בית המשפט העליון דחה בקשת הנאשמים לאסור על פרסום פומבי של שמותיהם

           לפני בקשה לאסור על איסור פרסום שמותיהם של המערערים בע"פ 8755/07 ובע"פ 8670/07.

1.        בעקבות כתב אישום שהוגש נגדם במשותף, הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה את ניסים דהן, המערער בע"פ 8570/07 (להלן:"דהן") ואת הנרי פחימה, המערער בע"פ 8755/07 (להלן:"פחימה") בביצוען של עבירות מין ועבירות נוספות בר' (להלן:"המתלוננת"). בגין הרשעתו, נידון פחימה ל-30 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. בנוסף, חויב פחימה לשלם למתלוננת פיצויים בסכום של 15,000 ש"ח. על דהן נגזרו שמונה שנות מאסר, מתוכן 6 שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. בנוסף, חויב דהן לשלם למתלוננת פיצוי בסכום של 60,000 ש"ח.

2.        פחימה ודהן הגישו שניהם ערעורים לבית משפט זה. הערעורים נסבו הן על הכרעת הדין שניתנה בעניינם, הן על העונשים שנגזרו עליהם. בד בבד, הוגשו מטעמם בקשות לעיכוב ביצוע של רכיבי ענישה שונים שנגזרו עליהם. דהן ביקש לעכב את תשלום הפיצוי אותו חויב לשלם למתלוננת. לבקשתו, בקשה זו נמחקה בהחלטתי מיום 18.10.07. פחימה ביקש לעכב את מועד התייצבותו לשאת בעונש המאסר בפועל שנגזר עליו. בהסכמת הצדדים, עוכב ביצועו של עונש זה עד למתן פסק-הדין בערעור (החלטת השופטת א' חיות מיום 23.10.07).

           בנוסף, הגישו דהן  ופחימה בקשות למתן צו שיאסור על פרסום שמותיהם ופרטיהם המזהים. בבקשתו של דהן לא צוין במפורש מהו פרק הזמן שלגביו נתבקש צו איסור הפרסום, אולם עולה ממנה, כי היא מתייחסת למתן צו שיעמוד בתוקפו עד להכרעה בערעור. פחימה עתר למתן צו איסור פרסום עד לדיון בבקשתו לעיכוב ביצוע העונש. לכאורה, משניתנה החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש פחימה, ההכרעה בבקשה לאיסור פרסום שהוגשה מטעמו - מתייתרת. מכל מקום, לשם שלמות התמונה ובשל כך שהשיקולים הרלוונטיים להכרעה בבקשות זהים, דבריי להלן רלוונטיים לדהן ולפחימה גם יחד. דהן מדגיש, כי הוא לא הורשע בכל העבירות שיוחסו לו מלכתחילה בכתב האישום וכי הערעור שהוגש מטעמו נסב גם על הכרעת הדין. עוד הוא טוען, כי פרסום שמו יסב לו ולמשפחתו נזק בלתי הפיך. ממילא, כך טענתו, מצוי הוא כעת מאחורי סורג ובריח ולכן שיקולים של טובת הציבור ובטחונו אינם רלוונטיים לשאלת הפרסום לעת הזו. בנוסף טוען דהן, כי פרסום שמו וסוג העבירות בהן הורשע יחשפו אותו לסיכונים מצד אסירים אחרים בבית הסוהר בו הוא שוהה. לבסוף הוא טוען, כי בשל אופייה של הקהילה אליה משתייכים הוא והמתלוננת חשיפת זהותו תביא, קרוב לוודאי, לחשיפת זהותה ופרטיה של המתלוננת. מרבית טענותיו של פחימה מתייחסות לאיסור פרסום עד להחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע. להשקפתו, פרסום שמו יגרום לו נזק בלתי הפיך. 

           המשיבה מתנגדת לבקשות שכן להשקפתה אין כל נימוק המצדיק את איסור הפרסום המבוקש.

3.        בהסכמת הצדדים, החלטתי לדון בבקשות על יסוד הנימוקים בכתב, ולאחר שעיינתי בנימוקיהן ובתגובת המדינה, הגעתי למסקנה כי דינן להידחות. עקרון פומביות הדיון, המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן:"חוק בתי המשפט"), הוא עקרון יסוד בשיטתנו המשפטית. עקרון זה "חושף את פועלה של מערכת המשפט ואת ההליכים שהיא מקיימת לעיניו של הציבור הרחב. פומביות זו של הדיון נועדה להבטיח את זכותם של בעלי הדין להליך תקין והוגן, ויש בה כדי לחזק את אמון הציבור במערכת המשפט בהגשימה את זכותו של הציבור לדעת, את חופש הביטוי ואת חופש התקשורת והעתונאות" (בש"פ 8698/07 אזולאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.10.2005). להלן: בש"פ 8698/07. והשוו: פסקה 13 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל בע"פ 11793/05 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.4.06). להלן: חברת החדשות); ע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 444, 451-450 (1991); רע"פ 6288/02 יאנוס נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(2) 97, 109(2004)). עיקרון פומביות הדיון משמיע  אותנו, כי על דרך הכלל, ינוהל ההליך המשפטי בפומבי, וכפועל יוצא, שמותיהם של הנוטלים בו חלק -  יפורסמו (בש"פ 2794/00 אלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3)363, 369. להלן: בש"פ 2794/00). וכן ראו: בש"פ 2884/06 בן דב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.5.06)). קיימים, אמנם, חריגים לכלל זה (ראו, למשל, סעיפים 68(ב)(5) ו70(ג) לחוק בתי המשפט וכן סעיף 24(א)(1)(ד) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך - 1960) אולם נפסק כי הם יפורשו באופן מצמצם כך שהכף תטה בכל מקרה לעבר העיקרון של פומביות הדיון (עניין חברת החדשות הנ"ל, בפסקה 16; ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 341(1995)).

4.        לא מצאתי כי עניינו של דהן נמנה על המקרים המיוחדים המצדיקים חריגה מעיקרון פומביות הדיון או מן הכלל בדבר פרסום שמותיהם של נאשמים. הטעמים המונחים ביסוד בקשתו של דהן לאיסור פרסום שמו ופרטיו המזהים מכוונים, ברובם, למנוע פגיעה בצנעת הפרט שלו ושל משפחתו. אולם משהורשע הנאשם בדינו, גובר האינטרס הציבורי הקיים בפרסום פרטי המקרה ובפרסום פרטיו המזהים של הנאשם (בש"פ 8698/05 הנ"ל, בפסקה 9). עובדת קיומו של ערעור תלוי ועומד אינה מצדיקה, כפי שנפסק, הטלת איסור פרסום על שמו של המערער (בש"פ 2794/00 הנ"ל, סעיף 6 לחוות-דעתו של השופט מצא; בש"פ 8698/05 הנ"ל, בפסקה 9). לבסוף, נוכח כך שהמתלוננת עצמה הביעה עמדה חד-משמעית התומכת בפרסום שמו של דהן, דומה כי הוא אינו הגורם המתאים להתנגד לפרסום כאמור ממניעים של הגנה עליה. זוהי  עמדתי גם בעניינו של פחימה.

           אשר על כן, הבקשה לאיסור פרסום נדחית. למען הסר ספק, איסור הפרסום ביחס לשמה של המתלוננת ופרטיה המזהים בעינו עומד.

           ניתנה היום, כ"ו בחשון התשס"ח (7.11.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    נב

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il