאותו אלמוני, רק לאחר שטעם זה הועלה על-ידי בא-כוח המדינה בטיעוניו בפני בית-המשפט קמא.
דיון
3. סעיף 5 לפקודת בזיון בית המשפט (להלן גם: הפקודה), העומד במרכז הדיון לפנינו, קובע כדלקמן: