מבוא
1. התובעת ילידת 21.5.1939. ביום 16.5.02 היא מעדה תוך כדי הליכה ברחוב וייצמן בקריית מלאכי , נפלה על יד ימין ונגרם לה שבר בכף היד. לאחר הנפילה היא פנתה לטיפול רפואי ובהמשך הופנתה אל המרכז הרפואי קפלן (להלן:
"בית החולים"), המופעל על ידי הנתבעת.
2. התובעת טוענת בכתב התביעה כי בבית החולים נערך צילום, ידה הונחה בגבס והיא שוחררה עם המלצה למעקב אורטופדי במסגרת קופת החולים. בחלוף עשרה ימים, ביום 27.5.02, התייצבה התובעת כפי שהורו לה וערכה צילום נוסף. הצילום הראה כי השבר איבד את מעמדו, המדרגה והדפורמציה שהודגמו עוד ביום התאונה לא השתנו. בסופו של דבר, כך הטענה, נגרם לתובעת קיצור ניכר של עצם הרדיוס.
3. בכתב התביעה תוקפת התובעת את הטיפול הרשלני שקיבלה בבית החולים ובמרפאת קופת חולים. הטענות אותן מעלה התובעת בכתב התביעה כלפי הטיפול הרפואי שניתן לה בבית החולים הן:
א. היה מקום לשקול לבצע החזרה פתוחה של השבר ושחזור ניתוחי במקום ההחזרה הסגורה שנעשתה.
ב. הרופא טעה בכך שלא קיבע את השבר בגבס ארוך עד מעל למרפק.
4. אף שאלה הטענות אותן העלתה התובעת בכתב התביעה ואלה אף הטענות אליהן התייחס המומחה מטעמה, ד"ר י' בלאט, בחרה התובעת בפתח סיכומיה לתקוף את הנתבעת בשל מחדל אחר הקשור לטיפול שניתן על ידי רופאי המרפאות של הנתבעת ובעיקר בכל הנוגע לעיכוב שהיה בבדיקתה על ידי רופא אורטופד.
5. לפי הטענה, התובעת ערכה צילום עשרה ימים לאחר התאונה, כפי שהורו לה, אך בשל מחדליה של הנתבעת, נקבע לה תור לבדיקה על ידי אורטופד רק בחלוף עשרה ימים נוספים. כך נבדקה התובעת על ידי אורטופד באיחור, עשרים יום לאחר התאונה ולא בתוך עשרה ימים ממועד קיבוע השבר. בהקשר זה מלינה התובעת על כך שההנחיות שקיבלה בעת השחרור מחדר המיון לא היו ברורות מספיק וכי מרפאת הנתבעת, רופא המשפחה או צוות המרפאה, לא דאגו לקביעת תור לבדיקה על ידי אורטופד בתוך אותם עשרה ימים ממועד הקיבוע.
6. הנתבעת חולקת על טענות התובעת לגבי הטיפול בבית החולים והטיפול שניתן לתובעת על ידי קופת החולים. באשר לטענה הנוספת, המתייחסת לעיכוב בבדיקה על ידי האורטופד, היא טוענת כי מדובר בהרחבת חזית מעבר לנטען בכתב התביעה ומעבר לחוות הדעת התומכת בו.
7. בין הצדדים מחלוקת גם באשר להערכת הנזק שנגרם לתובעת. מחלוקת זו נוגעת בין היתר להערכת מצבה של התובעת לפני התאונה; הערכת הנזק שנגרם לה בתאונה עצמה ובניסיון לבודד נזק זה מהנזק שנוצר בשל הרשלנות הרפואית ככל שנפלה - אבדן חלקי או מלא של סיכויי ההחלמה שלה מהשבר.
8. שמיעת הראיות כללה את עדותה של התובעת, בתה ונכדתה וכן את עדות האורטופד שטיפל בתובעת בחדר המיון והאורטופד שטיפל בה במרפאה. עוד נחקרו נגדית המומחה מטעם התובעת, ד"ר בלאט, והמומחה מטעם בית המשפט, ד"ר רוסו. התובעת החליטה לוותר על חקירתו של המומחה מטעם הנתבעת, פרופ' שטהל, אף שהגיע במיוחד לבית המשפט לצורך חקירתו.
המסכת העובדתית ותיאור הרשומה הרפואית
9. על מרבית העובדות אין חולק וביחס לעובדות השנויות במחלוקת דומה כי החשיבות שיש לייחס לאותן עובדות היא מעטה:
א. התובעת נפגעה בתאונה ביום 16.5.02.
ב. התובעת פנתה עם בתה למרכז רפואי מלאכי בקרית מלאכי ומשם הופנתה לבית החולים.
ג. בבית החולים נבדקה התובעת על ידי האורטופד, ד"ר ולדיסלב שעייר. היא הופנתה לצילום, קיבלה זריקה וידה הושמה גבס.
ד. התובעת טוענת כי באותו ביקור בבית החולים הפעיל הרופא לחץ על היד, היא נשלחה לבצע צילום נוסף שלאחריו אמר לה הרופא כי היד עקומה, הוריד את הגבס, קיבע את היד שוב ושלח את התובעת לצילום נוסף. לדבריה היא צולמה שוב ואז שוחרררה לביתה כשהרופא הורה לה בעל פה ברוסית ללכת לרופא בקופת חולים. בתה של התובעת, דינה פיגארין, שהגישה תצהיר כותבת גם היא כי כך התרחשו האירועים.
ה. בתצהירו כותב הרופא, ד"ר שעייר, כי עם הגעתה של התובעת שלח אותה לצילום רנטגן שאבחן שבר בכף היד, הוא טיפל בדבר בקיבוע מתחת למרפק, שלח את התובעת לצילום רנטגן נוסף וזה הדגים שיפור בעמדת השבר והשחזור נראה בעמדה טובה. הרופא מציין כי הנחה את התובעת להימצא במעקב אורטופד, לשמור על יד מורמת וכן לשוב לצילום ביקורת בעוד 10 ימים עם הגבס.
ו. בתעודת השחרור של התובעת מחדר המיון בבית החולים נכתב בפרק 'הבדיקה הגופנית' כי נמצאה 'דפורמציה באיזור שורש כף יד ימין. תנועה בשורש כף יד מוגבלת עקב כאבים. אין חוסר נירווסקולרי'. באשר לצילום נרשם כי הוא הראה שבר של 'דיסטל רדיוס'. התעודה אינה מפרטת מה נעשה וכל שנכתב בה בנוסף אלה ההמלצות: