בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של נעמי בלומנטל על העונש שנגזר עליה בפרשת שוחד הבחירות

השופט ז' המר, סג"נ - אב"ד :

1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום תל-אביב-יפו (כב' השופטים ז' הדסי-הרמן, סג"נ, ר' גרינברג וד' מור), בת"פ 10072/03.

ע"פ 70722/06 הוא ערעורה של נעמי בלומנטל על הכרעת הדין בעניינה, ולחלופין על העונש שנגזר עליה (להלן: המערערת). ע"פ 71221/06 הוא ערעורו של מיכאל אלנקווה על הכרעת הדין בעניינו (להלן: המערער).

המערערים הורשעו בעבירות של שחיתות (מתן שוחד בחירות) לפי סעיף 10(א)(1)(א) לחוק בחירות לגופים ציבוריים, התשי"ד-1954 (להלן: חוק הבחירות); שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); והדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245 לחוק העונשין.

המערערים זוכו מעבירה של שוחד בחירות לפי ס' 28 לחוק המפלגות, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק המפלגות).

על המערערת הוטלו העונשים הבאים: מאסר למשך 18 חודשים, מתוכם 8 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי; קנס בסך 75,000 ש"ח (או 150 ימי מאסר תמורתו).

על המערער הוטלו העונשים הבאים: מאסר למשך 12 חודשים, מתוכם 3 חודשים לריצוי בפועל בדרך של עבודות שירות, והיתרה על תנאי; קנס בסך 5,000 ש"ח (או 30 ימי מאסר תמורתו); וחתימה על התחייבות בסך 10,000 ש"ח להימנע מכל עבירה מן העבירות בהן הורשע.

2.       על פי החלטתנו נשמעו הערעורים במאוחד.

זמן מה לאחר שמיעת הערעור הודיעה לנו המערערת כי היא חוזרת בה מן הערעור על הכרעת הדין. הואיל ורבות מפעולותיהם של המערערים היו משותפות, או שלובות או מצטלבות זו בזו, לא ניתן לדון בפסק דין זה בעובדות המתייחסות אך ורק למערער, בנפרד ובמנותק מן המערערת, שכן התמונה שתתקבל תהיה מעוותת, לא מובנת ולא שלמה. ההתייחסות למעשיה, תגובותיה ודרך ניהול המשפט על-ידה רלוונטית גם לגזר הדין, אך צמצמתי את ההתייחסות לעובדות הנוגעות לה, למינימום ההכרחי.

קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא

3. במישור העובדתי קבע בית משפט קמא, את העובדות הבאות, שחלקן לא היו במחלוקת (בתמצית בלבד):

א.      המערערת היתה חברת כנסת, סגנית שר התשתיות הלאומיות ומועמדת לרשימת הליכוד לכנסת. המערער היה חבר מרכז הליכוד;

ב.      ביום ה', 05.12.02, שלושה ימים לפני מועד הבחירות המקדימות במרכז הליכוד לקביעת רשימת הליכוד לכנסת, נפגשה המערערת עם המערער בבית קפה בחדרה. זו היתה הכרותם הראשונה;

ג.        המערערים שוחחו בארבע עיניים ו" הגיעו לכלל סיכום דברים, ל"דיל", על פיו תכסה הנאשמת את ההוצאות בסך -.12,000 ש"ח שיש לנאשם באירוח הפעילים, ובתמורה יפעל הנאשם לבחירתה" (עמ' 17 להכרעת הדין). בכיסוי ההוצאות הכוונה לאירוח חברי מרכז בבית מלון;

ד.      בתום הפגישה בארבע עיניים ביקשה המערערת מאוסקי שהיה נהגה האישי, " לסגור את העניינים" עם המערער;

ה.      באותו מעמד טילפן המערער לבית המלון, שוחח עם מנהלת המכירות, גב' מסיקה (עת/3), והודיע לה כי " אוסקי הוא איש הקשר שאמור לעמוד אתה בקשר לענין התשלום" (עמ' 20 להכרעת הדין);

ו.        גם אם היו למערער "מחשבות" עוד לפני פגישתו עם המערערת, " לארגן למספר פעילים מצומצם לינה במלון, ניסיון שלא יצא אל הפועל, אולי דווקא בשל חוסר באמצעים למימונה" וזאת " על מנת להאדיר עבודתו ומעמדו"; הרי " כל אותן 'מחשבות' בדבר הזמנת חברים יצאו מהכוח אל הפועל לאחר השיחה עם הנאשמת: אז מתבצעת ההזמנה ל-15 חדרים לסיטי טאוור ורק לאחריה מתחיל הנאשם להזמין את האורחים, כפי שטוען אוסקי בעדותו וכפי שעולה מעדויות המוזמנים" (עמ' 27 להכרעת הדין) (ההדגשות במקור - ז' ה');

ז.       בסוף אותו יום, בערב, משכה המערערת מכספומט הסמוך לביתה ברמת אפעל, סך כולל של -.13,500 ש"ח ומסרה לידי אוסקי סך -.12,000 ש"ח, לא כהלוואה ולא על מנת לקבלו חזרה, אלא למימון הוצאות המלון עבור הפעילים שיוזמנו על-ידי המערער ושלפניהם תופיע המערערת;

ח.      אוסקי נסע מייד באותה שעת ערב מאוחרת לבית המלון ברכבה הפרטי של המערערת (ולא ברכב השרד הממשלתי עליו נהג במסגרת תפקידו כנהג של סגן שר), כדי שרכב השרד, הבולט בסממניו: וילונות, אנטנות ומספר רישוי ממשלתי, לא ימשוך תשומת לב; וזאת " בעצה אחת עם הנאשמת, על דעתה, בהסכמתה ומתוך הבנתה המלאה את סיבת ההחלפה";

ט.      אוסקי ביקש מבית המלון שהקבלה תירשם על-שם מרים פדידה, בתה המאומצת של המערערת, כש" ברור שלפדידה אין כל קשר לכסף ולתשלום למלון, והקבלה על שמה נרשמה שלא בידיעתה והלכה למעשה היא איש קש" (עמ' 49 להכרעת הדין); זאת, "לפחות" בהסכמתה של המערערת אם לא על פי הצעתה;